ביקורת ספרותית על הזיכרון שוחח איתי והסתלק - חייו ומותו של השיח' מחורץ-הפנים - ושתי # מאת סלמאן נאטור
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 8 ביולי, 2015
ע"י חמדת


אם אין דעות קדומות -ספרים שכאלה המתארים תרבות וזיכרון פלסטיניים הם הדרך הטובה ביותר להכיר את הצד השני .
לא בהכרח להסכים ,אפשר להסכים ואפשר להיפגש במחצית הדרך,אולם העיקרון המנחה הוא -לדעת את הצד השני.

נָרָטִיב הוא שם הסיפורים בספר הזה.

לפי הויקיפדיה :

" סיפר (סִפֵּר) או נָרָטִיב הוא פרשנות של היבט מסוים של העולם, המעוצבת דרך נקודת מבט תרבותית או אישית. למושג מספר משמעויות שונות ומשתנות... או.. בניית סיפור דרך זווית ראייה מסוימת..."


"נרטיב = סיפור שעבר שינוי מתוך החוויה האישית. חוויה זו מושפעת מהאופי והאישיות, מהזהות האישית והחברתית, ממערכת האמונות והערכים, ומתפיסת העולם האישית. להבדיל מ-סיפור שהנו= תיאור רצף אירועים, כפי שקרו, ללא פרשנות ובצורה "אובייקטיבית."

"הנרטיב הוא סיפור שעבר שינוי מתוך תהליך של עיבוד פנימי דרך החוויה האישית של המספר. הנרטיב מעניק משמעות לאירועים אותם מתאר הסיפור."


הספר הזה עוסק כולו כנרטיב של פליטי הפלסטינים ב-48 מזווית ראייתם.

המחבר -סלמאן נאטור דרוזי -פלסטיני כהגדרתו אשר באופן אישי יש לו זיכרונות כילד בן 6 מהמלחמה הזאת ומה שהם מכנים -אירועי הנכסה {הנכבה }.הסיפורים והזיכרונות שבספר מוצגים כמונולוג של שייח שהנו דמות בדיונית בהשראת סבו של המחבר.

השייח מתאר מהישובים בצפון עד יפו-את בריחת הערבים מהכפרים ,את פחדם מהצבא הישראלי ,את בוזם לצבא ההצלה של קאוקגי' והצבא הירדני. הזיכרונות של השייח מספרים כי הפלסטינים הופקרו להתמודד לבדם. החמור מכל היה ההתמודדות עם השמועות על הטבח ההרג ,. והאונס שנעשו בכל מיני כפרים שאליהם נכנס הצבא היהודי.
לא נוח לקרוא את הספר ,הוא דיי מעצבן אותך ,עוד יותר כשאתה מכיר עובדות היסטוריות .אבל לא פעם ולא פעמיים הייתי צריכה להזכיר לעצמי במהלך הקריאה כי הספר הזה אינו מבוסס על עובדות היסטוריות ,אלא על סיפורים וזיכרונות שעברו מסבו של המחבר ,דהיינו מדור פליטי 48,דרך שלושה דורות.,שזהו ה-סִפֵּר - ה-נָרָטִיב שלהם ולך תתווכח אתם מה היה נכון במציאות ומה היה שייך לסיפורים שהועברו מפה לאוזן ומדור לדור ,מבחינתם אין כפר שנכבש ללא הרג סתמי של זקנים נשים וילדים ומעשי אונס .

כשנשאל המחבר ע"י המתרגם לעברית אם ברצונו שהוא יוסיף הערות שוליים שיביאו סימוכין לאירועים שמוזכרים בטקסט הספר שיש להם אזכור של כתיבה היסטוריוגרפית ולשחזר לוחות זמנים של האירועים,תשובת המחבר הייתה :"זוהי ספרות לא היסטוריה".

אז ככזה צריך להתייחס לקריאה בספר כאוסף של סיפורים שהאמת ההיסטורית בהם לא ידועה.
הבעיה היא אם הקורא הישראלי מאמין או לא ,אלא הידיעה שדורות של נוער פלסטיני גדלו וגדל על ה-סִפֵּר - ה-נָרָטִיב הזה ואם סיפורים שכאלה אי אפשר להתמודד מול העובדות של המציאות. כי בתהליך של השנים והדורות הסיפורים הללו הפכו כבר למציאות בפני עצמה.


