ביקורת ספרותית על רקמת סתיו מאת טרו מימוטו
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 21 במאי, 2015
ע"י פואנטה℗







"כוס תרעלה" – רעל, כוס מלאה משקה מורעל, בהשאלה: כוס יגונים, סבל, מנת ייסורים. [מתוך "ניב שפה"]
^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^
הם התגרשו בנסיבות קיצוניות.
הם נפגשו במקרה. ברכבל. לאחר 10 שנים.
היא בת 35. הוא בן 37.
הם מתחילים להתכתב.
הוא מזמין אותה לשתות מכוס התרעלה שלו.
הוא מתאר את עצמו כ"נעל קרועה שהושלכה לתעלה בצד הדרך", "גבר שירד לבור תחתיות", "יצור שדוף ונטול ברק שחייו משתרכים בעייפות".
הוא מתחבט מה היה קורה אילו ואם...ובמקביל משתכר בברים עלובים ומרחם על עצמו ללא תחתית.
הוא תוהה מה נשים טובות מוצאות בעלוב נפש שכמותו אבל לא עוצר לרגע מלפגוע באותן נשים, ודרכן – גם בעצמו.

הוא בדמות הגיבור המוכה והאבוד.
היא בדמות האישה הגואלת, החזקה, הנדיבה, התומכת, הסולחת.

שניהם עוטפים את עצמם בשמיכת טלאים של ניו-אייג' ותורות יפניות עתיקות: חיים ומוות היינו הך הם, "לא עשיתי כל דבר רע. אם כך, למה זה מגיע לי?", קארמה, החיים לאחר המוות, נשמות המתים, כוחות היקום ותפילות ליקום...הם בעצמם מודים לא פעם שהם לא ממש מבינים את "משמעותם העמוקה" של הדברים האלה אבל זה לא מפריע להם כהוא זה להמשיך ולעטוף את עצמם בכוחות מסתוריים והסברים מעורפלים.

וברקע מתנגנת מוזיקה של מוצרט.
ויש גם אב שתלטן.
וגם סכין אכזרית. ולא תמיד יש צורך בסכין ממשית כדי לנפץ חיי שגרה ולגרום לאשמה וחוסר אונים.

לסיכום, אווירת נהי ודכדוך שהופכת לפרקים לבכי תמרורים ודיכאון קליני, בעטיפה רוחנית מפוקפקת.
לא יכולה להגדיר את הספר הזה כספר טוב, והוא גם לא רע, הוא פשוט פרווה, לא תורם דבר. ממש לא חייבים.
בכל אופן, זה לא האגרול שלי.

פסקול לספר:
https://www.youtube.com/watch?v=A-HnBtsrNPM

8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
הדבורה מקן הצרעות (לפני 8 חודשים)
"הוא בדמות הגיבור המוכה והאבוד. היא בדמות האישה הגואלת, החזקה, הנדיבה, התומכת, הסולחת."

"וגם סכין אכזרית. ולא תמיד יש צורך בסכין ממשית כדי לנפץ חיי שגרה ולגרום לאשמה וחוסר אונים".

עכשיו תגידו לי בעצמכם אם זה לא צחוק הגורל. בעעעעעע....

ואגב,לא חשבתי להגיב אבל את מתעקשת לעורר את הפרשה עם הכיתוב החדש בדף שלך ועם התגובה המבריקה לשונרא.כמה שנון.
פואנטה℗ (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
חני, אז הנה לך עוד אחת: "בכל קלישאה יש שמץ של אמת".
ובאשר לאגרולים...אני אכלתי רק אחד -:)
חני (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
בקיצור הרבה קלישאות..ואגרולים
פואנטה℗ (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
תמיד אוהב אותו, אני תמיד אוהב פרגונים אז תודה...-:)
פואנטה℗ (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
אריאל, לא הפסדת הרבה. תאמין או לא, יש אנשים שמתאשפזים בגלל הרוטב שלו - ורוד פוקסיה זרחני כזה, מכיר?
פואנטה℗ (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
קריקטורה, את יודעת שאני בוועדת גיוון ועיצבון, נכון?
פואנטה℗ (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
דן, יש כאלה שמוצאים בספר הארות רוחניות. עליי זה לא עבד, כאמור. באחרית דבר (שהיא, אגב, צבעונית ומעניינת הרבה יותר מהספר עצמו), דורון כהן מזכיר את "יער נורווגי" של מורקמי אבל זה מתייחס יותר למישור של המוות כחלק מהחיים.
וכדוגמא ישראלית הוא מביא את "קופסא שחורה" של עוז ואת "שתהיי לי הסכין" של גרוסמן (אישה חזקה - גבר חלש) אבל הוא עצמו מציע לא להפליג בהשוואות בין הרומנים האלה לספר הזה כי הם דומים רק בקווים כלליים.
אריאל (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
קראתי. לא מתכוון לקרוא שוב.
תאמיני או לא, בחיים לא טעמתי אגרול.
תמיד אוהב אותו (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת מצויינת
פואנטה℗ (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
אריאל, קראת? לא מתכוון לקרוא? לא אוהב אגרולים?
קריקטורה (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
יופי שהשתמשת באגרול. כוסות התה פה באתר מתחילות להימאס עליי.
דן סתיו (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
פואנטה ביקורת בהירה ומאירת עיניים. חבל שהספר לא. מזכיר לי את ספר של בננה יושימוטו "אגם" - גיבור חלש גיבורה חזקה.
אריאל (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
וגם לא שלי. האגרול, אני מתכוון.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