ביקורת ספרותית על דם האולימפוס - גיבורי האולימפוס #5 מאת ריק ריירדן
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 8 בפברואר, 2015
ע"י מישי


למה אני פה, ביל?
רצית לכתוב ביקורת, גברתי.
*שתיקה*
הכל בסדר, גברתי?
כן, ביל. כלומר לא. זתומרת.. *אנחה*
שוקו, גברתי?
אני חוששת שלא, ביל. עם הבעיה הזאת אני פשוט צריכה להתמודד פנים מול פנים.
בהצלחה, גברתי.
תודה לך, ביל.


כשהייתי בת 11, באותה תקופה ידועה שבה קראתי הארי פוטר, סבתא שלי קנתה לי ליומולדת שני ספרים. 'היה מבצע 1+1' היא אמרה בחיוך. הספרים, כאמור, היו שני הספרים הראשונים בסדרת פרסי ג'קסון.
אני חייבת להודות שהכריכה דחתה אותי. הספר נראה משעמם, וילדותי, ואני, בראש של אחת שבדיוק סיימה את כל סדרת הארי פוטר בפעם המי יודע כמה, לא בדיוק השתגעתי על הרעיון של להישאב לאחת חדשה. ועוד כל כך מהר.
אבל סבתא קנתה לי את הספרים, ולא רציתי לפגוע בה. אז פתחתי את הספר הראשון.
וכך המסע שלי התחיל.
במבט לאחור, אני מודה לעצמי על זה שלא נתתי למחשבות מגוחכות למנוע ממני לקרוא את הספר. ומודה עוד יותר לסבתא שלי שקנתה לי את הספרים.
אבל למה ממשיכה ללוות אותי תחושת ריקנות שכזאת בכל הנוגע לסדרה?

דיברנו הרבה פעמים על הקשר שנוצר בינינו ובין הספרים בכל פעם שאנחנו פותחים אותם.
חלק מאתנו, חלק קטן אך משמעותי, עוזב אותנו וחובר לספר. ברגע שהוא מגיע לספר – הספר יכול לעשות בו כרצונו. הוא יכול לשמור עליו, לחמם אותו, לדאוג לו, והוא יכול לפגוע בו. לזרוק אותו.
למרות שהחלק הזה כבר עם הספר, עדיין יש לו השפעה עלינו. וזה, אני חושבת, מקור המשפט 'לספרים יש את הכח לשנות אותנו.'
מאז ומעולם בטחתי בספרים. הם העניקו לי מפלט, וידעתי בוודאות מוחלטת שהם יישמרו על החלק שלי שאני מפקידה בידיהם. אני מניחה שמה שקרה זה ש.. נמנמתי לרגע, בזמן המשמרת.
ולצערי, התוצאות.. כואבות.

הספר 'דם האולימפוס' מסיים את הסדרה הזאת, שהתחלתי לפני חמש שנים. בכל שנה, מאז כיתה ו', חיכיתי לחנוכה, וליציאתו של ספר חדש. המשפחה שלי ידעה שכשמגיע היומולדת שלי, יוצא גם ספר חדש בסדרה הזאת 'שלא נגמרת'.. השנה שמחתי לבשר לסבתא שלי, שאוטוטו יוצא הספר האחרון.
בניגוד לקודמיו, לא קפצתי לחנות כדי לקנות אותו. שמעתי לא מעט שמועות לגבי העלילה שלו, ובאמת שלא חיכיתי לדעת איך הכל מסתיים. אבל כמובן שכשעמדה בפניי ההזדמנות לקנות אותו ניצלתי אותה.
וככה הגיע הרגע הבלתי נמנע, הרגע שבו אני צריכה לפתוח את הספר, ולהתחיל משהו שאמור לסיים משהו הרבה יותר גדול.

