ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שני, 21 בספטמבר, 2015
ע"י הִיפּאטִיָה
ע"י הִיפּאטִיָה
"סוזן קולינס - משחקי הרעב", אומרת לעצמה הספרנית, שעה שהיא מסדרת בעייפות את ערימת הספרים הכבדה על המדף של האות ק'.
-השם הזה סקרן אותי. "משחקי הרעב".
ניגשתי אליה בהליכה מהירה, וביקשתי ממנה את הספר.
"קחי אותו לבד, יש לך ידיים ויש לך עיניים," הספרנית רטנה והסתלקה למדף אחר. לא האשמתי אותה על הגסות, זה האופי שלה.
הרמתי מריצפת הפרקט החומה את הספר.
בשניה שנגעתי בו הרגשתי דגדוג קל ביד. הרגשתי שאני מתמגנטת לספר הזה, ברצינות. קראתי ברפרוף את התקציר, וצפו לי בראש כל כך הרבה שאלות בו זמנית;
- מהי מדינת פאנם?
- מי ינצח, קטניס או פיטה?
- או מישהו אחר בכלל, אף אחד מהם?!
ועוד רבות.
ובלי לחשוב יותר מדי שאלתי את הספר ויצאתי מהספריה.
באותה תקופה "התנחלו" אצלנו בני דודים של דודה שלי. סליחה על איך שאני מכנה אותם, אבל - מה לי ולהם?! אפילו לא ידעתי שהם קיימים עד שהם החליטו בבוקר בהיר אחד שהם צריכים לפנות את ביתם, בגלל שנולד להם אח, וצריך לבנות את השידה והעריסה של התינוק ואין להם איפה לישון.
בגללם שנאתי לשהות בבית. עד כמה שאני נשמעת מרושעת.
אז הלכתי לחוף. חוף הים. הקרוב כל כך לביתי.
ישבתי על סלע במרחק מה מהמים, ופתחתי בעדינות ובהתרגשות את הספר. כבר מהעמוד הראשון - בעצם מהמשפט הראשון - נשאבתי לעלילה.
היא מותחת, מסקרנת בלי סוף, מרגשת, מקורית. בנויה היטב, יש לציין.
אוה, אין צורך לומר שסיימתי את הספר תוך פחות משעתיים על הסלע ההוא, בלי שהרגשתי שעברה דקה.
כמה נקודות:
- הדמות הראשית; קטניס. התחברתי אליה. מסיבה פשוטה: היא למדה לחסום את הדמעות מול האנשים, לעטות הבעה קרירה ומרוחקת כשבתוכה רגשותיה בוערים כמו לבה - וזאת כדי שהאנשים הקרובים אליה לא יצטערו. גם אני צריכה ללמוד את זה.
מה שכן, היא התייחסה בצורה מגעילה לפיטה. (*ספויילר קטן-*) למה - לעזאזל - היא דוחה אותו תמיד?! הם יכלו להיות יופי של זוג ביחד כבר על אמצע הספר הזה. (סוף הספויילר)
- גייל; אותו הכי חיבבתי. הוא הכי אחראי ואמיץ, וכל כך דאג לקטניס תמיד. מעניין מה היה קורה אילו קטניס הייתה מסכימה להצעתו (:ספויילרון קטן:) לברוח איתו ליער. מצד שני, במקרה כזה הספר היה פחות מעניין, אז אני מניחה שסוזן קולינס עשתה את הבחירות הנכונות. (סוף ספויילרון)
- יש מעט מאוד ספרים שאינם ניראים כהעתקה של ספר או עלילה אחרים, ו"משחקי הרעב" בהחלט מקורי, אף ספר שקראתי (וזה הרבה) לא דמה לו מאוד.
אני נורא ממליצה לכם לקרוא - אין בנאדם מאושר לגמרי שלא קרא את הספר הזה. גם אם יש לך זהב וכסף, ארמון, בן זוג, חברים והורים - אך לא קראת את "משחקי הרעב" - לעלום לא תהא מאושר.
(לפחות כך אני חושבת XD)
קריאה נעימה!
חובה לקרוא!!!
8 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
Mira
(לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
ביקורת מקסימה.
הספר מעולה וגם השניים האחרים. הסרטים גם טובים ומחכה לאחרון בטרילוגיה. |
|
|
מורי
(לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
תראה, אני לא נסחב נגד רצוני. אני מנהל מלחמות במקום אחר. זה בסה''כ זמן איכות עם הבת.
|
|
|
(לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
מחשבות, איכשהו לא מסתדר לי ש"סוחבים" אותך לסרט. אפילו לא הבת - מה אתה כמוני, שהילדים
סוחבים אותו לאן שרק רוצים, והוא סמרטוט-נסחב? לא נראה לי.
|
|
|
מורי
(לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
האמצעית שלי קראה וסחבה אותי לסרטים. הראשון היה סביר חזותית ומשעמם תכנית.
השני היה כבר הזוועה בהתגלמותה. לשלישי היא כבר אפילו לא הציעה ללכת משום שהוחלט בהחלטה של שתיקה שהתאים האפורים במוח יקרים מכדי להורסם סתם כך. קטניס, עוד אחת.
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
הסרטים מצויינים, הספרים בינוניים.
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
ואם רק ראיתי את הסרט, זה נחשב? האם אהיה מאושרת לגמרי?
(ספויילר: לקטניס יש שמלה-סוף שממש מציתה קנאה אצל מי שאין לה שמלה כזו.) |
|
|
משוררונת:)
(לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
גו טיים פיטה^^
כן, משחקי הרעב הוא אחד הספרים. או שיש לומר אחת הסדרות^^
|
|
|
-^^-
(לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
מבינה אותך ביחס של קטניס לפיטה ,היא התייחסה אליו זוועה ,זה ממשיך בספר השני והשלישי
בשני היא מקבלת קצת שכל אבל שוב מתנהגת בצורה מעצבנת אליו ...את גייל דווקא לא אהבתי ,בספר השלישי ממש לא אהבתי אותו בעקבות איך שהתייחס אל מחוז 2 ...
אני הכי אוהבת את פיטה אם אני צריכה לבחור בין גייל לפיטה D: |
8 הקוראים שאהבו את הביקורת
