ביקורת ספרותית על נשים קטנות - מהדורת 2011 - פרוזה # מאת לואיזה מיי אלקוט
ספר מעולה

---

התבגרות זו התקופה הכי טובה בחיים.
אמנם אנחנו בוכים וצוחקים גם יחד, אבל,
אנחנו מבינים מי אנחנו באמת, ומה אנחנו בעולם הגדול הזה.
נותנים עלינו סמכות, אנחנו גדולים ,אנחנו מבינים.

התחלתי את נשים קטנות, זרקו אותי לים, ללב התקופה הזאת אצל
מג, ג'ו, בת' ואיימי.
ארבעת האחיות המקסימות ביותר שקראתי עליהן.

ג'ו היא מעין בחור מקסים. סופרת מהוללת, שובבה ומשוננת.
היא הייתה עצמאית, ועכשיו היא הבינה הכול.

מג היא הבכורה האחראית, היפיפה ואוהבת.
היא חלמה על כסף ועושר- ועכשיו היא הבינה הכול.

איימי היא האנוכית והיהירה, בעלת רושם ראשוני מצויין.
היא הייתה כזאת זמן רב- ועכשיו היא הבינה הכול.

בת' היא מלאך משמיים, עדינה וביישנית.
היא הייתה בת' הקטנה.

כשהילדות המדהימות האלו התבגרו לי בין היידים, הרגשתי כמו אמא מאושרת שרואה את הבנות שלה גדלות. אני התאהבתי במלוא המילה.
וחוץ מהעובדה שקראתי עליהן מתבגרות, התבגרתי גם איתן.
מהעיתון המשפחתי, אל מועדון הדבורה החרוצה, ומהחתונה הראשונה אל הסוף המרגש ביותר.

הפרטים, התיאורים, הכל כל כך מקסים ביחד, זה יוצא מן פסטיבל קטן של התבגרות.
הדוחנים הקטנים שמוכרים בתוכם מעשה נכון ורע.
הקישוטים הם לא יותר מהמילים והמחשבות.
וצועדי הפסטיבל הם לא יותר ממשפחת מארץ' מהדהימה.

הספר הזה, כול כך מדהים שלא אוכל לתאר אותו במילים, אבל אולי במילה בעייתית אחת, כן.

-תיאור במילה אחת לנשים קטנות.
- ללאמילימדהימקסימוושלם ?
-בהחלט.

» ביקורות נוספות של אליס
» ביקורות נוספות על נשים קטנות - מהדורת 2011 - פרוזה #