העלילה בסדר, אנשים. את זה אני יכולה להגיד. סך הכל, עוד יצירה של ריירדן שלנו.
אבל ציפיתי, אני מודה, למשהו מעבר ל'סתם עוד ספר טוב עם דמויות אהובות.'
אני לא אתחיל עכשיו בתיאור מפורט של העצבים שהרגשתי מהעובדה שריירדן פשוט נטש את פרסי ואנבת', ועבר להתרכז בדמויות שהן לא רק חסרות אופי מבחינתי, אלא גם מיותרות לחלוטין, בלי לספק לנו אפילו פסקה מחורבנת אחת מנקודת המבט של אחד מהם, כי זה ייקח לי נצח. וחוץ מזה, אני חושבת שתכעסו יותר כשתתוודעו לזה בעצמכם.
אבל אני כן אתמקד בעובדה שריירדן העז לסיים את הסדרה שגדלתי אתה - תרתי משמע - בדרך כל כך גרועה.
הוא אכזב אותי. פשוט ככה.
הוא לקח את החלק הזה שלי, שהענקתי לספר כשהייתי בת 11, וזרק אותו לכל הרוחות כמו כלום.
הרגשתי נבגדת, אני מודה. הייתי מאוד קרובה לתלוש את הדפים האחרונים של הספר, שסיימו אותו בצורה כל כך.. לא ראויה.
אני עדיין כועסת עליו, האמת. גיבור הילדות שלי בגד בי, ואני חושבת שידרשו מאמצים רבים מצדו כדי להחזיר לי את הרצון להתקרב ליצירות שלו שוב.
את הרצון להעניק לספרים שלו חלק ממני.

ביל?
כן גברתי?
אני מפחדת.
את מתקדמת מעולה, גברתי. יהיה בסדר.
תישאר פה, ביל.
כמובן, גברתי.


גיליתי לאחרונה שסגנון הקריאה שלי השתנה. אני לא יודעת עדיין ממה זה נובע.. אני מניחה שאני פשוט מנסה להדחיק את המחשבה שאני מתבגרת. תמיד ברחתי מזה. נאבקתי בכח בשאר העולם, ונצמדתי לעולמות שבראתי לעצמי מהדמיון ומהספרים.
בזמן האחרון.. לא יודעת.. המפלט שלי עבר למקום אחר. הוא כבר לא מסתתר בארונות או בבתי ספר קסומים. הוא במוסיקה שאני מנגנת, בשיעור שאני מעבירה כל שבוע לילד אחד.. אני מוצאת את עצמי מרגישה את אותה שלווה שתמיד ליוותה את הספרים, גם במקומות אחרים. וזה גורם לי לתהות אם גם הספרים השתנו.
כשקראתי את 'דם האולימפוס' הובהרו לי כמה דברים: נדרשים יותר מספינה מעופפת, חצויים אדירים וטרול אחד גדול כדי לספק למישי את המפלט שהיא כל כך זקוקה לו.
אולי זו הסיבה לריקנות.

ואולי אני דומה למבוגרים.
זקנתי בלי ספק.
32 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
הרמיוני (לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
ביקורת יפה מישי.
נראה לי שריק אכזב את כולנו בספר הזה. כולם פה ציפו למשהו יותר גדול, למשהו שיסתיים בהפילי אבר אפטר (לקחתי את זה מביקורת כלשהי... לא זוכרת איזה..) למרות שבכל סדרה צריכה להיות טרגדיה, הרי זה מה שעושה את העלילה, לא?
וחיפושית, גם אני כשקראתי את הארי פוטר חשבתי שזאת הסדרה הכי יפה בעולם, ופחדתי לקרוא את פרסי , שזה ייקרה " בגידה" בהארי, עד שיום אחד לקחתי את עצמי בידיים, ושכחתי לגמרי מהארי. למרות שעדיין נשאר לי מקום בשבילו בלב...
מישי (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
תודה ז''ש~
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
אה, וביקורת טובה, מישי :)
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
צודקת.
כשארצה, אכתוב. (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
למה כולם אומרים שהיו להם ציפיות אחרות מהספר? למה לא לצפות לדרך הרגילה בה הספרים בדרך כלל הולכים?

תמיד העדפתי את הארי פוטר על פני פרסי ג׳קסון. שם הדמות הראשית נשארת תמיד אותה אחת.
מישי (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
תודה פרימי *~*
ואל תשימי סמיילי עצוב.. עדיף לצחוק, זוכרת?
מישי (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
הממ. אני לא יודעת אם אני מקנאה בך או לא, אנג'.
כיף לך שהשארת את פרסי ואנבת' כמו שהם, אבל את לא מכירה עכשיו כמה דמויות אחרות אדירות.. ולא קראת את בן נפטון. שהוא באמת אחד הטובים.
בכל אופן.. אז יו וויש~

