ביקורת ספרותית על ערים של נייר - פרוזה # מאת ג'ון גרין
ספר בסדר

---

הספר היה מאוד מאכזב מהסיבות הבאות

1. הספרים די חוזרים על עצמם, ילד טוב, חסר חברים פוגש את האדם היפה ביותר, החכם ביותר, הדיכאוני ביותר, ותמיד קורא לו משהו שעל הדבר הזה מבוססת העלילה באיזה שהיא נקודת זמן.
2. הסוף היה מאוד מאכזב, אבל אחרי זה כשחושבים על זה (זהירות, ספוילר), הסוף היה תעלומה, בדיוק כמו שמרגו אהבה, והייתה (אני לא בטוח שהרבה יסתכלו על זה ככה, אבל יש לי מאה בספרות ואני ממש אוהב לנתח ספרים אז חשבתי על זה)
3. תמיד יש ריגוש התחלתי שהוא מאוד גדול וכיפי וגורם לך להמשיך לקרוא, ואז קורה הדאון הזה של הירידה ברמה של הספר (באשמת הכוכבים זה קרה ערך 30 עמודים לפני הסוף, במחפשים את אלסקה זה קרה באמצע ובערים של נייר זה קרה אחרי ה**** של מרגו (מנעתי ספוילר :-) )

בקיצור זה ספר די בינוני יחסית לג'ון גרין. עשו סביבו טררם כזה גדול בגלל שהוא היה של: מחבר "אשמת הכוכבים".

למרות!, שהגעתי למסקנה שהקסם בספרים של גרין הוא הריגוש הזה וההתחלות הטובות של הספרים הוא זה שגורם להם להיות כל כך טובים (ביחס לדאון/ מה שקורה לדמות היפה). ואולי אנחנו, קוראים נאמנים של ספריו הצבנו לספרים שלו רף די גבוה וציפיות (ובצדק) ובספר האחרון הוא לא ענה על רובן.

בסך הכל זה ספר ממוצע (ממש לא ברמה של גרין!!!), ואני נותן לו 3.

נ.ב למי שלא מבין את הרף הגבוה כנראה לא קרה את אשמת (שזה בלתי אפשרי לא לקרוא אותו) ואת מחפשים (שגם את זה זב בלתי אפשרי לא לקרוא).

» ביקורות נוספות של שלומעם
» ביקורות נוספות על ערים של נייר - פרוזה #