ביקורת ספרותית על סדום סיטי מאת תומר גניהר
ספר לא משהו

---

'סדום סיטי', כך מתוארת תל אביב של שנות ה90 והאמת? זה לא רחוק מהמציאות גם היום.

אלי, דוידוב וגורדון חברים משכבר הימים, עברו יחדיו תלאות בצבא (בעיקר תלאות שהם גרמו לעצמם...) ויחדיו הם חיים בתל אביב בניסיון לקלוע כל אחד למטרת חייו. אצל אלי זה הרצון להיות דיג'יי ולהתמודד עם האימפוטנציה הפתאומית שנפלה עליו, דוידוב מנסה לעשות "מכה" בעסקי הסמים ועל הדרך מסתבך עם ערבים מהשטחים והמאפיה הרוסית וגורדון, גורדון רק רוצה לחיות חיים שקטים אבל לא מצליח להתגבר על המאניה-דיפרסיה שממנה הוא סובל ושבגללה חווה מספר אשפוזים בכפייה במוסד הפסיכיאטרי 'גהה'.

במהלך הספר יוצא לשלושת החברים לפגוש את אליס, צעירה שאפתנית מאמריקה, שבירור סובלת מקצת נימפומניות מוסתרת ומרגשי נחיתות כאלה ואחרים אשר הגיע לישראל על מנת להפיק את סרט חייה, סרט דוקומנטרי כהמשך לסרט 'אקסודוס' (סרט שמספר את סיפורם של המעפילים לארץ ישראל לאחר השואה). כל אחד מהחברים פוגש בה במקום אחר ובנפרד כאשר בערב הוקרה לפעילי האקסודוס הם מבינים שהיא "משותפת" לשלושתם ומכאן מתחילה חברות מוזרה בין השלושה, רוויה בסקס (לעיתים אלים), סמים, מסיבות וניסיון לעזור לאליס בקריירה שלה כמפיקה הוליוודית.

התחלתי את הסקירה באמירה כי תל אביב לא רחוקה גם היום מכל המתואר בספר – מסיבות שסמים שם עוברים בין האחד לשני, תרבות הסקס פתוחה לכולם והרגשות פורצי גבולות. אנשים מסוימים לא אוהבים את תל אביב בדיוק בגלל זה. לי אין עם זה בעיה. תל אביב מחכה לי כבר בספטמבר הקרוב בו היא תהפוך לבית שלי והיא בערך הבית שלי ב4 שנים האחרונות ואין עיר שאני אוהבת יותר ממנה (חוץ מירושלים, אבל זה כבר לסיפור אחר). עיר פתוחה שיש בה הכל מהכל מתוארת גם בספר ואין בכך שום רע. הרע היחיד שיש בה אלו אנשים מסוימים, וחלק מתוארים בספר. גם בחבורת אלי-דוידוב-גורדון יש בעיה מהותית, כאשר המטרות שלהם הן בסופו של דבר כלום ושום דבר, דרך החיים שלהם היא מוטעית לחלוטין ומעבירה מסר שלילי ביותר – עם זאת, זה לא מסר שישפיע לרעה על אף קורא.

הגזענות בספר מאפיינת בדיוק את הגזענות שאפיינה את שנות ה-90, כלפי האתיופים וכלפי הרוסים ובערך כלפי כל אדם ששונה מהאחר. לצערנו, אנחנו לא רחוקים מכך גם היום כך שהכתוב בספר מאד מאפיין גם את הימים הללו. סמים וסקס עדיין קיימים ואפילו ביתר שאת, כלא 6 ומאניה דיפרסיה, הלם קרב ואנשים חסרי מוסר ומורל הן אזרחיים והן צבאיים קיימים כך היום כך שכל מה שמובא בספר אפשר לראות גם בימים הללו.

עם כל זאת, הספר הזה פשוט לא עבר לי בגרון. אין בו שום מטרה ושום דבר מעבר וגם בתור ספר קליל הוא לא צלח כי זה לא ספר קליל כלל. בסופו של דבר לקראת הסוף, בסביבות ה150 עמודים האחרונים נטשתי אותו, מה שאומר שקראתי בערך 300 מתוכו שזה כבר הישג בפני עצמו. אם חיפשתם בספר הזה איזשהו מוטיב מעניין שיוסיף לכל משהו בחיים, או גם אם חשבתם לקחת את הספר סתם כספר נחמד וקליל לשבת – טעיתם. מבחינתי הספר הזה לא הזיז לי כלום, אבל הקריאה היא לחלוטין לשיקולכם.

» ביקורות נוספות של ראיה
» ביקורות נוספות על סדום סיטי