הביקורת נכתבה ביום ראשון, 19 באפריל, 2015
ע"י תולעת הספרים
ע"י תולעת הספרים
קיבלתי את הספר בשבוע הראשון אבל לא קראתי אותו עד השבוע השלישי ליציאתו בגלל איזו דילמה שאני חושבת שהייתה לכמה וכמה מכם; למה להתחיל לקרוא אותו? רציתי שהסדרה תימשך לנצח אבל רציתי לראות איך זה נגמר...
בסוף החלטתי לקרוא אותו, קראתי אותו תוך יומיים ואני עדיין קוראת אותו כל יום עד היום בתקווה שיצוץ עוד פרק בין שאר הפרקים והתקווה לא נעלמה ולא תיעלם עד שיפתחו את כד פנדורה בשנית.
בגלל שזהו הסופר האחרון רציתי להראות מה אני חושבת על הסדרה:
שנאתי את הזוגות. אנבת' ופרסי היו בסדר, עם פייפר וג'ייסון והייזל ופרנק עוד הסתדרתי אבל מאיפה ריירדן הקריץ את הרעיון של ניקו ופרסי לעזאזל? וכן, אני יודעת שהוא הצליח לצאת מזה בצורה "אלגנטית" וניקו ויתר (סוג של) אבל אני עוד לא וויתרתי לך. וליאו וקליפסו זה כבר יותר מדי! בסדרה ריירדן מעמיס מעט מדי הרפתקאות לצד כל התוספות ושוכח שיש מעריצים (כמוני) שהתחילו לקרוא את הספרים דווקא בגלל ההרפתקאות.
חוץ מזה מאוד אהבתי את כל הקטע של שני מחנות והיריבות והשותפות.
על הספר עצמו:
הספר קצר מדי לספר סיום סדרה ובעצם שני סדרות. המלחמה הצפויה נגמרה מהר מדי והייתה קצרה מדי. *ספוילר* זה שליאו מת היה עצוב אבל בקושי היה לנו זמן להיות עצובים כי מיד אחר כך גילינו שליאו לא מת.*סוף ספוילר* ציפיתי לסוף יותר טוב מ"והם טסו על עבר הלא נודע".
תודה על הקריאה
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
