ביקורת ספרותית על חוות החיות [1992] מאת ג'ורג' אורוול
ספר מעולה

---

מה ניתן לומר על ספר כל כך גאוני, שנכתב לפני המון שנים ועדיין מצליח להעביר נושאים שעד היום יכולים להשליך על חיינו.
כשאני קוראת ספרים כמו חוות החיות, ספר שמעביר ביקורת חריפה על החברה, אני תוהה איפה טעינו? ומדוע עד היום אנחנו ממשיכים לעשות טעויות כה קריטיות כמו אלו בספר.

מצאתי את עצמי שואלת שאלות רבות ונוקבות אודות תופעת העדר. האם גם אני חלק ממנה? איפה נמצא המקום בו ההמון תומך אחד בשני או רומס אחד את השני.
האם בתור אדם, יש לי חופש מוחלט או שלמעשה אני נשלטת ע"י חבורה של אנשים כוחניים שרק נותנים לי את התחושה כי אני אדון לעצמי. מאיפה צומחים מנהיגים כל כך גדולים והאם כל מי שבשלטון דעתו משתבשת עליו והוא נהפך להיות עריץ? (בין אם בסתר ובין אם לא).
הספר הזה הוא משל מבריק ונוקב שלא עוצר לרגע. עלילה בועטת שלא משאירה מקום לספקות ובאה כדי להציג לנו בפנים את עצמנו.

חשתי שהספר מעוטר בהמון צבעוניות. הרבדים של החיות, אף על פי שהן חיות ולא בני אנוש, מוצגים באופן יוצא מן הכלל. כל כך הומני ואמיתי.
אי אפשר לומר שהסיפור לא ידוע וצפוי מראש אך הספר כתוב בצורה מאוד מעניינת.

החיות בחווה אשר זוכות להתעללות מצד בני האדם, מחליטות לקום ולמרוד. מתוך המרד המשותף צומחת קבוצת חזירים קיצונית ושתלטנית שמצליחה בדרך מניפולטיבית ומתוחכמת לסחוב את שאר החיות איתן ולשכנע אותן בכל מה שיחפצו.
ההאנשה של החיות לא גורעת מן הסיפור, להיפך, היא נותנת לו נפח אגדתי ומשקל גדול יותר.
הסופר נותן את התחושה של: הנה תראו, הרי ברור שלא נכתב סיפור נוראי כזה על בני האדם. זה לא אנחנו זה הם, הם סתם חיות.

ואולי אנחנו בעצם החיות כאן בסיפור?

"היצורים שבחוץ העבירו עיניהם מני חזיר אלי ומני אדם אלי חזיר, אך כבר אי אפשר היה להבחין מי הוא זה ואיזה הוא."
ספר נפלא,
בהמיזם במיטבו.

*את המחזה "חוות החיות" ניתן לראות בתאטרון גשר בביצוע של בוגרי בית הספר למשחק של יורם לוינשטיין. תאטרון גשר אימץ ומארח את ההפקה הזו פעם בכמה שבועות או חודשים. ההצגה נהדרת וססגונית. עם שחקנים שנכנסים לדמות החיה שבהם באופן כמעט מושלם ומעורר השראה. המחזה מלווה בתזמורת חיה על הבמה.

» ביקורות נוספות של בר
» ביקורות נוספות על חוות החיות [1992]