'תולדות האהבה', שם קצת מגלומני לספר ובכל זאת, הוא היה מונח שם על אחד המדפים, בחנות הספרים יד שנייה 'סיפור חוזר' (המופעל על ידי אנשים המתמודדים עם קשיים תעסוקתיים). על המחברת שמעתי, כהד חוזר באוזניי על כך שהיא אשתו של סופר מפורסם. ולאחר שקראתי את התקציר - על ליאו שכתב ספר ואינו מודע אליו ועל אלמה הילדה שיוצאת לחקור את פשר שְמָה (יש לי חיבה מיוחדת לספרים על ספרים), חשבתי כי יש כאן הזדמנות לקרוא ספר מעניין וגם לעשות מעשה טוב (לפחות לנסות).
עלילת הספר נעה בין ארבע דמויות: ליאו גורסקי, אלמה זינגר, עמנואל חיים (ציפור) וצבי ליטווינוב. היא מסופרת טלאים על גבי טלאים, כאשר סיפור הדמויות מסופר בקטעים, כשכל קטע מוקדש לדמות מסוימת המספרת על עצמה. הדמויות מסופרות בגוף ראשון למעט צבי ליטווינוב המסופר בגוף שלישי וכמו מרחף מעל הספר, מעל הדמויות, כאילו ההדהוד של החיקוי נמצא ממעל ולא בפנים (לא אחשוף יותר מדי מכך).
ליאו גורסקי כתב ספר מלפני שנים רבות, מבלי לדעת שספרו שרד. אלמה, שנקראת על אחת הדמויות בספר, אהובתו של ליאו, מקבלת יום אחד מכתב ומנסה למצוא את הדמות שעל שמה היא נקראת. במסע זה היא מנסה למצוא את עצמה ולנסות לאחות את קרעי המשפחה לאחר מות האב. שברי האהבה של ליאו גורסקי לאהובתו, לבנו ולכתיבה מצד אחד ומאידך שברי האהבה של אמה של אלמה, של המשפחה שלה, והתבגרותה של אלמה עצמה.
'תולדות האהבה' אינו רק שם הספר מבחוץ ומבפנים, אלא הוא מרקם היחסים בין הדמויות השונות בספר, הוא מה שמניע אותם לפרקים והוא הנסתר והגלוי בהתנהגותם.
הכתיבה של ניקול קראוס מרגשת ומהנה. מעלה חיוך ומעציבה. הדקויות של חיי היומיום, נחשפים מפי דבריהם של הדמויות ואתה כמו מזדהה עם המילים והופך להיות חלק מהמצב הקיים.
משפטים כמו: "אינני יודע למה ציפיתי, אבל ציפיתי למשהו", מפיו של ליאו, או
"זה אחד מאותם רגעים בלתי נשכחים שקורים לך בילדות, כשאת מגלה שהעולם הוליך אותך שולל לאורך כל הדרך", "בכל שנה הזיכרונות שיש לי מאבא שלי נעשים יותר עמומים, מטושטשים, מרוחקים. פעם הם היו חיים ואמיתיים, אחר כך הם נהיו כמו תמונות, ועכשיו הם דומים יותר לתמונות של תמונות", מפיה של אלמה, הם משפטים מענגים, צרופי אהבה והבנה עמוקה בדקויות היומיום ולמעשה, דקויות החיים עצמם.
הספר מאלץ את הקורא לעבור מדמות אל דמות במהרה, ולאחות את קווי העלילה בעצמו. לפרקים זה יכול במקצת להתיש, אבל ה 'עבודה הקשה', משתלמת. קרעי הסיפור מתאחים לידי שלם אחד (עד כמה שאפשר לקרא לדבר כזה 'שלם אחד'), והרגשות העולים, המבעבעים, מתנקזים לידי רגע אחד שאינו משכיח את התענוג הצרוף.
זהו ספר על כתיבה, על חלומות, על אהבה, על יחסים בין אנשים, על חיפוש משמעות (ובטח על עוד כמה דברים).
הספר ליווה אותי בנסיעות בין חיפה לתל אביב, תל אביב לחיפה והיה כמו מטוטלת בין הדמויות והערים: עיר פועלים שקטה, מענגת ויפה ועיר תוססת, חיה ונושמת. עיר כמו משהו נסתר טמון בתוכה ועיר שהכל גלוי בה. הצפון (עד כמה שחיפה היא צפון) לעומת גוש דן. הדמויות נעו בתוכי בין שעות הבוקר המוקדמות, לשעות הצהריים המאוחרות. ליוו אותי בהשכמת העולם וזריחת החמה ובדעיכה, חזרה של האנשים לביתם והשקיעה בים. ליאו, אלמה, צבי וציפור נמהלו בתוך הנסיעות והיו כחלק מהנוף הקיים.
ספר מהנה ומומלץ לקריאה!
