ביקורת ספרותית על דם האולימפוס - גיבורי האולימפוס #5 מאת ריק ריירדן
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 11 בפברואר, 2015
ע"י no fear


מה אתה עושה כשאנשים שוברים לך את הלב?
אני לא יודעת מה אחרים עושים. יש כאלה שיעדיפו להמיר את העצב והאכזבה בכעס. יזכירו לעצמם שוב ושוב את הדברים הרעים באותו אדם, את כל מה שהם לא חיבבו בו, את כל הדברים הרעים שעשה. יגידו לעצמם שהוא אידיוט ושהם צריכים לשמוח שהם נפתרו ממנו. אולי זה אפילו עובד להם. לי זה לא נראה בריא במיוחד, אבל מה אני יודעת.
לי אישית אף פעם לא נשבר הלב.
כמובן, אולי זה בגלל שאף פעם לא נתתי את הלב שלי לאף אחד. חוץ מהחברות הכי טובות שלי, שמן הסתם לא יישברו אותו לעולם. האם זה נכון לחיות כך, בלי לתת לאף אחד חוץ מאלה שהם בטוחים להתקרב אליך? אני לא יודעת. בשביל ילדה שראתה יותר מדי סרטים וקראה יותר מדי ספרים כל החושים שלי מן הסתם צועקים לי להשתנות. אבל אני לא מצליחה. לתת לאנשים שאתה לא בטוח במאה אחוז שיישמרו עליו את הלב שלך זה מסוכן מאוד, לא? אני גם ככה רק בת חמש עשרה, ואם ארצה להתאהב כשאהיה גדולה יותר יהיה לי כל הזמן שבעולם בשביל זה. כרגע אני לא רוצה. וגם אם הייתי רוצה להתאהב, אני לא יודעת איך.
אז כן. לאנשים אני לא נותנת להתקרב מספיק כדי שתהיה להם אפילו האפשרות לשבור את לבי.
אבל לספרים אני נותנת.
.
.
.
"נו, וזה היה רעיון טוב?"
"...כן. למרות הכל. זה היה."


דם האולימפוס לא סתם שבר לי את הלב, הוא ניפץ אותו. ולא בגלל שאחת הדמויות מתה. ממש לא. זה בגלל שדם האולימפוס הוא הספר האחרון בסדרה. ואפילו הסדרה הזו היא סדרה מסיימת כזו, כמו סוף שלם שחולק לחמישה חלקים. זו כנראה הפעם האחרונה שנשמע באופן ישיר - או אפילו בכלל - על פרסי ג'קסון.
והילד הזה היה הראשון שנכנס אליי.
אז סליחה אם רציתי שהסוף הזה יהיה מושלם.

הוא לא מושלם. שום דבר לא מושלם בעולם הזה, חוץ מהחיוך הקונדסי של התאומים וויזלי. אבל הוא אפילו לא היה קרוב. הוא לא היה קרוב בכלל לסוף מושלם. מבחינה מסוימת, הוא אפילו לא מרגיש כמו סוף!
מה שלרוב האנשים יש עם הארי פוטר, לי היה עם הסדרה הזו. עם פרסי. וזה פשוט היה נפילה. לא סתם נפילה, צניחה חופשית. בלי מצנח. השרידים של הספרים עוד מונחים, מנופצים, על הרצפה. הוא התרסק. ישר בפנים שלי.



