ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 6 בספטמבר, 2015
ע"י זאת רק אני.
ע"י זאת רק אני.
מעניין אותי לדעת אם אני היחדיה שחושבת שליבי לא רעה היא פשוט רוצה להיות רעה כדי שיהיה לה על מה להרגיש אשמה ושנואה.
היא בחורה טובה עצם זה שהיא מודעת לדברים מראה שזה סוג של מסווה , אהבתי אותה מאד היא הייתה חכמה וחתולת רחוב , ידעה לשייך כל דבר בעולם ל"סל" הנכון,וניסתה להיות רעה כמה שאפשר כדי להראות לאנשים: הנה אני רעה ! מי שמרחם וקרוב אלי סופו לסבול!!היא ניזונה מהתשומת לב השלילית הזו ואני חושבת שזה בגלל שזו הייתה הדרך שלה לקבל תשומת לב מאמה...היא רק חיכתה שמישהו יעבור את המבחן שהיא מציבה והיא פשוט אהבה לגרום לכולם להיכשל כדי שהיא תוכל להאשים את העולם ולהמשיך להעביר את האשמה ממנה והלאה...
ועכשיו לספר,בהתחלה הוא היה מדהים קראתי אותו במתח והייתי עמוק עמוק בפנים נהניתי מכל רגע ואז באמצע , מה קרה לו ?? פשוט הרגשתי רע . הייתה בו חולניות נפשית מפחידה ביותר ...כתיבה זה כמו תביעת אצבע רגשית ,אתה מרגיש את מה שהכותב הרגיש ,ואני הרגשתי סדיסטיות ולא בגלל התאורים אני קוראת ורואה סרטי אימה בכיף פשוט כשגמרתי לקרוא הרגשתי רע כאילו הייתי במחלקה סגורה ומפחידה , והכי עצבן אותי שליבי גמרה בנקודה יותר גרועה מההתחלה זה כאילו הסיפור התחילל קו וחזר לאותה נקודה . הדימוי שעולה לי לראש זה מנהרה חשוכה ולא טבעית באמת חבל הרעיון היה יפה רק שהיא הגזימה עם האפלה והחולניות בכל דבר צריך איזון.
קורא אחד אהב את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
זאת רק אני.
(לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
זה נכון אבל
לא הבתי שהסופרת נתנה לסיבה למה זה מוצדק שהיא לא תשקם את עצמה חיכיתי לשפיות שתבא לפחות בסוף הספר וזה לא קרה ...אני אוהבת סופים עם תקווה.וגם אם יש הצדקה , לשקוע ולהטיל אחריות על מישהו אחר גורם לך לגול עצמי...
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
רבים וטובים
ו"נורמטיביים" מאמצים לעצמם תדמית של רעים וביצ'יות ונוח להם להאשים את העולם בכישלונות של עצמם, ללא הצדקה של ממש - לזה הייתי קוראת הגזמה.
כאן מדובר בבחורה שטבחו את משפחתה לנגד עיניה - זה אכן מקום הכי אפל שניתן להגיע אליו מבלי להגזים. |
1 הקוראים שאהבו את הביקורת