הערה להוצאה -עד שמוציאים תרגום של סופר ערבי לקהל הישראלי אז יש זלזול מטעמיכם בהדפסת העמודים האחרונים שבספר ,שהשורות בהם נדפסו באלכסון ,האם זה היה קורה לספר שהמחבר הנו ישראלי ולספר ישראלי??!! .....
12 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אריאל (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
נעמה, הנרטיב הישראלי, ובכללו זה שהתבטא בדיון פה, הוא לא רק הנרטיב של מחשבות, אלא גם שלך ושלי ושל רבים אחרים.
בדיוק כמו הנרטיב הפלסטיני, הוא מורכב מהרבה גוונים ודעות.
מה שכן, ביום שאנחנו נחתור כולנו בערך לאותו כיוון, יש לנו אכן יותר סיכוי ליציבות. האם היציבות תעוגן דווקא בהסדר מדיני, ובאילו תנאים, אין לנו דרך לדעת.
חמדת (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
נעמה 38-את הבחנת נכון .ובכלל היאוש הולך וגובר פה ,חן חן על התייחסותך.
חמדת (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
אריאל - אין מנהיג כיום בישראל מכל קצווי הקשת הפוליטית .כולל מהשמאל .אנו צריכים בן גוריון חדש .
נעמה 38 (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
סקירה טובה ובעקבותיה דיון מעניין לא פחות. בין הנרטיב שלהם לנרטיב הישראלי קיימת תהום עמוקה הבוקר שמעתי שבהר הבית מתנהלות חפירות למחיקת עתיקות שלא מתאימות לנרטיב האיסלאמי בדומה למה שקורה בסוריה בחסות דעאש. יחד עם זאת הנרטיב הישראלי כפי שהתבטא גם הדיון פה , רואה את מי שהוא לא הימין השולט כאספסוף ולכן זה גם היחס לעדה האתיופית ולהתנהלות עם השבוי בעזה. אנחנו "אדוני הארץ" והשאר יגידו תודה בשקט שהם פה בכלל. בתהום כזה שלום לא יהיה , הסדר מדיני בין אויבים עם אינטרסים משותפים יכול להתקיים. מתישהו בעתיד טוב יותר.
אריאל (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
א. נרטיבים לא יכולים להפוך לעובדות. הם אולי יכולים להיהפך לחלק מההיסטוריה הכתובה, אבל זה לא יהפוך אותם נכונים עובדתית.

ב. לגבי הנכבה: אנחנו אכן לא יודעים את ממדי הנכבה, אבל רק להזכיר - אנחנו קיבלנו את הצעת החלוקה ושרנו ורקדנו ברחובות, והערבים הם אלה שהתנגדו לה ופתחו במלחמה. אז נכון, השבנו מלחמה, הגנו על חיינו, וערבים נהרגו, גורשו וברחו. וגם אנחנו נהרגנו וגורשנו וברחנו. אבל לו הערבים היו מקבלים אותה אז, אולי היינו חיים כאן היום בדו קיום, שתי מדינות לשני עמים.

ג. השאלה בתרפ"ט אינה מי היה הראשון, אלא מי היה התוקפן ומי התגונן. מי הרג למעלה ממאה גברים, נשים וילדים ומי הרג ארבעה גברים צעירים חמושים.

ד. השאלה "מי היה הראשון", מטופשת ככל שתישמע לך, היא שאלה שמעסיקה הרבה את האו"ם למשל. כי מי שהיה ראשון הוא פותח במעשי אלימות, ומי שהגיב מתגונן, ויש לו זכות לעשות זאת.
ב67 למשל השביע אותנו דה גול שלא נהיה הראשונים לפתוח באש.

