ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שישי, 29 במאי, 2015
ע"י snow fox
ע"י snow fox
העלים שרטו אותי בעודי רצה בתוך היער הסבוך.
אני מנסה להשמיע כמה שפחות רעשים בתוך הריצה.
אפילו בריצה אחת כאן, יש הרבה מחשבות והתלבטויות.
הראש אף פעם לא שקט ולא נח.
ניגבתי את הדמעות מעייני עם גב כף ידי והמשכתי לרוץ נחושה.
העורבני המוכר שר מעלי.
מחקה קולות, כהרגלו.
העורבני החקיין הזה ושאר חבריו התחילו לשיר במקהלה מחרפנת תוך כדי שאני רצה בלחץ.
הגעתי למעיין.
דילגתי על פני האבנים בזהירות.
הרגשתי שאני מועדת ונופלת אל הרצפה.
שהסתובבתי לראות במה נתקלתי תוך כדי שבגדי ממשיכם להירטב, אני רואה אותו.
במבט כבוי למחצה עם חיוכו הרגיל.
אתם יודעים, רציתי לפתוח את כל הביקורות שלי על כל ספרי טרילוגיית משחקי הרעב ככה: כאילו אני היא תוך כדי שילוב עם מוטיב מהעלילה. אני עושה את זה כאן. ועשיתי את זה בהתלקחות. אבל בעורבני חקיין זה לא התאים מסיבות אחרות. לגבי מקהלת העורבנים המחרפנת, אני אף פעם לא אחשוב ככה אבל אני יודעת שקטניס בהחלט תחשוב כך. ציפורים מצייצות אף פעם לא מחרפנות (חוץ מבהודעות ובוואטסאפ)!!
לא אפרט כאן על העלילה, היא מוכרת לכולם. ולא אעשה ספוילרים מיותרים במקרה הזה, גם לא אחפור על הדמויות יותר מידי (אגיד כמה דברים בתמציטות).
פשוט אכתוב ביקורת חביבה שאני הייתי קוראת ומקווה שאתם תקראו ותאהבו. ולמה הוספתי ביקורת לספר שכמעט כולם קראו, שקראתי מזמן וכולם כבר כתבו עליו? טוב, אני אוהבת אותו, הוא שינה את תפיסת עולמי והתשובות מצויות כאן:
הספר הזה החזיר אותי לאחר גלות ארוכה, אל עולם המדע הבדיוני. באותה תקופה של גיל 11 בערך, הייתי קוראת בעיקר פנטזיות קלות ולעתים, רומנים.
נתקלתי בספר הזה בדרך לא זכורה ולקחתי אותו.
כולם מנסים לחכות בימינו את הצלחת משחקי הרעב ואני יודעת למה: א. פרסום וכסף, ב. שחזור הצלחות קודמות ג. חברות ההוצאה מכריחות אותם (קראתי בתגובה של מישהו ב-ynet) ד. כי כולם הבינו שבני הנוער יקראו את זה.
ואני מבינה למה. יש לכך סיבה. משחקי הרעב הוא ספר מעולה ללא סוגריים, ציניות רגילה או משהו בסגנון. ספר מעולה נקודה!
סוזן קולינס יצרה עולם שכולם רוצים שיהיה שלהם, עולם מותח, מסקרן, מיסתורי, עצוב וחכם.
היא בונה דמויות מצוין ומבינה מצבים מעולה.
אם היתה לי מכונת זמן והיא היתה לא מוגבלת הייתי: א. הולכת לעתיד לראות עם הוא באמת יהיה דיסוטופי ונורא כמו זה/ מטריקס, או שהוא יהיה המקום הכי טוב שנוצר אי פעם לאנושות ולעולם, ב. הולכת לעבר לכול מיני תקופות שאני רוצה לראות (מי כתב את התנ"ך אין לי כוח להתווכח, המערב הפרוע, המהפכה הצרפתית, לסבים והסבתות הצעירים שלי, להכיר את מודלי הערצה שלי אישית, יוון ומצרים העתיקה, סין העתיקה ועוד הרבה, ג. הולכת לזמן שלפני שסוזן קולינס הוציאה את הספר, מוציאה אותו בעצמי וכותבת אותו בשמי.
