ביקורת ספרותית על לשכוח מאת פרדריקה עמליה פינקלשטיין
ספר בסדר

---

לשכוח/פרדריקה עמליה פינקלשטיין
L'Oubli/Frederika Amalia Finkelstein
מצרפתית: אחינעם אסתר ברגר.
הוצאה: סנדיק ספרים, 2015.
148 עמ'.


אתחיל מציטוט – "מצאתי דרך לחיות בשלום עם עצמי: לשכוח." (עמ' 74).

אלמה דורותיאה, בת 20, 25. יש לה שיער ערמוני, ועיניים חומות כהות בגוון של אגוז, למרות שביום בהיר הן הופכות לירוקות.
אלמה אבודה. היא רק רוצה שמישהו ימחק לה את הזיכרון. אומנם לפי מה שכתוב בתקציר הספר, ציטוט מהזהו אדם מאת פרימו לוי "לעולם אל תשכח מה קרה, לא, לעולם לא תשכח." אבל אלמה רק רוצה לשכוח.

היא לא אוהבת מים, מעדיפה פפסי או קוקה קולה, מסתובבת בפריז בשעות הקטנות של הלילה. היא אבודה.

הרגיש לי כאילו היא נעולה בסביבה הווירטואלית יותר מדי: מבחינת משחקי המחשב שהיא משחקת ונראה בספר שהיא גם בקושי לא אוכלת.

אלמה כל פעם מזכירה שם את השיר שהיא אהבה One More Time של דאפט פאנק, שיר שהיא שומעת שוב ושוב, כמו המחשבות שלה על השואה שחוזרים ולמה היא רוצה לשכוח.

בספר יש 3 חלקים:

חלק ראשון

One more time
דאפט פאנק

אי-אפשר לבטא את היעדר הפיתרון
ז'ורז' בטאיי

לא אחשוף את רגשותי הפרטיים ביותר
אדולף אייכמן

חלק שני

אדולף היטלר הכה את האנושות, שחמט.

חלק שלישי

הברק שאל איצתו מצטרפים
לואי ארגון

הקפיצה נשארת קפיצה אם היא זוכרת
מרטין היידגר

I ain't finished, I'm devoted
קניה ווסט

היה לי קשה לכתוב על הספר סקירה, אני מודה שזה לא היה קל והייתי צריכה לעשות הפסקות מחלק לחלק. יש תיאורים גם על השואה וגם על חלק מילדותה שהיא מעדיפה לשכוח, אבל בסוף זה עולה על פני השטח.

כמו תמונת הכריכה אשר יש בה תמונה של כרטיס זיכרון, "... ובו-בזמן אני רוצה להיות בטוחה שאזכור את מה שאחליט שראוי להישמר בכרטיס הזיכרון שבמוח שלי..." (עמ' 78).

אלמה הייתה רוצה לשכוח, אבל תזכרו שהכי טוב זה לזכור ולא לשכוח.

לפי דעתי ספר חובה ליום השואה, משאיר הרבה מחשבות גם לאחר קריאת כל חלק וכל הספר.

» ביקורות נוספות של סיון שמש
» ביקורות נוספות על לשכוח