ביקורת ספרותית על המחצבה - ספריה לעם #61 מאת אהוד בן עזר

---

אנו חיים בתקופה של ניפוץ פרות קדושות. כחלק מפתיחת הדיון ההיסטורי על קבוצות שוליים ומגזרים ש"הודרו" על ידי כתיבת ההיסטוריה הרשמית, ישנה נטייה כמו להעמיד לדין היסטורי את אלו שחטאו בעבר בהדרה זו. ספרו של אדוארד סעיד שניכתב בהשפעת הפילוסוף מישל פוקו פתח דיון רחב על השאלה כיצד ה"חזק" ההיסטורי, דהיינו הקולוניאליזם האירופי, יצר תמונה מעוותת של ה"אחר", במקרה שלו – הערבים, תוך שימוש בהכללות ודימויים מעוותים אשר קיבעו תפיסת עולם של ה"מערב" על ה"מזרח".יחד עם זאת, אם נרצה לעקוב אחר ההתפתחות התובנה כי יש מדיר ומודר, נצטרף להסתכל בין השיטין, בנקודות השבר הראשונות בהן ניכר בטקסטים הרצון להסתכל על האחר. בהיסטוריוגראפיה ובספרות המקומית, ספרו של בן עזר מהווה ציון דרך מבחינה זו. אם כי ניתן לקרוא אותו קריאה אוריינטליסטית כפי שסעיד קרא למשל את פלובר ובלזק – שכן יש בו בהחלט דימויים אוריינטליים מובהקים של ה"אחר" (כמו תיאור הכפר וההיררכיה בו, התיאורים האקזוטיים של האוכל והנסיעה באוטובוס מהעיר אל הכפר), ניכר בספר הזה אולי בפעם הראשונה בספרות המקומית ניסיון להזדהות ולהבין את האחר, לכתוב מתוך מבטו שלו, מהלך שאינו מובן מאליו (עוז לדוגמא כמעט ולא עוסק ב"אחר" וכל מבטו מופנה לרוב פנימה אל האליטה הישנה). מעבר לסיפור המעניין ישנו תיאור ריאליסטי של הפוליטיקה בתוך המחצבה והקשר בין היחסים של הדמויות הראשיות, ועד העובדים וההנהלה בעידן שנראה כל כך רחוק היום, וגם שיעור מרתק על התנהלות של בעלי כוח בפרק על הבחירות לראש וועד העובדים. ספר יפה המהווה נקודת ציון חשובה בתהליך ההתפקחות של המספר הישראלי.

» ביקורות נוספות של קיקלופ מכונת ספרים
» ביקורות נוספות על המחצבה - ספריה לעם #61