ודבר אחרון: לפעמים אני מקווה שייבחר מנהיג שמאל, מי שתרצי, רק כדי לראות לאן הוא יוביל את המדינה ומה יגיד אז השמאל.
אריק שרון למשל פינה את חבל קטיף, השמאל תמך בהתלהבות, ומאז: חצי הארץ תחת טילים, 3 מבצעים, כמאה הרוגים, חייל חטוף אחד, אלף מחבלים משוחררים. לא בדיוק סיפור הצלחה.
חמדת (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
זה שאין לנקוב בשמו -הגדרת נכון "א. שתי הצדדים צודקים ב. שתי הצדדים טועים".בגלגול הבא אציע לך חברות
חמדת (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
אריאל - אתה מבין שהנרטיב פה הפך להיות חלק מעובדות ההיסטוריה והפוך ? מה נכון ומה לא ? אם אתה שואל אותי לא ניתן להסכים על ממדי הנכבה כיוון שאף אחד לא יודע באמת את המספרים הנכונים כמה גורשו או כמה ברחו מיוזמתם בשל פחד ושמועות ,המחבר מזכיר פה את דיר יאסין כקטליזטור לבריחה המונית יותר בכפרים הערבים ,ולא ניתן להכחיש מנגד שאנו גרשנו באופן יזום בכפרים ובערים כי אחרת לא הייתה קמה המדינה .זה היה אנחנו או הם בנקודה ההיסטורית הזאת .אגב גם ב67 גירשנו ערבים מהגדה. לגבי "תרפ"ט" הלל כהן לא תופס צד אלא מנסה להראות ששני הצדדים הפעילו התגרויות אלימות .ועכשיו אולי נשאל מי הראשון ?כמו ילדים קטנים? .הגיע הזמן לצאת מהלופ הזה ,הבעיה שאין מנהיג היום בישראל.
אריאל (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
זשל"בי, אני אוהב את התמימות שלך בכל הנוגע לסכסוך הישראלי פלסטיני, ופחות אוהב את ההתבטאות בתחום שאתה לא ממש מכיר לעומק.
בכל אופן, המשפט החותם שלך, "לעולם אי אפשר לדעת מה באמת התרחש ומה לא- עדויות היסטוריות הן לא תמיד מקור מהימן" - פשוט תפור על "תרפ"ט" של הלל כהן.
גם הוא, במחילה, יותר אסופת נרטיבים מאשר עובדות היסטוריות. מצאתי בו את המשפט הבא: "עובדה לא ידועה... לא רק ערבים הצילו יהודים בתרפ"ט, היו גם יהודים שהצילו ערבים"!
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
קודם כל, תודה רבה על ההערכה. וגם על הצעת החברות- הייתי מקבל אותה בשמחה!

אני אישית חושב שאפשר להיות גם ציוני אבל בו בזמן לקחת אחריות ולהבין את כעסם ואת דעתם של שכנינו הערבים, במקום רק להניף את היד בביטול ולהגיד "אנחנו צודקים, הם טועים." (כמו שקראתי בדיוק עכשיו על המריבה בין היהודים והערבים על הבעלות של הכותל והחשש מהשתלטות יהודית על אתרים מקודשים לאסלאם בהר הבית ובכל המקומות.

אם את שואלת אותי, אני חושב שיש רק 2 אפשרויות הגיוניות:
א. שתי הצדדים צודקים
ב. שתי הצדדים טועים

כי זה פשוט לא הגיוני שהם (הערבים) צודקים ואנחנו טועים, או להיפך שאנחנו צודקים והם טועים. כי לעולם אי אפשר לדעת מה באמת התרחש ומה לא- עדויות היסטוריות הן לא תמיד מקור מהימן.
חמדת (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
זה שאין לנקוב בשמו -הספר "מאורעות תרפ"ט" מאת הלל כהן -הוא אכן אחד הטובים שקראתי על הסכסוך ואני שמחה שאתה קורא בו .

כנראה שצריכים לעבור כמה דורות במרחב ההיסטוריה של אזורנו כדי שבחור צעיר כמוך לא יהסס ולא יפחד לכתוב את הדברים האלה :."אני מכיר הכרה מלאה ביום הנכבה, בערך כמו שאני מכיר בשואה." אם כי לא נהייה תמימים ועדיין הרוב הישראלי כולל הצעירים הם בדעה הפוכה אם בכלל הם יודעים מה זה נכבה . באשר לנושא ההכרה בנכבה -זהו לב הסכסוך כי פירושו הכרה שלנו כמדינה היא -קבלת 700 אלף פליטים או בני ונכדי פליטים לתוך קווי 67. אם לא מספר יותר גדול כפי שדורשים הפלסטינים. ומכאן ברור כי הדמוגרפיה בארץ תשתנה באחת והמדינה תהפוך למדינת כל אזרחיה ,וזה עוד לפני שהתחלנו את נושא הפיצויים -שווי הכפרים /הערים שהם עזבו. לכן נושא הנכבה קשור בטבורו להכרה בהחזרת הפליטים שזה מעשה שקשה מאוד למדינה לקבל זאת .אז לא כל כך אפשר להיות ציוני -זה אשר כבש את הקרקעות שלהם וגם להכיר בנכבה .יש פה בעתיות מסוימת בהכרה ההיסטורית שלנו לגבי אופן קניית הקרקעות או נישולן בעליות הראשונות -האם הציונות פעלה ביושר ? בחלקה כן. כי בעלי קרקעות הערבים מכרו את אדמותיהם,לגבי נישול וכיבוש-אז התשובה היא מנוגדת .הדור שלך אם רובו חושב כך זה אומר אור בקצה המנהרה של הסכסוך .תמיד טענתי שמספר דורות שיעברו משני הצדדים הוא התהליך ההיסטורי לפתרון ,כי יש בו את הסליחה והשכחה . תודה לך על תגובתך .אם הייתי צעירה בגילך הייתי מציעה לך חברות כי אתה בור סוד .
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
ביקורת מעולה. בדיוק עכשיו אני קורא ספר שכתבת עליו ביקורת, על מאורעות תרפ"ט מאת הלל כהן. זהו ספר מצויין, ללא ספק הספר העיוני הטוב ביותר, והוא מספר על המאורעות ועל מה שהוביל אליהן משתי נקודות מבט, יהודית וערבית (טוב, לא צריך לתקצר. את קראת אותו הרי).

