ביקורת ספרותית על חוכמת בעלי החיים - מה חושבים ומרגישים בעלי החיים? מאת וירג'יניה מורל
ספר טוב

---

הספר הזכיר לי אנקדוטה ששמעתי מפי בעלי -ת'. בעבר הלא רחוק כל כך, היה לו כלב מסוג בולמסטיף, שבזמן היעדרותו של ת' מהבית, היה שוהה בחצר. לכן, כאשר התכוון לצאת לעבודתו והיה מצונן, הניח גליל נייר טואלט על אדן החלון הסמוך לדלת ונכנס לרגע קט הביתה מכיוון ששכח דבר מה. בשובו, הבחין ת' כי הגליל נעלם ממקומו על אדן החלון. והכלב? הוא ישב בקצה השני של החצר, כמקודם. ת' לא הבין להיכן התאדה גליל הנייר, ולכן החל לחפשו. לבסוף הוא מצא אותו במלונתו של הכלב. התברר לו כי הכלב גנב את הגליל מאדן החלון, החביאו במלונתו וחזר למקומו בקצה השני של החצר "כאילו לא זז משם כל אותו זמן". האם אין זו יכולת תחבולה מצד הכלב?

בטוחתני שכל מי שגידל בחייו כלב או חתול, יוכל לומר בוודאות כי יכל לדעת אם חברו על ארבע היה עצוב, נרגש, חולה או מפוחד.
בשנה שעברה השתתפתי בקורס טיפול בבעלי חיים, במהלכו נאמר לנו כי אנו "מאנישים" את בעלי החיים. הספר הזה יוצא כנגד אימרה זו.
אם בעבר היה נהוג לחשוב שבעלי חיים אינם מסוגלים לתכנן תחבולות, להרגיש (בין אם אלו רגשות זהים לשלנו כבני אדם או לא) או לפתח שפה, הרי שבספר זה תיוודעו לאמת אחרת.

לקח לי זמן רב יותר לקרוא אותו מאשר ספרים אחרים, שכן פעמים רבות חיפשתי מידע נוסף בנושאים בהם הוא דן, כמו למשל סרטונים המראים כיצד דגים מצליחים לטווח באמצעות סילוני מים מפיהם במטבעות התלויים מעל מיכל המים שלהם או נמלים המלמדות אחרות לנווט.

"הם גם צולפים בנו," אמר מריו ווס, אחד הסטודנטים של שסטר. "תראי," אמר. הוא ניגש למכל ורכן כך שראשו היה מעבר לקצה. הדגים פנו לעברו, ובתוך שנייה פגעו בו היישר בעין בסילון חד של מים... תומס שלגל, שהיה לקראת סיום הדוקטורט שלו, לא התקרב למכל. הוא בילה ארבע שנים בהתחמקות מסילוני מים וכבר נמאס לו לשמש מטרה."כל הזמן הם צולפים בנו בעיניים ובאף," אמר. "זה יכול להציק אחרי שלושים פעם באותו יום. אבל את צריכה לנסות," דחק בי.... "אולי הם פשוט אוהבים את התגובות שלנו," הוסיף שלגל. "רוב הזמן ודאי משעמם להם, מפני שהם רק מחכים שנכין ניסויים. ייתכן שהקליעה בנו היא שעשוע בשבילם."

לפני שקראתי את הספר, גם אני, כרוב האנשים, הנחתי שדגים הם רק "ירקות רטובים. גזרים או כרובים עם סנפירים." כעת? השתנתה נקודת המבט שלי על בעלי החיים כולם.

אם בעבר, כאשר חוקרי בעלי חיים היו צריכים להתייחס למושאי מחקריהם כ"זה", כי התייחסות אחרת לא הייתה מתקבלת בחברה המדעית, הרי שהיום חלות תמורות רבות בתחום.
אולי בעתיד נוכל לדעת מה עובר במוחם של בעלי החיים ומה הם חושבים באמת, אך לעת עתה, הספר הזה עושה עבודה נהדרת בניפוץ מיתוסים ארכאיים אודות חברינו המזונבים.

» ביקורות נוספות של Leilany
» ביקורות נוספות על חוכמת בעלי החיים - מה חושבים ומרגישים בעלי החיים?