ביקורת ספרותית על היינו שקרנים מאת א' לוקהארט
ספר טוב

---

היינו שקרנים. ספר טוב, מרגש, מעצים, ספר שזוכרים הרבה זמן אחרי שקוראים אותו.
מאוד אהבתי את הישירות של הכותבת שהיא מנסה להעלות את המודעות של "הסבתא הגזענית" שמעדיפה נכדים, קרובים
ומכרים לבנים. באמת אפשר לראות את התסכול של קהילת ההודים/אינדיאנים/ילדים אמריקאים.
הכתיבה טובה, זה לא סוג ספר שאתה פשוט לא יכול להפסיק לקרוא אבל גם לא ספר שפשוט אי אפשר לקרוא.
בנוסף, הכתיבה קצת מסורבלת, לא מובנת ולפעמים אפשר פשוט להשתעמם מזה שרצף הסיפור תקוע. יש מין הילה של
שגרה לא מובנת בעלילה עצמה. עד לרגע שהספר עושה אחד ועוד אחד (יותר מדי מאוחר בעלילה) לא כל כך מובן מה קורה.
אחרי שמבינים מה קרה, יש תחושה של 'איך פספסתי את זה...'
חשוב לציין שגם האמירה של הדמויות הבוגרות: "להיות נורמאלים" משקפת מציות של המון משפחות שבהן מטאטים את מה שקורה מתחת לשטיח.
"אצלינו אין פשעים,
אצלינו אין התמכרויות,
אצלינו אין כשלונות מחפירים,
כולנו ספורטאים גבוהים ויפים..."
והרשימה הזו נמשכת...
אולי הספר נותן פרספקטיבה על מציאות של סלבס שאצלם החיים "דבש".
הסוף של הספר הוא מאוד עוצמתי, מרגש, מחלחל ומעורר מחשבה.
אני מודה, לא הזלתי דמעה אבל צמרמורת עברה בי בסוף.
הספר מאוד מומלץ, בסך הכל הקריאה שוטפת ואין חלקים משעממים לגמרי.

היינו שקרנים ספר יפה ומדהים. מי שקורא מרווח.

» ביקורות נוספות של שלומעם
» ביקורות נוספות על היינו שקרנים