כשלי שוברים את הלב, אני לא אוהבת להתעמק במה ששנאתי באותו אדם/ספר/וואטאבר. שנאה היא רגש שלילי, כמוה גם כעס, ובכללי מטען שלילי מפריע לאנרגיות החיוביות שלי לזרום. אני מעדיפה בהרבה להתמקד בצדדים הטובים.
לכן אני לא אפרט לכם כמה הספר אכזב אותי, הכעיס אותי. אני לא אסביר לכם מה בדיוק היה גרוע. אני לא אספר לכם מה שנאתי. על כל זה כבר חפרתי לאמא שלי בשבוע וחצי האחרונים. וחוץ מזה, בביקורות אחרות כבר אמרו את אותם דברים בדיוק.
ואני לא רוצה שכולם פה יחשבו שזה ספר גרוע. הוא לא. הוא ספר ממש טוב, למעשה, בתור ספר כשלעצמו. כבר אמרתי פה כמה פעמים שאם רק היו משנים את עשרים העמודים האחרונים למשהו יותר סופי, הולם, הייתי בעננים מהספר האחרון הנפלא הזה ומהסגירה הנהדרת הזו.
כי זה כל מה שהפריע לי, בעצם. שלא הייתה סגירה טובה של הסדרה. וה הפריע לי מאוד ובצדק, כי סופים זה הכי חשוב, וברצינות, הסוף העלוב הזה - שהוא כזכור הסוף של הסדרה כולה!! - הוא פגיעה בשמי כפאנגירל, הוא העלבה לשמה.
אבל. ויש אבל גדול. אם הספר לא היה הספר האחרון בסדרה, אם הייתי מתעלמת מהעובדה שזה כביכול סוף, אם הייתי מדמיינת שבמקום העמודים האחרונים יש סוף אחר הולם ומרגש, הספר כולו היה מקבל משמעות שונה. והייתי רוצה להתייחס גם למשמעות הזו.

אי לכך - רשימת הדברים הטובים
1. הדמויות עוברות שכלול אחרון וסוגר בספר הזה. כל אחד שלא היה מלוטש לגמרי, שעוד לא עבר תהליך של התבגרות עד לתומו, סיים את זה כאן. פייפר צמחה לממדיה האמתיים בתור אשה חזקה וטובה, אמיצה, שלא מפחדת להסתכל לפחד בעיניים, שנותנת מעצמה לאחרים, שחושבת על טובת הכלל לפני על עצמה. היא מגבירה את כל תכונותיה הטובות: הקסם שלה, היופי שלה - הפנימי, הנחמדות שלה, האכפתיות שלה, האומץ שלה, המוסריות שלה, ההגינות שלה. היא כבר לא אותה נערה מגוחכת שסיפרה את עצמה במספריים חלודים, עשתה כל מה שיכלה כדי להסתיר את יופייה, להסתיר את עצמה, להימנע מתשומת לב. היא כבר לא קנאית, פחדנית, חסרת ביטחון. היא לא מתרגשת מכל שטות שאחרים אומרים עליה. היא מילאה את הנעליים שסבא טום ייעד לה. היא עשתה מהפך יפהפייה. מנערה מפוחדת שלוטשת מבט בחזיונות על פגיון - עתיד שאין ביכולתה לשנות - היא הפכה לבחורה שנלחמת בעזרת הפגיון הזה. היא לא תשב בחיבוק ידיים ותיתן לגורלה להיכתב בלי לקחת בו חלק. אני אוהבת אותה ומחבקת הן את הילדה שהייתה והן את זו שגדלה להיות.
ג'ייסון, שהתחיל את שינויו עוד בבית האדס - בתור בן יופיטר, נער הזהב, היה עליו לשמש דוגמא. הוא גדל להיות בובת ראווה שמראה לאחרים איך הם צריכים להתנהג, בלי שום מחשבות משלו חוץ משירות הלגיון. הוא דיכא את מרדנותו - מרדנות שלא כדרך יופיטר, ושלא כדרך רומא - והתאמץ להפגין חזות נחושה ואמיצה גם כשלא הרגיש כך. הוא למד להשתחרר, לקבל את זה שאין לו שליטה בהכל, אך לא לקבלאת העבודה שאין הוא יכול לשלוט בחייו שלו. הוא יכול. הוא למד גם להרפות אבל גם להחזיק חזק יותר. הוא למד לקבל את הפגמים שבו, להוקיר אותם. הוא למד שבמקום לחכות הוא צריך פשוט לקחת את מה שמגיע לו. אבל רק את מה שמגיע לו. הוא למד שאין ביכולתו לבחור מאין הוא בא, אבל הוא יכול לבחור לאן הוא הולך. הוא למד שהוא לא מושלם, ולא צריך להתאמץ להיות מושלם, אבל שהוא יכול להיות חזק וטוב ממה שאי פעם דמיין.
הוא גדל לתוך עצמו, כמו פייפר. לא הכרתי טוב את הילד שהיה קודם, אבל אני יכולה לנחש מרמזים ואזכורים מי הוא היה. וג'ייסון טוב ממנו בהרבה. התבגרות זה אחלה. נער הזהב שלנו הוא עדיין אותו אחד, אבל עכשיו הוא הוא עצמו. לא זיוף. לא התאמצות נואשת לעקוב אחרי החוקים.
האחרים שעברו שינוי אלה ניקו וריינה. את שניהם שמענו בדם האולימפוס בפעם הראשונה, אבל יש לנו מושג די ברור מי הם היו קודם. במיוחד לגבי ניקו, שהוא היחיד חוץ מפרסי ואנבת' שהופיע בסדרה הראשונה.
על ריינה וניקו אני לא רוצה לדבר פה מחמת ספוילרים, רק אגיד שהם מקסימים וחמדמדים ושאני מתה על שניהם. אני מודה שבהתחלה נקודת המבט של ריינה שעממה אותי רצח, אבל בערך בחצי היא התחילה ממש לתפוס אותי, רמירס-אריאנו הזו.


