ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שישי, 26 ביוני, 2015
ע"י רותם
ע"י רותם
אז ככה,במילה אחת:סביר.
היו לי כל כך הרבה ציפיות מהספר הזה (בהתחשב בעובדה שהוא האחרון בסדרה) וריק פשוט ניפץ לי אותם מול העיניים.
התאכזבתי במיוחד מזה שבכל הספר לא היה פרק אחד מנקודת מבטו של פרסי,הספר התחיל איתו וגם היה אמור להסתיים איתו
אך לא,הספר נגמר בזה ש-״הם דאו אל הלא נודע״. בלי אפילוג,בלי פרסי,רק דאיות...
אך בכל זאת,היו חלקים זעירים שאהבתי בספר הזה (אזהרת ספוילרים למי שלא קרא,למרות שזה די לא הגיוני):
1. חזרתו של אפולו (וגם אחותו מה שמה,ארטמיס) :
אח אפולו...לא אשקר ואומר שמקללת הטיטאן פשוט אהבתי אותו (ואת השירים המלבבים שלו).
התגעגעתי מאוד לנרקסיסם,לאמירות השנונות והצניעות הרבה (בציניות כמובן) שיש באל האדיר (והנאה להחריד) הזה...
חזרתו,גם אם היא הייתה קצרה מאוד העלתה לי חיוך גדול (דבילי ומאוהב) על הפנים שלא ירד במשך שבוע.
2. הקשר שנרקם בין ויל סולאס לניקו די אנג׳לו:
ואם כבר מדברים על אפולו,למה שלא נדבר גם על בנו? ויל סולאס בהחלט פלירטט עם ניקו במהלך הספר ובהתחשב בעובדה שזה עשה לניקו פרפרים
(שחורים כמובן) בבטן,נראה לי שאפשר להעניק להם את התואר: ״הזוג-הכי-חמוד-בתולדות-הספרים-האלו״ הם בהחלט משאירים המון אבק ועשן לאנבת׳ ולפרסי ולליאו וקליפסו.
אז לסיכום,הספר היה סביר אך בהחלט היו קטעים מעוררי חיוך ונוסטלגיה ישנה...
קורא אחד אהב את הביקורת
1 הקוראים שאהבו את הביקורת
