ביקורת ספרותית על אל תפנה את מבטך מאת לינווד ברקלי
ספר טוב

---

אני מאוד אוהבת את הסבתות! את כולן!
יש להן פתגמים כאלו נכונים, הן תמיד צודקות....
כשהילד מרגיש לא טוב: את תמיד אשמה! הן יושבות להן ומצקצקות בלשון "בטח, הוציאה אותו בגשם הזה"!
אם הילד נפל "ראית? היא עם הטלפון לא מתייחסת לילד, בטח ייפול".
אבל אני הכי אוהבת את המשפט "צריך לדעת עם מי מתחתנים"!
זה המשפט שעלה בראשי בזמן שקראתי את הספר , הוא הזכיר לי את הסבתות המצקצקות האלה....
דייוויד הרווד נשוי לג'ן, יש להם ילד מקסים בן ארבע העונה לשם א'יתן.
דיוויד הוא עיתונאי , ג'ן עובדת במשרד המספק שירותי תיקון למזגנים.
לכאורה, זוג נורמטיבי, משפחה נחמדה המתנהלת על מי מנוחות...
סבתא וסבא (הוריו של דיוויד) משגיחים על א'יתן בזמן שהוריו עסוקים בעבודה...
דיוויד כעיתונאי מנסה לחשוף שחיתות של חבר מועצה, ובמקביל שם לב שמשהו לא תקין עובר על אשתו...הוא מנסה לברר זאת מולה, ומבין שאשתו בדיכאון, ושניסתה להתאבד....
דיוויד למעשה נשוי לג'ן שש שנים, אך לא מכיר אותה באמת....הוא יודע שהיא ניתקה כל קשר להוריה, ושהוא ומשפחתו הם כל עולמה כעת...
בוקר אחת, ג'ן מפתיעה את דיוויד ומספרת לו שהיא רכשה כרטיסים לבילוי בלונה פארק...
הם מגיעים ללונה פארק, דיוויד ניגש לקנות גלידה, ומהרגע שהוא חוזר החיים משתבשים לחלוטין....
ניסיון "חטיפה" של בנו, אישתו ג'ן נעלמת....
מצלמות האבטחה של הלונה פארק מתעדות את הכניסה של דיוויד ובנו בלבד לפארק!
אף אחד לא מודע לדיכאון של אישתו?!!
לסיכום:
"לא נפלתי מהכיסא" (מתנצלת מראש, כנראה נדבקתי בשבוע האחרון במחלה של את"א).
ספר חמוד מאוד, אהבתי יותר את "התאונה" ואת "ביום שאיבדתי אותה" וגם "בלי לומר שלום"
הספר בהתחלה היה מעניין, מותח, קצבי...לקראת האמצע והסוף כבר התבררה כל הפרשיה.
היו דיאלוגים שלדעתי ניתן היה לוותר עליהם...

» ביקורות נוספות של רחלי (live)
» ביקורות נוספות על אל תפנה את מבטך