וול, גייז, זה הכל להיום. הדבר העיקרי שהייתי רוצה שתיקחו מפה זה זה - סופרים הם בני אדם. הם לא אלים יוונים למרבה הצער, לא משנה כמה הם נראים לפעמים כמו אלים. ובני אדם עושים למרבה הצער טעויות. הספר הזה עדיין טוב בתור ספר, לפחות לדעתי. ואם תבואו אליו מראש במחשבה שאתם עומדים להתאכזב מהסוף שלו אתם תחסנו את עצמכם. אני באתי בציפיות עד מעבר לשמיים ולכן הנפילה שלי הייתה ענקית וכואבת. תנסו להימנע מכך.
אז בעיקרון - ממליצה לקרוא את הספר, אבל רק להכין את עצמכם קודם לכך שהסוף שלו מחורבן.
ביי ביי!
14 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
no fear (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
תודה גם לך הרמון-ניני :)
no fear (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
תודה אנג'! :)
הרמיוני (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת מושלמת:)
רייני, אני לא יודעת אם זה גם קורה לך, אבל בדרך כלל כשכותבים שיש ספוילר, זה דווקה מושך אנשים לקרוא אותו ;)
אנג'ל (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
הו. ביקורת נפלאה D:
no fear (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
ט'נקס רייני ריין.

(זה כתב לי בהתחלה באנגלית. חהחה. טעויות כאלה מצחיקות אותי. אני תמיד שוקלת להשאיר את זה ככה, אבל הצד שלא סובל טעויות הקלדה חזק קצת יותר.)
~RAIN~ (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
כתבתי תגובה והחרא הזה מחק לי אותה וזה כזה.

ניימס, היה ב ר ו ר (רפראנס קטן למדריך הטרמפיסט לגלקסיה) שהארי ינצח את וולדמורט, לגבי ההתחזות שלו למת - אני יודעת ש -
*ספויילר, כדי להתחשב*

ליאו ימות ויחזור לחיים בדם האולימפוס, וכל עוד הוא יחיה זה לא מזיז לי בשיט. ולגבי "חברים וקרובים של הארי מתו" - טכנית לא ספויילר. הוא לא אמר מי ימות. בכל מלחמה יש הרוגים. לייף איז טאף.




(ואגב, רוב הסיכויים שמי שלא קרא את הארי פוטר לא לא קרא אותו כי הוא לא שמע עליו, אלא פשוט כי הוא לא מעוניין לקרוא אותו והוא לא נשמע לו מעניין.)



ביקורת נהדרת, נוף.
no fear (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
אממ, תודה לכולכם אור, ג'קס, פולו וניימ?
ואני לא מבינה איך הדיון פה הגיע להארי פריקינג פוטר XD
מתי בכלל אמרתי שהתאכזבתי מהסוף של זה? *חוזרת לקרוא את הביקורת* אההה, כי אמרתי "מה שלרוב האנשים היה עם הארי לי היה עם פרסי, וזה היה נפילה"?
לא התכוונתי שלרוב האנשים היה נפילה עם הארי. זה היה שני חלקים שונים של המשפט. התכוונתי שלרוב האנשים יש סיפור כזה עם הארי פוטר, שזה הספר הראשון שהם אהבו, או הוא שינה אותם, או שהוא הילדות שלהם והם לעולם לא ישכחו אותו ובלה בלה בלה. אז לי יש משהו דומה עם פרסי. ועכשיו זה התרסק. לזה התכוונתי.

