ביקורת ספרותית על הדוד מלניץ - סאגה משפחתית מאת צ'רלס לווינסקי
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 5 ביולי, 2015
ע"י חגית


משפחה יהודית היא סוג של אבטיפוס.
בין אם בפולניה, שבדיה, רוסיה, מרוקו או תימן.
כל הסאגות המשפחתיות היהודיות די מזכירות זו את זו.

לכל משפחה יהודית יש את היידישע מאמע שלה, על מטעמיה, חוכמתה וחום גופה, וגם את השייגץ שלה, הכבשה השחורה, זה שמתחתן עם השכנה הגויה, יוצא לשמד או בורח לפלשתינה.
בכל משפחה יהודית יש איזה סבא אלמותי. כזה ששמו נישא בפי כל בחרדת קודש, דור אחרי דור. תלמיד חכם, כבד גוף, בעל חידודי לשון.
בכל דור מנסה המשפחה היהודית לברוח מגורלה, להתחבא מאלוהים.
ובכל דור היא נכשלת מחדש.

לכל משפחה יהודית יש את הרוגי המלכות שלה.

משפחת מאייר השוויצרית היא משפחה כזו.
הספר מפגיש אותנו עם קורות המשפחה בקפיצות של עשרים שנה בכל פעם.
החל מסולומון מאייר, סוחר בהמות כפרי ב 1870 דרך ילדיו, משמנה וסלתה של ציריך, ועד נינו הלל רוזנטל, ציוני נלהב לאחר מלחמת העולם השנייה.
קל להרגיש בבית בין דפי הספר: הפחד המוכר ההוא מהסביבה האנטישמית, החשש מההתבוללות שלא פוסחת עליהם, הרצון להיות ככל הגויים- והסטירה הכואבת שבאה בעקבותיו.
שידוכים, רכילות, עסקני כספים, תלמידי חכמים ושטרודל תפוחי עץ.

ומעל כולם מרחף לו הדוד מלניץ. רוחו של "דוד" עלום מהמאה ה-17 שנהרג בפרעות ת"ח ות"ט ומאז הוא מבקר את המשפחה ברגעי משבר ומהווה עבורה מצפן ומצפון.
הדוד מלניץ הוא סוג של אבטיפוס לכל היהודים שמתו על מזבח יהדותם- אלה שחירפו נפשם, אלה שניסו לברוח ,ואלו שניסו להתכחש- וגילו שהם לא יכולים.
כי אנחנו תמיד חושבים שאנחנו יותר חכמים מהגויים, מנפנפים את הדוד מלניץ בכל פעם מחדש. אף פעם לא לומדים את הלקח.

אולי הגיע הזמן להקשיב...
19 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אנקה (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
מסכימה לגמרי עם מה שכתבת בשתי הפסקאות הראשונות. אין לי מושג לגבי עמים ואומות אחרים אבל בנוגע ליהודים יש כמה וכמה קווי התנהגות ודמיון משותפים העוברים מדור לדור.
חגית (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
אנשים הם אנשים הם אנשים בכל מקום.
נצחיה (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
אני אגיד לך למה.
כי קראתי כמה ספרים, של אמי טאן ודומותיה, על משפחות סיניות. והפלא-ופלא: הדמיון רב.
חגית (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
כמובן שלכל לאום יש את ההיסטוריה והמסורת שלו- שהן מהוות מסגרת לכל משפחה באשר היא.
כך גם לעם היהודי יש את המוטיביים הייחודיים שלו-שהאנטישמיות היא גורם מרכזי בו . כמובן אי אפשר להתעלם מהעבודה שהתפזרנו לכל רוחות השמיים במשך אלפי שנים, ובכל זאת – השלד מאד דומה .
נצחיה (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
את חושבת שיש משהו ספציפי ב"יהודיות" של משפחה? או שכל המשפחות אותו דבר נקודה?
זה שאין לנקוב בשמו (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
מעולה!





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