ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שבת, 18 ביולי, 2015
ע"י arti
ע"י arti
סיימתי גם את הספר הנוכחי הזה השבוע....
וזה ספר שמעולל חשיבה , חשיבה עזה עד מאד.
ואני חוזר לשנת 1985 , שנה לפני שסבתי שרה , החזירה את נשמתה לבורא בייסורים קשים קשים.
היא הייתה בסך הכל בת 67 במותה , גיל צעיר יחסית לכל הדעות.
היא הייתה זו שמקבלת את פני כשהייתי מסייפ את לימודיי ביסודי , יום יום עד שעות אחר הצהריים , השעות בהן אימי הייתי מסיימת
את עבודתה , יותר מכל זכורה לי העצבות בחייה , עצבות עקב מחלתה ( שחמת הכבד) , העצבות בפניה , שכילד לא כל כך יכולתי להבין
אז ואני מבין כל כך היום , אשה שעברה את השואה , אשה שביום האפל ביותר בחייה הייתה צריכה לחנוק למוות את בתה התינוקת בכדי
להציל את עצמה ואחרים באחד המרתפים האפלים אי שם בתקופה השחורה משחור....
את המצב שהמשיך ללוות אותה כל חייה שלא זורקים שום פרור שקיים כי אז לא היה...
את העצבות שלמרות שהכל הסתיים , היא איבדה בנוסף אחים ואחיות , ואת הוריה שנשחטו ככבשים.
עצבות שנמשכה כל העת ונתן אותות באשה המדהימה הזו להרגיש זקנה ועצובה גם כשהייתה צעירה יותר.
אני הייתי רק בן 10 , אמא שלי בת 39 , וסבתא בת 66.
זוכר שכבר אז חלמתי איך זה להיות בשנת 2000 כשאהיה בן25 , והיה לי אז קומודור 64 , ושעון קסיו עם רצועות פלסטיק שחורות
ומשקה זיפ תפוזים , וסוכריות קופצות בפה , וטרופית משקה שובב , וקלפים של אינדיאנים , וחלומות רבים על העתיד.
הזמן עבר לו סבתא כבר שנים על שנים שוכבת לה עם סבא רחוק ממני אבל כה קרוב בליבי , אימי כבר בת 69 , וואו איך שזה עובר
מהר עד כדי פחד , אמא יקרה שלי שאני מגלה שאט אט פושה בה הזקנה למרות שבעיניי היא נראית כה יפה ונהדרת!!!
ואני שפתאום כבר בן 40 , כבר מזמן לא ילד , למרות שאני נורא רוצה לחזור להיות כזה..
ואני כבר מציב דור המשך , והשבוע דיברתי עם ביתי והיא אומרת לי אבא היית כבר בצבא הרבה , יש לך כבר שיער לבן ותורך לשמור
עליי אבאלה , ואני עומד לי עם דמעות בעיניים , והקטנה עדיין לא מבינה את משמעות הבכי והדמעות....
כן החיים עוברים להם מהר , מהר מידי , והרכבת דוהרת לה ללא רמזורים אדומים.
כמה שצריך להנות ולנצל את חיינו לטובה.
קובץ הסיפורים פה נוגע בזקנה מכל צדדיה , הנחמדים יותר והפחות , לחלק מהן התחברתי יותר , לחלקן קצת פחות
אבל נתיב חיינו שזורים בקשר שלא ניתן להפרדה בכל הסיפורים כאן , חלק מאיתנו שזור בהן , חלק מהן שזור בנו.
אלה חיינו בחיים , וגם באותו מדרון תלול גם לסופו.
ספר מופלא!!!! , קסום ומיוחד , שפורט על מיתרי הלב!!!
9 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-3 חודשים)
הו, אתה תגלה בקרוב מאוד... אבל למה אתה שואל?
|
|
|
arti
(לפני 10 שנים ו-3 חודשים)
אגב לא כתבת איזה ספר אתה קורא כרגע זשלב
|
|
|
arti
(לפני 10 שנים ו-3 חודשים)
זשלב יקירי. זהו ספר מעניין, המראה איך הזקנים גם תופסים את הזקנה שלהם על שלל רבדיה.
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-3 חודשים)
מרגש. גם אני ראיתי את סבתא רבא שלי וסבא רבא שלי שהם כבר לא בין החיים, אחרי כמה שנים שהם היו, מה שנקרא, רק "חצי חיים", עם בעיות בזכרון. נשמע ספר מעניין.
|
9 הקוראים שאהבו את הביקורת