וול, שוב תודה חבר'ה!
Nameless (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
כי כל היומן ביינג און ארת' כבר קרא את הארי פריקינג פוטר, וואנסר?
אור (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
נו באמת ניימי, יש מישהו שלא קרא את זה?
Nameless (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
ס פ ו י ל ר א ל ר ט ? !

זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
טוב, אתם צודקים, סליחה. כנראה שהבעיה היא לא בכם או בו, אלא בי.
אז אני מתקן: לא התבגרתי יותר מהר, אלא הטעם שלי בספרים שלו השתנה.
ובחיאת פולו, זה היה לפני שנה וחצי. הטעם שלי בספרים משתנה במהירות. מה שהיה לפני חודש, הוא לא בדיוק מה שיש עכשיו.

ואני לא התאכזבתי משום ספר בהארי פוטר. הסוף של אוצרות המוות היה אדיר. נכון, הארי בסוף הרג את וולדמורט (אבל תמיד הטוב מנצח בסוף) אבל הי, לפחות הוא התחזה למת, אז זה טוויסט מעניין. וחוץ מזה, אנשים מתו. חברים וקרובים של הארי מתו.
ג'קס (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
למה אנשים התאכזבו מאוצרות המוות וואט דה פאק
אור (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
הו וניימי פרסמי אותה אני רוצה לקרוא ביקורות
אור (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
ניימי, לפי איך שזה מוצג פה זה כאילו אוצרות המוות אכזב אומה שלמה, כי בינתיים אחרי ליקוט דעות מתלמידי בית ספרי, האכזבה של הילדים מרה.
Nameless (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
אור, תחשוב על זה לרגע. אתה באמת חשבת שאנשים לא התאכזבו מהסוף של הארי פריקינג פוטר?

ביקורת נפלאה ומלאת חיוביות, בדיוק מה שהייתי צריכה אחרי כל התגובות הפאנגירליות שמסתובבות באינטרנט ונושאות אכזבה מרה. דרך ההתמודדות שלך עם שיברון לב ראויה להערצה.

וגם עוררת בי חשק לפרסם סוף סוף את הביקורת שלי על בלוד אוף אולימפוס ^^
POLLO (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
ואני מצטט: "מצויין ( כל הסדרה מעולה לטעמי )
אולי אפילו טוב יותר מפרסי גקסון".
כן. זאת הייתה כלללללל הביקורת. ויש עוד הרבה. עשרות.
POLLO (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
זשל"ב, להזכיר לך למי הייתה עד לפני קצת יותר משנה כתיבה של תלמיד יסודי ממוצע ושתיים וחצי תשבוחות לביקורות על בערך 20 ספרי ריק ריירדן?
זה שאתה החלטת לנטוש את העבר שלך מאחורה זה לא אומר שגם אחרים צריכים לעשות את זה.
אור (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
הו, ולא ידעתי שאנשים התאכזבו מהסוף של הארי פוטר 0:
אור (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת מעולה :-) בדיוק תהיתי היום מתי תעשי ביקורת חדשה.
no fear (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
איי שור וויל! ^^
טנקס פרים :)
Primrose (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
ונופי, אחזור לחיוביות. את כותבת פשוט יפה, ולא משנה על מה. בקשר לספר הזה אני כל כך מסכימה איתך ואת מוזמנת להתפאנגרל בהודעות.
Primrose (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
זשל"ב, זו הייתה הערה קצת... מיותרת. 'כל כך ילדותיים האלו', ואולי הם דווקא מה שנחמד לנו לקרוא. כתיבה זורמת והומור יוצרים דייסה מאוד טעימה.
לא כולנו הו כה בוגרים כמוך. ואולי כן. אבל תמיד יש את הפינה הזו בתוכנו, שאולי קצת ילדותית אבל גם כל כך נחמדה לנו להיות בה.
no fear (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
אעאעאעאעאע! אם תעז שוב לומר מילה אחת לרעתו של הטרול ריק אני אכתוש את עצמותיך לעפר!
(נו באמת, הבחור אדיר. אתה לא חייב לאהוב את זה, אבל בבקשה אל תעליב את גיבוריי הספרותיים. תודה.)
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
אני לא מבין איך ילדה בגילך יכולה בכלל לאהוב את הספרים הכל כך ילדותיים האלו. אני כבר מזמן לא בקטע של ריק ריירדן... אבל הי, לפחות חזרת לכתוב!





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