ביקורת ספרותית על סיפורי יום הכיפורים מאת ש"י עגנון

---

ויהי היום והנה הוליכוני רגליי אל ארון הספרים הנפלא בו ישכנו צד אל צד ספרים מכל קצוות תבל.
והימים ימי סליחות. ימי אלול.
והנה בקרן זוית, נחבא אל הכלים מונח ספר דקיק, דהוי כריכה, ובלה מזוקן,
וכותרתו "סיפורי יום הכיפורים".
נפעמה נפשי ושאלתי לקחתו, ובעלת הספר, ריבה שלבה רחב וגדול ממידותיה, ענתה ואמרה: "ספר זה מלווני בימי הכיפורים לאורך ימים ושנים ובו קראתי וירווח לנפשי".
"האוכל לקחתו?" שאלתי בשפל קול, "הנני ואחזירו למועד הנכון".
"יכול תוכלי", ענתה.
לקחתיו והצפנתי אותו באמתחתי.
ובתום ראש השנה החילותי קוראת בו והנה תמה ונשלמה קריאתי.
ומילותיו נסכו בי עצב וחדווה, שפתו מתוקה בפי וסיפוריו החזירוני לילדותי,
לימים בהם עמדתי לצד אבי, חוסה בטליתו ומקשיבה לניגוני יום כיפור.
ידי בידו, וקטנה אני.
ואבי הטוב עיניו אורות, וקולו רך ונעים באוזני.
סיפורי הספר כולם מספרים על יהודים ומסורתם, דברים שידעתי ודברים חדשים עתיקים.
אך מכל הסיפורים אהבתי בכל לבי את זה האחרון, כי אכן הזכיר לי ימי כיפור של ילדותי הרחוקה.
געגועי ועצבוני נמהלו במתק וחיבה.
והנה, הנה יגיע יום כיפור ואני אהרהר באבי.
באהבה וגעגועים.

» ביקורות נוספות של טופי
» ביקורות נוספות על סיפורי יום הכיפורים