וממש תודה :) העלית לי חיוך ענק על הפרצוף ^^
מישי (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
תודה אור ^~^

רק ברביעי?! הממ וואו. איפה היית כל הזמן הזה?! XD
מישי (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
תודה Cordelia Chase :)
אני לא יודעת אם אני באמת מבוגרת כבר.. פשוט השתמשתי בציטוט מהנסיך הקטן שדי התאים לי לסיטואציה.
אני מתבגרת. להגיד לך שכבר סיימתי את התהליך? אני בטוחה שלא.
Primrose (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
ביקורת מעולה, מישמיש. ואני לגמרי מסכימה איתך ואין לי מושג אם לשים פה סמיילי שמח או עצוב בגלל זה.
אנג'ל (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
אני. כל כך. כל כך. כל כך שמחה שלא קראתי את הסדרה השנייה. אני גאון. גאון. גאון!!!
אני מעדיפה להשאיר את פרסי בספר החמישי שלו ^~^

נ.ב - ביקורת מעולה.
אגב, אני חייבת לציין את זה שהכתיבה שלך השתפרה בצורה מטורפת. כלומר, כתבת טוב גם קודם, אבל עכשיו... כתבת מעולה.
זאת הביקורת האהובה שלך עליי ^_^
אור (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
ביקורת נפלאה. אני בפרסי ג'קסון הרביעי 0:
Cordelia Chase (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
כל מילה אמת כואבת בדיוק סיימתי את הספר... אין לי מה להוסיף.
אבל אני הרגשתי בנשמתי את האכזבה, כי איך ייתכן שלאחר סדרה מהשמיים כמו פרסי ג'קסון, תבוא סדרה עם עוד חמישה דמויות ראשיות ועוד תסתיים בהצלחה!!! *לא אפשרי*
אז הגנתי על עצמי והקמתי מבעוד מועד חומות סביב ליבי, פשוט הפרדתי מנטלית תא שתי הסדרות!!!! את הראשונה כתב מישהו אלוהי, והשנייה כתב חיקו בהצלחה מסוימת אך עם התדרדרות קלה לקראת הסוף. אולי יותר מקלה.
עוד משהו שיש לי להוסיף, הוא שגם אני ללא ספק התבגרתי, אולי בעל כורחי, כי כאשר סיימתי בכיתה ו' את האגף של ו' ומעלה, זה היה או לפנות לאגף עיון ואנציקלופדיות (מה?!??!) או מבוגרים... ולא הייתה שאלה...
אז נכון שרוב הספרים פשוט לאמדברים אלי נכון. ככה זה, נכון מה שאומרים שהטעם משתנה עם הגיל. כי למרות שאני בוגרת לגילי, וקוראת ומבינה את עולם המבוגרים- אז זה לא קוסם לי כל כך.....
למרבה המזל מצאתי כמה סופרים עליהם אוכל לסמוך בין הפעמים בהם לא אמצא ספרים טובים. נכון שוקרא לי יותר מדי שספר משעממם אותי, ואני מפסיקה אפילו לקורא אותו באמצע!!! מה שלעולם לא קרה ולא חשבתי שיקרה בילדותי.
בקיצור- אולי באמת כדאי לך לקרוא מבוגרים אם את מבוגרת :P
ג'קס (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
אאוץ' XD
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
מישי (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
ותודה גם לך ג'קסי~
(כמעט פספסתי את התגובה שלך O.O)
מישי (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
רייני! זיהית את הציטוט!! *מאושר*
את הראשונה, אני חושבת~

בכל אופן. תודה לך יקירתי :)
ונראלי גם אני אחזור לפרסי ג'קסון. משם הרי הכל התחיל, לא?
מישי (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
תודה לך, פיירי :)
עוד לא קראת אותו? אני מניחה שאת צריכה לשמוח. כי עוד יש לך אפשרות לדמיין איזה סוף שתרצי..
~RAIN~ (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
אם מישהו אוהב פרח, שבכל מליוני הכוכבים יש רק אחד כמוהו, די לו להסתכל בכוכבים וכבר הוא מאושר. הפרח שלי נמצא שם באיזה מקום.

