ביקורת ספרותית על זמן טעות מאת אילן מסטאי
ספר בסדר

---

לכולנו יש רגעים בחיים, אותם היינו משנים לו יכלנו. להיבחן שוב במבחן גורלי על מנת לקבל ציון טוב יותר, למנוע את התאונה שבגינה חזרנו הביתה עם הפגוש של הרכב של אמא בבגאז', או למנוע מוות של אדם אהוב. בין אם זו סיבה זעומה או עניין של חיים ומוות, לו הייתה ניתנת לנו הזדמנות, היינו משנים משהו.
העניין עם מסע בזמן בספרים, הוא שגם דבר קטן יכול לשנות את הדברים בהיקף גדול. זאת לומד על בשרו תום בארן, ברנש לא יוצלח במיוחד, אשר בדרך-לא-דרך הגיע להיות חלק מצוות הכרונונאוטים (נוסעים בזמן) הראשון. לכן כאשר פנלופה ושלר, הכרונונאוטית המבריקה, נענית לחיזוריו של תום, אף אחד מהם לא משער בנפשו שהדבר יוביל לאסון.
"כאשר אתה ממציא טכנולוגיה חדשה, אתה ממציא גם את התאונה הנלווית אליה. כאשר אתה ממציא מכונית – אתה ממציא גם את תאונות המכוניות... גם לי יש תיאוריה – התאונה לא נכונה רק לטכנולוגיות, אלא גם לבני אדם. כל אדם שאתה פוגש נושא עימו את התאונה שלו איתך. מה יכול לעבוד ומה יכול להתקלקל. אין קירבה ללא תוצאות. מה שמחזיר אותי אל פנלופה ושלר ואל התאונה שלנו. של כולנו."

כאשר ראיתי בתחילה את כריכת הספר, נשביתי על ידה, ושמחתי עוד יותר לגלות כי הספר עוסק במסע בזמן. תיאור המציאות האלטרנטיבית בספר היה מרתק בעיניי, כמו גם הכתיבה המבדחת ותיאוריית המסע בזמן ההו-כה-שונה מבספרים אחרים.
"אני יוצא מהדירה שלי, שנמצאת בקומה ה-184 של מגדל בן 270 קומות, אשר מחובר לשבעה מגדלים נוספים באמצעות רשת של שבילים... הרבה אנשים לוקחים את כלי הרכב שלהם לעבודה, אבל, ברצינות, תחבורה תלת-מימדית היא לא משהו. כל ההנאה שבנסיעה במכונית מעופפת נעלמת לנוכח פקקי התנועה, המרחפים עשרים קומות מעל כל רחוב. אני מעדיף לתפוס תא שינוע.
מקומות כמו חנויות ספרים או בתי קפה עדיין קיימים, אך הם אינם מכוונים ליותר מקהל מוגדר ומצומצם של חובבי נוסטלגיה. אתה יכול ללכת למסעדה אמיתית שבה שף יכין לך את הארוחה באופן ידני, אך המלצר שישרת אותך יהיה למעשה שחקן, שמגלם תפקיד בהצגה שגם אתה בין המופיעים בה: הופעה חיה המתרחשת סביבך ואיתך בזמן אמת. בהיעדרו של מחסור חומרי, עברה כלכלת העולם, רובה ככולה, לעסוק בבידור: בידור הוא הבסיס והדלק של הציוויליזציה המודרנית... זהו הדבר היחיד שאתה ממש *צריך*, בעולם שבו כמעט ואינך *נדרש* לעשות דבר".

עד אמצעיתו של הספר הייתי מרותקת אליו. אך אז הסופר החל לחזור על הדברים (שמא החליט שהעלילה אינה מספקת, ועליו "לנפח" את הספר עוד ועוד? החזרות על הדברים והפרקים בסגנון "בפרקים הקודמים" גרמו לחדווה ששרתה בי עד כה להפוך לקריאה פושרת וחסרת עניין. הדמויות הלוקות בחוסר אמינות לא הצליחו לרגש אותי, והעלילה חוותה צניחה דרמטית. את סופו של הספר כבר קראתי ברפרוף, לכן ההבטחה הטמונה בספר כשלה לקראת סופו.
ועדיין, האם שווה לקרוא? בהחלט. ולו רק בגלל תיאוריית המסע בזמן המרתקת והמציאות האלטרנטיבית שמציג הסופר.

» ביקורות נוספות של Leilany
» ביקורות נוספות על זמן טעות