ביקורת ספרותית על מעבר ליערעבות - קורות קצעולם - קורות קצעולם #1 מאת פול סטיוארט
ספר מעולה

---

אז מדי פעם אני קצת מחפשת לי ספרים בתיבת החיפוש פה למעלה ובודקת, ככה, מה מצבם בחיים: מישהו אהב אתכם, יקיריי? כמה עוד מזדהים עם ההתפעמות שלי לגביך, חביבי? איזו ביקורת מלאת השראה נכתבה עלייך, מקסימה שלי?
(טוב, כמובן שמדובר בספרים הטובים. על הרעים אני מסתכלת, פולטת קצת "הא"-אים נקמניים ופונה הלאה)
(וכן, מה רע בלהתייחס לספרים כאל ישויות עם אופי? טוב, אל תגידו.)

אז הגעתי לדף הספר הזה. ממבט ראשון משהו כאן לא נחמד. "מעבר ליער עבות". שמתם לב לרווח המגעיל שהשתחל לו פנימה? אוי ואבוי. יערעבות, עירתחתונה, ציפורסעד, עצערש.
למה? כי ככה.
וזה אחד מהדברים המופלאים לגבי הסדרה הזו. קיומם של המוני חוקים הפוכים ונפלאים שנמצאים שם כי ככה הסופר(ים) רצה(ו).
העולם שהסופרים (נכנעתי. שיהיה ברבים וזהו) בונים מלא דמיון ומיוחד. כל כך. טוב, יש פה כבר קלף מנצח שכובש חלק נכבד מהקורא כבר על ההתחלה: הציורים. הם מצמררים ונוגעים וממחישים הכי טוב את יותר מאלף המילים שנחסכו עבור כל תמונה. כישרון כישרון.
אני רואה בספר המון הצלחה בבניית המימד הוויזואלי. לא רק על ידי הציורים, למרות שאין ספק שיש להם חלק נכבד בדבר. משהו בעולם החדש מהניילונים, שלא מציית ולא אמור לציית לחוקים של אף עולם ספרותי בדיוני אחר, שואב את הקורא פנימה. וחזק.
ההקדמה בהחלט ממחישה זאת באופן נהדר. היא פשוט באה כדי לתאר את העולם כפי שהוא. סוג של מפה, אבל בכתב. דמיינו את הקצה, סוף העולם. קחו זום אחורה לנהרקצה שמושלך לעברו. מאיפה הנהר מגיע? ממש מתוך-תוכו של יערעבות. ביערעבות רוחשים סוגי חיים שונים וזהו מקום מסוכן ופלאי ורוחש. והנה בקצהו מתחילים יערות הדמדומים...
וכן הלאה. (באופן הו-כל-כך-יותר מוכשר מאיך שאני מייבשת את זה) לכל מקום ולכל גזע או כת ישנם חוקים משלהם. אבל מכירים את ספרי הפנטזיה האלו שיש אצלם לכל דבר אלפי חוקים מסובכים שצריך לזכור כדי להבין איזה אלף בדיוק כישף איזו קוסמת ואיזה חוק מבין המגילות העתיקות של כת הנביאים זה סותר? אז לא. כחלק מהזרימה הכללית של העלילה והחיים של הספר, לא שמים לב לזה. אין הכבדה של חוקים וכללים. פשוט עולם שחי את חייו וכל דבר מיוחד בו וכל חוק טבע הפוך נעשה לקוראים מובן מאליו, ממש כמו שבעולם שלנו ברור לכל אחד שכדור שנזרק למעלה ייפול למטה. זה טבע שני, לכולם.
(שזו אגב דוגמה נחמדה כי חוקי הכבידה הם בהחלט לא דבר מובן מאליו בקורות קצעולם. מוהאהא)
כיף להיכנס לשם, לעולם הזה. הוא שונה ומקסים ומכשף. פנטזיה נהדרת, לדעתי. ממש במובן המילולי של "פנטזיה".
מה עוד?
דמויות נהדרות. מקוריוּת. סיפורים טורדי מנוחה ואפלים. אח, איזה כיף!
והציורים. הזכרתי את הציורים?

חסרון מעצבן (שמתווסף לרשימת: "ארגג הוצאות לאור תלכו לעזאזל לפעמים אתם ממש דורשים בעיטה" שלי):
תסתכלו בוויקיפדיה. הסדרה הראשית בנויה מתתי סדרות שמתקשרות זו לזו. אז למה לתרגם שני ספרים מכל סדרה?! יש שם עניין של תרגום בסדר כרונולוגי, אבל... בחיי.
פףףף.
אבל תקראו. בכל זאת. כל העניין כולו מספיק מהנה ומרתק.

אל יערעבות ומעבר לו!

» ביקורות נוספות של האופה בתלתלים
» ביקורות נוספות על מעבר ליערעבות - קורות קצעולם - קורות קצעולם #1