אל תדאגו אני לא אנוכית/מגעילה/משהו אחר ואל תפסיקו לקרוא בבקשה! כתבתי את ג כי אני יודעת שרוב סופרי המד"ב היו עושים ככה.
כי היא הצליחה big time. בענק. בדרך כלל אני לא מוסיפה מילים באנגלית אבל לכאן זה מתאים.
קטניס היא דמות אדישה. מאוד. ואני כמחבבת אדישות שמתי לב שסוזן קולינס אולי הגזימה אבל זה לא נורא. לקטניס אכפת רק מהמשפחה שלה, הידיד שלה ומשפחתו. בהמשך גם נגלה שאכפת לה גם מהמחוז שלה, המחוזות האחרים ולפיטה אבל את זה נראה רק בעורבני חקיין. היא בנתה את הדמות טוב, ללא שמץ של ויכוח. ולמרבה הפלא, קטניס היא הדמות השנייה בעדיפותה אצלי בטרילוגיה.
פיטה המקסים שהוא הדמות האהובה עלי בכל הספרים (אני נדושה. ידוע) הוא גם בנוי טוב. כולם אומרים שהוא דמות מושלמת מדי ואני נוטה להסכים. אבל מותר לי לחלום על בן שכזה. זה אפשרי. ובכל זאת, הוא לא עד כדי כך לא אנושי, הוא פשוט טוב במידה שאין הרבה אנשים כאלו בעולם למרות שאני בטוחה שיש.
פרים- הילדה המתוקה שכולם אוהבים ואפשר להבין למה.
אמא של קטניס- עכשיו ברור לי מאיפה הגיעה האדישות של קטניס. אמא שלה לעומתה היא פי 10 יותר אדישה וקרה.
גייל- לא ארחיב במילים רק אומר שאני שונאת אותך!
היימטץ' וסינה- אוהב אותכם לנצח למרות שכמעט ואין הקשר ביניכם! האלכוהוליסט ומעצב האופנה. קשה לחבר, אבל הן דמויות מעולות.
אפי- קצת שטחית בהתחלה ואני לא מאשימה אותה היא הרי גדלה וגרה בקפיטול. היא בעלת לב רחב.
הקטע שאליו התחברתי בספר יותר מכל *(סליחה אבל אני חייבת לעשות את הספוילר הזה!)* זה שפיטה מספר לקטניס איך הוא התאהב בה בפעם הראשונה בגן. שהיא הרימה את ידה ישר ושרה. שערותיה היו קלועות בשתי צמות חמודות. התחברתי לקטע הזה כי קטניס שם ממש דומה לי למרבה הפלא! כשהייתי קטנה יותר, כל הזמן השערות שלי היו קלועות בצמה (שתיים או אחת אבל בגן בעיקר שתיים) ואיך שביקשו לשיר משהו נופפתי בידי ושרתי. למזלי הטוב/רע אף אחד לא התאהב בי בגלל זה ונראה לי שאני נוטה לצד של "טוב שכך".
הספר עצמו מלא דם, ובתור אחת שפוחדת מדם היה לי קצת קשה אבל הסתדרתי.
עשיתי על הספר הזה ופרשנויותיו הרצאה בכיתה שלי השנה במסגרת שיעור ספרות. כולם התלהבו במפתיע (נראה לי בגלל שהם הכירו את הספר הזה). עשיתי את ההרצאה על הרעיונות שעומדים מאחורי משחקי הרעב שאני וחברה שלי מצאנו ועל איך הוא מגדיר את עולם בני הנוער (מי שרוצה אני מוכנה לכתוב מה רשמתי שם). הרצאתי גם על "שר הטבעות" כפנטזיה הגדולה ביותר שנכתבה אי פעם ועל ספרי ג'ון גרין (מוזמנים לקרוא), על המבנה והמסרים, גם אם לא חיבבתי אותם במיוחד.
ספר מעולה, אל תמעיטו בערכו! מי שלא קרא אותו עד עכשיו, אני מתנצלת, אבל חיית במערה או בונקר ולא ראית עוד את כל ההיסטריה הזו?! איך עוד לא קראת את הספר?!
*
בעוד שאני החזקתי את ידו בידי, שנינו מחייכים למצלמות, מנופפים, ראיתי עורבני חקיין שעף מעלינו ושורק שריקה ייחודית.
5 קוראים אהבו את הביקורת
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
