ספר מעניין ומלמד על התרבות הסמוראית ביפן. יש בעיות עריכה שמקשה על הבנת הסיפור לטעמי

בגלי צהל ישנה תוכנית המארחת כל פעם יחידה צבאית שונה, ובאחת הפינות בה שואלים את החיילים מה הכי משביז אותם. אז הכי משביז זה שקוראים ספר שממש נהנים ממנו ואחרי זה שום דבר לא טוב מספיק.
ככה זה אחרי שקראתי את הספר "גשר סתו". באמצע הספר על אברהם אברהם (שבו אגע פעם אחרת) הייתי חייב ספר אחר ואיכשהו במקרה נתקלתי בספר זה. לא הייתי מודע לקיומו בכלל. בדיקה מהירה בסימניה (תודה לאל על האתר והאנשים שבו) והחלטתי לעבור לספר זה.
והנה פעמים כי טוב. גם כתוב בצורה נהדרת וגם נושא שמעניין אותי, יפן בימי הביניים. הסיפור מתרחש על פני 600 שנה אבל הוא לא כתוב ברצף היסטורי. הוא מקפץ מתקופה לתקופה, כשלעצמו זה נשמע בעייתי. ואכן בתחילת הספר לא הבנתי מי ומה, אבל מהר מאוד מגלים שהסיפור עובד הכי טוב כך. הכול קשור בסופו של דבר. העבר, ההווה והעתיד. המתח לא היה יכול להבנות יותר טוב מדרך זו (אז לא להיבהל). וכול זה טבול במיסטקה ופילוסופיה יפנית. מתח, מעט היסטוריה והרבה רעיונות מעניינים.
האם אנחנו מאמינים תמיד שפעם היה יותר טוב? או שזו רק אחיזת עיניים שמספרים לנו? האם הניסיון שלנו לחזור לאותם ימים, גם אם הדרך לשם נוגדת את האידיאלוגיה שלנו שווה את זה?
ספר מעולה, שלקראת סופו יש דילמה רצינית. מצד אחד אני כל כך רוצה לדעת מה הסוף ואיך הכול מתחבר יחד, אבל מצד שני אני לא רוצה שזה ייגמר.
לא קראתי את הספר הקודם "ענן של דרורים" אז לא אוכל להשיב האם יש צורך לקרוא אותו קודם. אבל הספר הזה מצויין ומרתק. מומלץ בחום.

ומה יש לקובה לומר בנושא: סטייק אנטריקוט מעולה. אממ...לא. סטיק פילה וול דאן! (הוול דאן זה רק משחק מילים. אני אוהבת סטייקים בכל דרך וצורה, אם למישהו לא ברור). בתאבון.

"גשר סתיו" הוא המשכו של "ענן של דרורים" – ספרו הראשון של טקאשי מצואוקה על סוף תקופת השוגונות ביפן. אי אפשר לקרוא את הספרים בסדר הפוך, אך הספר השני עומד בפני עצמו ומשלים אינפורמציה מ"ענן של דרורים".
עלילת הספר מתמקדת בידידותם של אמילי גיבסון, מסינרית בת ה-17 שהגיע מאמריקה ב- 1861 על מנת לברוח מעברה, עם גנג'י מבית אב אקומיצ'י, סמוראי ואדון רם המעלה של אזור אקואקה. תחילת הידיות המפתיעה בין השניים מתוארת ב"ענן של דרורים" ובספר השני היא כבר עובדה מוגמרת. גנג'י מבקש מאמילי לתרגם לאנגלית את קורותיה של משפחתו המתפרסים על 600 שנים. הוא פותח בפניה את המגילות הסודיות, אותן מותר לקרוא רק ליורשים לבית אקומיצ'י. בין המגילות מתגלות לאמילי מגילות סודיות "גשר סתיו" שנכתבו על ידי מכשפה הגבירה שיזוקה, האם הקדומה של שבט אקומיצ'י ומייסדת השושלת.
מסתבר, כי בכל דור ודור במשך 600 שנים אדם אחד מבית אקמיצ'י זוכה ב"קללת" הנבואה ויכול לחזות את העתיד. בכל דור ודור תגובת האדם המקולל שונה, חלקם משתגעים וחלקם מנסים לשאתה באומץ ולקבלה בהשלמה. בדרו של גנג'י הוא הנושא בנטל ולאורך שני הספרים אנחנו עדים להתמודדותו עם נבואותיו הרות הגורל.
גנג'י שונה מרוב הסמוראים. הוא לא מאמץ לחיקו את המסורת יפנית האלימה,העדפת מלחמה על פני שלום, את הבדלי מועמדות המוחלטים, את הנוקשות הבלתי מתפשרת של התנהגות הסמוראים ואת שנאתם למערב. שאיפותיו לקדם בברכה את היחסים עם המערב וידידותו עם אישה נוכרייה, מעמידים אותו לא פעם כאויב בעיני הסמוראים המסורתיים ומפנים כלפיו חצים רעילים.
אמילי, אחת הנשים היפות ביותר מנקודת מבט מערבית, אך כעורה מאוד ביפן, מתמודדת אף היא עם קשיים משלה בשל יחסיה הקרובים עם סמוראי יפני וחייבת להתמודד עם גילויים לא פשוטים כתוצאה מעבודת התרגום.
בניגוד לספר הקודם אשר כולו מתרחש באותה שנה, הספר הנוכחי מתפרש על פני 600 שנים ונגוע בלא מעט מיסטיקה. הפרקים קופצים בין הזמנים השונים ושופכים כל פעם קצת אור על ההיסטוריה המסובכת של בית אב אקומיצ'י.
שני הספרים זורמים מאוד, מהנים וקשה מאוד להתנתק מהם. עם זאת חייבים להודות, לא מדובר בשוגון! בניגוד לשוגון, כאן אי אפשר ללמוד הרבה על התרבות היפנית, על אף כי בניגוד לשוגון הוא נכתב על ידי סופר ממוצא יפני. כמעט ולא מתעכבים כאן על פרטים, אין תיאורי טבע מרהיבים, טקסי תה וספוקו (התאבדות טקסית). הספרים הללו עוסקים באנשים ספציפיים, באהבות, קרבות ומחשבות שלהם ומעט מאוד רקע היסטורי.
לדעתי כדאי לקרוא את קודם "ענן של דרורים" ואחריו את "גשר סתיו" או לפחות להסתפק רק ב"גשר סתיו". ספר מהנה ליום סתיו:-)

אוי איזה ספר נפלא.
הפצצתי את הפייסבוק בציטוטים ממנו :-).
וכמה כמה כמה חבל שהוא נגמר.
ישאר בליבי לעד.