ביקורת ספרותית על בנדיט מאת איתמר אורלב
ספר טוב

---

ספר ביכורים מצויין, כתוב היטב, הנושא אמנם לא קל אבל זהו בהחלט ספר שאסור לפספס.
טאדק בן 40, השנה היא 1988, כעשרים שנה אחרי שברח עם אמו ואחיו מפולין לישראל ללא אביו. טאדק נשאר לבד. אשתו עוזבת אותו עם בנו בן החמש.
משפחתו של טאדק לא סלחה לאביו שהיה אלכוהוליסט ואלים כלפיהם וטאדק תוהה מה עלה בגורלו של אביו. הוא מגלה כי אביו נמצא בבית אבות לגיבורי מלחמה בוורשה מכיוון שהיה פרטיזן וניצול מיידנק ונחשב גיבור.
טאדק מחליט שהוא חייב לנסוע לבקר את אביו ולבחון את התנהגותו האלימה והקרה של אביו כלפי משפחתו כעת כשהוא כבר מבוגר ולא ילד. הוא רוצה להכיר את אביו למרות שהוא מרגיש שהוא שונא אותו בגלל התנהגותו האכזרית כלפיו בילדותו.
טאדק פוגש את אביו הזקן והחלש בבית האבות בוורשה. אביו מתלונן שהזיקנה היא אכזרית, הוא כבר לא האיש החזק והגיבור שהיה, הוא מוגבל פיזית. אך למרות הכל, הוא עדיין אלכוהוליסט ומקלל בלי הרף כמו בעבר. "בני זונות" ו"חארות" הן מילים שכיחות מאד אצלו.
אביו מאד מתרגש לראות את טאדק ואפילו מזיל דמעות ואומר לו שהוא אוהב אותו.
טאדק מגלה כי אביו היה פרטיזן גיבור ורצח אנשים ללא הבחנה, האם הוא גיבור או רוצח אכזרי? שאלה קשה שאיתה מתמודד טאדק.
טאדק יוצא עם אביו למסע לכפר הולדתו של אביו ולומד על עברו של אביו מסיפוריו. הם פוגשים חברי ילדות של אביו, קרובי משפחה שלהם וטאדק לומד להכיר מיהו אביו.
אביו של טאדק מספר לו את סיפור חייו כפרטיזן. התיאורים לא קלים. המון רצח, אכזריות ואלימות. אביו עד היום לא התאושש מהמראות הקשים והם באים לו בחלומות. זאת טראומה לכל החיים. האם אפשר לסלוח לאדם על התנהגותו האלימה כלפי משפחתו בגלל שבעצמו עבר דברים איומים? ... עוד שאלה שטאדק בודק עם עצמו.
טאדק גם מגלה שלאביו היתה משפחה נוספת ומתחיל להבין מדוע אביו היה נעלם לתקופות ארוכות מהבית.
טאדק משתף את אמו במה שאביו מספר לו ומוודא איתה את נכונות הדברים.
סיפור לא קל לקריאה מבחינת הנושא בו הוא עוסק (אלימות ואכזריות) אך מצד שני מודגשים גם החמלה והרחמים (למשל כאשר טאדק נושא את אביו על הגב להקל עליו את ההליכה). הכתיבה יפה וזורמת, הסיפור מעניין ומסופר בכישרון רב. בגב הספר מצויין שתשתית הסיפור אמיתית.
ממליצה בחום ומחכה כבר לספר הבא של הסופר.

» ביקורות נוספות של תושיק
» ביקורות נוספות על בנדיט