ביקורת ספרותית על הרצח של לינדה - הבלש בקסטרום #1 מאת לייף ג.ו. פרסון
ספר לא משהו

---

אוורט בקסטרום, אחד משוטרי מחלק הרצח של יחידת הפשיעה בשטוקהולם נקרא ע"י מפקדו לאסוף צוות קטן של שוטרים ולנסוע לעיירה וקשה לפענח אונס, עינוי ורצח של לינדה ואלין. ולמה צריך שוטרים של יחידה מיוחדת? לינדה ואלין לא רק נרצחה באופן אכזרי, היא גם הייתה חניכה של ביה"ס לשוטרים, מה שמעלה את רמת הפשע בכמה דרגות.

587 עמודים שבהם אנו מתוודעים לדמויות כאלה ואחרות שמנסות לפתור בדרכים שונות את הרצח ולהביא את הפושע לדין. הסוד הוא, שהרוצח כבר נתפס בעמוד 500 בערך אבל משום מה הסופר הרגיש צורך למרוח את הספר לעוד 80+ עמודים.

אני לא אכביר במילים. הסופר ניסה להתחכם ולא ממש הצליח. הוא מציד בפנינו גיבור שהוא אנטי תזה לחלוטין לכל שוטר ובלש "שגרתיים" שאנו פוגשים בספרים. בקסטרום הוא נמוך, שמן, עצלן, מאציל סמכויות, בעל דעות קדומות שלא יביישו חבר ותיק בKKK ובמילה אחת – מעצבן!!! לאורך כל הספר הרגשתי גועל ודחייה מהדמות הזו, נקודה שממש הפריעה לי בקריאה. אני אדם עצבני גם ככה ולא יכולה לסבול אנשים כאלה ולהיכנס לדמות של אדם כזה בספר של כמעט 600 עמודים זה אתגר לא פשוט כלל.

הניסיון של הסופר להביא בפנינו דמות כזו על מנת שנחשוב שהספר הזה הוא שונה ואולי אף טוב יותר, כשל. אומנם זה שונה אבל טוב יותר? בספק! בקסטרום גונב כספים מהמשטרה, מקלל, מתייחס לכל אדם שהוא לא באופן בזוי ושפל וגם לוקח בסופו של דבר קרדיט על פתירת פשע שבכלל לא הוא פתר פשוט גורם לכם לרצון להכניס אותו לכלוב.

ותהרגו אותי (אבל אל תעשו את זה בשוודיה כי אחרת תצטרכו לפגוש בבקסטרום שישמור האל!) לא הבנתי מה העניין של הספר. אנשים מעטים מאד אהבו את הספר וגם המיעוט הזה אני לא מבינה אותו. מדובר בספר אנמי, שהעלילה שלו לא מתקדמת לשום מקום וכפי שאמרתי אפשר היה לוותר על חלק נכבד של העמודים.

הקריאה היא בהחלט לשיקולכם הטהור והנקי, מוזמנים לחפש גם ביקורות טובות על הספר, אולי ישכנעו אתכם לקרוא.

» ביקורות נוספות של ראיה
» ביקורות נוספות על הרצח של לינדה - הבלש בקסטרום #1