קיצר, זה די הזכיר לי את מה שכתבת. אני מכיר הכרה מלאה ביום הנכבה, בערך כמו שאני מכיר בשואה. (אבל בניגוד לשואה, אין בי כעס כפי הצבא או משהו. אני פשוט מכיר בסבל שהם עברו, זה הכל.) ואני מצפה גם שעוד אנשים יכירו בזה, כי לפי תפיסתי אם אנחנו נכיר בהם, הם יכירו בנו. מה גם שממש קשה לי להבין מה הבעיה של אנשים להכיר בזה. אפשר להיות גם ציוני וגם להכיר בנכבה.
חמדת (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
סוריקטה -זה נכון לגבי כל עם .תודה לך.
חמדת (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
רץ -בכל עם תימצא סיפורי עמים .גם לנו יש את טרומפלדור. לגבי הסבתא- זהו חלק מהמורשת האגדות והסיפורים שלה שבה המציאות והדמיון מטושטשים יחדיו .תודה לך על ההתייחסות.
סוריקטה (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
אולי עיקר ההבנה שיכולה לצמוח מקריאת ספר כזה היא שגם מה שאתה קורה לו מציאות הוא בסך הכל הנרטיב של העם שלך.
רץ (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
חמדת - הנרטיב - מזכיר לי סיפור - כמנהל מחלקת ספורט בעבר, סיירתי בכלא עכו יחד עם עמיתים ערבים, הם הפתיעו אותי ואמרו לי, גם לנו יש עולי הגרדום, מנהיגי המרד הערבי - 36-9, הסבתא - שלי הוסיף העמית, הייתה מספרת לי סיפורים לפני השינה על קאסם - הגיבור הפלסטיני - אפשר לא לקבל - וגם לתקומם, אבל זאת בהחלט התפיסה התרבותית של הצד השני.
חמדת (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
עומר ציוני - גם ללדת זה קשה .אבל אתה צודק .מודה לך.
חמדת (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
אילן של קובה-מסכימה עמך שהם לא אספסוף .פשוט חוזר מזל של חוסר מנהיגות וקריאת המפה האזורית .אני קוראת עכשיו ספר שעוסק בפליטים היהודיים בתוך הארץ במהלך אירועי 48 וכבר מהתחלה אפשר להבין שיש פה חשיבה ופעילות ממסדית :מתי לפנות ,את מי וכו. לערביי 48 לא היה את התמיכה הזאת .תודה לך.
חמדת (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
מחשבות - לאנשים שחושבים כמוך כתבתי את השורות הראשונות בביקורת .חשבתי עליך. בכל אופן זוהי זכותך לחשוב כך . תודה רבה על התגובה.
עומר ציוני (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
חמדת - כל הכבוד!
כל הכבוד על שהתמודדת עם הספר, שיכולת לקרוא ספר "אחר" של אלו שלא נוח לנו להקשיב לעמדתם. שגם אלו שבנינו שמגדירים עצמם "משכילים וליברלים" מנסים להשתיק את הקולות האלו בעיקר בגלל חוסר הנוחות שבהתמודדות עם ה"אמת האחרת".
קשה לי מאד לקרוא את עמדות ודעות "הצד השני". גם אני מעדיף להתעלם ולחסום את עצמי מההתמודדות עם דעותיהם ומחשבותיהם.
ולכן אני שוב אומר "כל הכבוד"!
אילן של קובה (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
אם כבר מדע בדיוני, אז אני מעדיף כזה עם חלליות לייזרים וחייזרים.
הנרטיב שלהם ידוע לכולנו. ובמילא בעוד כמה שנים יתווספו לו עוד מאורעות איומים שביצענו בהם.
ובכל מקרה הם לא אספסוף. רק קבוצה של אנשים ללא הנהגה ראויה.
מחשבות (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
האם הם מנסים באותה מידה להכיר בנו ואותנו? ברור שאין טעם להכיר אותם. סתם אספסוף.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