ביקורת ספרותית על לבד בתיאטרון המוות מאת טרי הייז
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 22 באוגוסט, 2015
ע"י Leilany


לפני שנים, הוצב בפניי ובקרב עמיתיי לקורס התרחיש הבא:
ניידת טיפול נמרץ א' מגיבה לקריאה על פיצוץ בקניון. הניידת מגיעה לזירת האירוע ו"אוכלת אותה"- הפצצה היא פצצה מלוכלכת, וכעת ניידת טיפול נמרץ ב' מגיעה לחלץ את האזרחים ואת חבריה.
תרחישי אימה מסוג זה אינם חדשים. זה זמן רב שמכינים אותנו לתסריט שבו נותקף באמצעי לחימה כימי/ביולוגי. המחקר הגנטי אפשר לייצר במעבדות מגפות קשות. בספרו "כוכבים במעטפה", מתאר רובין קוק את הקלות הבלתי נסבלת בה ניתן לייצר אנתרקס ולהפיצו.

לוחמה ביולוגית הייתה ידועה עוד מלפנה"ס. בשנת 1155, בקרב טורטונה, השליך ברברוסה גופות חיילים שמתו מדבר אל בארות העיר, ובכך החריבה.
אף ישראל אינה חפה משימוש בנשק ביולוגי כנגד אוכלוסיה- ב-22 במאי 1948, חיילים מצרים תפסו שני חיילים ישראלים אשר התחפשו לערבים ליד בארות מים צפונית לעזה. על פי הודעה רשמית שפרסמה מצרים, השניים נתפסו בניסיון לזהם את המים בחיידקי טיפוס ודיזנטריה.
בשנת 1995, אוסאמה בן לאדן הצטייד בציוד ומומחים להכנת נשק ביולוגי וכימי.
2001- "מתקפת האנתרקס" על ארצות הברית.

בתחילה הספר גרם לי לגחך- במיוחד הדמויות בו, הלא אמינות בעליל.
סקוט מרדוק, סוכן בעל-כורחו, הוא אחת הדמויות הפחות אמינות שנתקלתי בהן מעולם. בתור אדם קפדן להחריד, הוא מפספס המון פרטים קטנים לאורך העלילה.
השתלבות עלילות הרצח בניו יורק וטורקיה מעוררת תמיהה גם היא. "באורח פלא" הן קשורות אחת לשנייה ולמיודענו הסוכן.
למרות כל זאת, הספר שואב ולא מרפה. יעידו על כך יומיים חסרי שינה, בהם לקחתי את הספר אל חוף הים עמי ואפילו בתוך המים סירבתי להניחו.

9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
tuvia (לפני 10 שנים)
שכחתי להוסיף, שני החברה ניתלו בעזה לאחר משפט קצר וכרגיל זה הפך להיות מפגן עממי לכל העזתים. דרך אגב, דווקא היום ראיתי שדאש עברו להשתמש בנשק כימי, כנראה בגז חרדל.
יאללה שיהיה לכם לילה טוב.
טוביה
Leilany (לפני 10 שנים)
יבשים :)
אנקה (לפני 10 שנים)
אנקה (לפני 10 שנים)
והספר ודפיו יוצאים יבשים מהחוויה או טוטאל לוס ?
Leilany (לפני 10 שנים)
טוביה, אכן אחד מהם נקרא עזרא, ולסיפור התוודעתי בספרו של חנן עזרן "נשק יום הדין".

לגבי קריאה במים- מוצאים מקום רדוד בו אין גלים, נשענים על סלעים וממשיכים לקרוא תוך כדי השתכשכות במים. מסתבר שזה מחזה מבדר, שכן לא מעט צילמו אותו.
רץ (לפני 10 שנים)
ממש חדש לא ידעתי שניסנו להרעיל בארות ב- 48 - חשבתי שטוהר הנשק הוא הערך שלנו.
tuvia (לפני 10 שנים)
ליילני, הסיפור על שני החברה שניסו להרעיל את בארות עזה נכון. אחד הבחורים ניקרא עזרא עפגין שהיה בן כיתתו של אבי בבית הספר החקלאי מאיר שפיה ( שהיה גם בית יתומים). יש לי תמונה שלו עם אבי ועוד בחור שניקרא בצחוק ג׳מוס, בשעת מנוחה מאימוני קפ״פ של אותם ימים לפני קום המדינה.
לא קראתי את הספר אבל מספיק לי מה שכתבת בביקורת.
תודה ושבת שלום
טוביה
אנקה (לפני 10 שנים)
לקרוא ספר במים ? הכיצד ?





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