ביקורת נהדרת, מישמיש. הנפילה של ריק לא התחילה בדם האולימפוס. זה היה משהו מתמשך כזה, עננים אפורים שהתקבצו לאיטם בפיסת שמיים נקייה - הסערה זימנה את מיטביה כבר מגיבורי האולימפוס הראשון, למרות שנהניתי לקרוא אותו. פרסי ואנבת' שהיו חלק ממני כבר נמוגו, התנפצו, ברגע שהכל נדם והטבע - הטבע האנושי - החל להשתולל.


אני מקשקשת כאן שעות במילים מתיימרות, מה? מצטערת, תופעות לוואי של שר הטבעות. מה שניסיתי לומר הוא שאני צריכה לקרוא את פרסי ג'קסון שוב, במקום את גיבורי האולימפוס, שלמרות הכתיבה המעולה של ריק, לא עשתה לי שום דבר בלב. ואת דם האולימפוס עוד אקרא מתישהו.
fairy tale (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
בדיוק מזה פחדתי... ידעתי, הרגשתי בדם שלי כשקראתי את התקציר ואת הספויילרים שזרקו כאן שאני אתאכזב. והנה את מראה לי שזה אמיתי, שריק באמת נטש את פרסי ואנבת׳ בדביל דמויות מחורבנות. קשה שסדרה כל כך חשובה נגמרת כל כך נורא.
ידעתי שיש סיבה טובה לזה שאני לא ממהרת לקרוא את הספר.
ביקרות מדהימה.
ג'קס (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
אני חושבת שהספר טוב אבל הציפיות שתלינו בו היו כנראה גבוהות מידי
בקיצור
אהבתי את הביקורת מישמיש
מישי (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
הו, תודה לכן יקירות *~*
ממש נחמד לשמוע..

ואת צודקת, נוף. הוא בסך הכל בנאדם.
אבל בנאדם שחשבתי אותו לסופר גאוני. ואולי הוא באמת כזה. אבל בדם האולימפוס הוא קצת פספס, לצערי. ובשביל ספר אחרון, זה רק יותר גרוע.. :/

אגב, ניימי - תשלחי לי את הפאנפיקים האלה.. אני נואשת ממש לעוד מידע על פרסי ואנבת' ועל ניקו ו ויל.. (בהנחה שכתבת על מישהו מהם בכלל)
no fear (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
אני מסכימה עם שתי קודמותיי. כל מילה בביקורת הזו הרגישה כאילו נכתבה עליי. בטחתי בריק כמו שלא בטחתי בשום סופר אי פעם, סמכתי עליו שיספק אותי ושאצא ממנו מחויכת, ואם רק הספר הזה לא היה אחרון אלא אחד לפני האחרון הייתי מאושרת עד הגג... אבל זה פשוט לא. זה לא זה. לא ככה מסיימים סדרה - ובמובן מסוים אפילו שתי סדרות - שנכנסו עמוק יותר ללב שלי מכמעט כל ספר אחר. לא ככה מסיימים את הסיפור של פרסי ג'קסון. זו העלבה לנו ולפרסי ושוב לנו.
(החלק הגרוע ביותר הוא שזה ספר ממש טוב. אהבתי אותו באמת. אם רק הוא היה משנה את עשרים העמודים האחרונים זה היה אחרת לגמרי.)
אני חושבת שרק ברגע שסיימתי את הספר באמת הבנתי שריק הוא אדם, לא אל. ובני אדם טועים. הם עושים טעויות וסוגרים דברים בצורה לא מספקת כי הם מפחדים, אולי, להרפות. בני אדם עושים טעויות. ואנחנו קוראים יצירות של בני אדם, לא של אלים.
חבל. אבל צריך להשלים עם זה. חבל.
Nameless (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
אוי, אני כל כך מבינה אותך בקטעים מסוימים. גם אותי הסוף לא סיפק. נכנסתי למרתון של כתיבת פאנפיקים ברגע שסיימתי לקרוא את הספר, כאילו הייתי חייבת להשלים את החור שהוא פער, כאילו הייתי חייבת לתקן ולתפור אותה, ליצור את שמיכת הסיפורים הזו שלמה שוב.
ביקורת נהדרת ואכן מדויקת, מישמיש. תמסרי לביל דרישת שלום.
מישי (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
אני.. אממ.. וואו.
תודה לך. *מסמיק*
White Swan (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
הביקורת הכי מדויקת שאי פעם קראתי. מסכימה עם כל מילה. ואת כותבת מעולה.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