• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
מחבואים

מחבואים

מאת ליסה גרדנר

הביקורת של מריה מרי

תמונה של מריה מרי
דירוגדירוג
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:2014
סדרה:הבלשית די-די וארן #2
קטגוריה:מתח ריגול והרפתקאות
הקודמת
סוקר על גלגלים
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 11 שנים•1 דקות קריאה

הרבה זמן המתנתי לספר מתח טוב, בהחלט אפשר לומר שהספר מותח לכל אורכו, לא הורדתי אותו מהידיים!!

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של משה
משה
1קורא|גיל ממוצע66|0%נשים

על המבקרת

תמונה של מריה מרי

מריה מרי

חברה מזה 13 שנים
11 ביקורות•11 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מתורגמת•אימה
תמונה של מריה מרי
מריה מרי
חברה באתר מזה 13 שנים
ביקורות11
לייקים שקיבלה11
דירוג ממוצע3.6 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מתח ריגול והרפתקאות6ספרות מתורגמת3אימה1

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של מריה מרי

ארבע אמהות

ארבע אמהות

שפרה הורן

ממליצה, ממליצה, ממליצה. לא לפספס, ספר מצוין, אחד הטובים שקראתי.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•מריה מרי
הניצוץ

הניצוץ

סטיבן קינג

אכזבה, ציפיתי ליותר. תחילה ראיתי את הסרט, שמעתי רבות על הספר ומנסיון קודם היתי בטוחה כי הספר, כמו בהרבה מקרים אחרים, הרבה יותר טוב. פשוט לא הצלחתי להתחבר לספר, תרגום נוראי, הרגשתי כאילו שהמתרגם עשה למקור google translate, משפטים לא הגיוניים, פרקים שלמים לא מובנים. אני בטוחה שהמקור מצויין, אבל התרגום פגע אנושות בספר. ממליצה לקרוא את המקור באנגלית או להמתין אולי בעתיד יחליטו להוציא מהדורה חדשה עם תרגום טוב יותר.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•מריה מרי
הנעלמים

הנעלמים

הרלן קובן

אחרי הרבה ביקורות והמלצות ששמעתי על הספר החלטתי לקרוא. הספר הראשון של קובן שקראתי היה היער, וזה היה די מזמן, זכור לי היום שאהבתי את הספר ההוא אבל לא זוכרת שום דבר מהעלילה. הספר הזה, בניגוד לכל ההמלצות, די בנוני. למרות שלא זכורה לי העלילה של היער, אני חושבת שהוא היה הרבה יותר טוב. את עלילת הספר הזה שכחתי כבר היום.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•מריה מרי
אנשי הקש

אנשי הקש

מייקל מרשל סמית

לא אגיד שהיתי במתח וציפיה לאורך הספר אך בהחלט אמשיך לקרוא את הספרים האחרים בסדרה

לפני 11 שנים•
★★★★★
•מריה מרי
מסלול מכשולים

מסלול מכשולים

הרלן קובן

בהחלט אפשר לומר שלקובן יש ספרים טובים יותר. לציין שגם בספר, כמו באחרים, עד לרגע האחרון לא הצלחתי לפצח את התעלומה, אבל למרות זאת הספר לא החזיק אותי במתח, בסך הכל ספר בסדר.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•מריה מרי
ארץ אבות - מהדורה מחודשת

ארץ אבות - מהדורה מחודשת

רוברט האריס

הספר נשאר איתי עוד הרבה זמן גם אחרי שסיימתי לקרוא. ממליצה

לפני 11 שנים•
★★★★★
•מריה מרי
האמן ומרגריטה

האמן ומרגריטה

מיכאיל בולגקוב

ספר מדהים!!!
מהעמוד הראשון ועד לעמוד האחרון מרתק וכובש,
מהרגע שמתחילים לקרוא קשה להוריד אותו מהידיים,
מומלץ בחום!!!!

לפני 11 שנים•
★★★★★
•מריה מרי
אדום החזה

אדום החזה

יו נסבו

אחרי קריאת הביקורות ציפיתי ליותר,
רק אחרי 150 העמודים הראשונים הצלחתי להתחבר לעלילה ולהרגיש את המתח.
כנראה השבחים שקראתי על הספר גרמו לי להתאכזב קצת מימנו, אך בכל זאת מומלץ לקריאה.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•מריה מרי
פרויקט רוזי

פרויקט רוזי

גרהם סימסיון

הספר נחמד אך הסוף צפוי כבר מההתחלה

לפני 12 שנים•
★★★★★
•מריה מרי

ביקורות נוספות על "מחבואים"

מחבואים

מחבואים

ליסה גרדנר

למה אני אוהבת ספרי מתח?

מי שחושב שאני אוהבת קטעי אלימות מדממים, מוטב שיסיר את המחשבה המפלצתית הזאת מלבו (או מראשו). מראה של דם מעורר בי גועל, איברים כרותים? הסנטר הפתוח של בתי בת השנתיים (היא גדלה מאז) והרקמות החשופות, הבעית אותי עד מאד. רופאה לא הייתי נעשית בחיים (אני לא מדברת על ציון הפסיכומטרי הגבוה, שאליו לא הייתי מגיעה גם עם סולם גנבים), גם אחות לא הייתי יכולה להיות ולא לבורנטית. גוף האדם נפלא בעיני כשהוא לבוש כדבעי, חי ושלם.

בקיצור, כשספר מתח אלים מדי, הוא מעיד על כותבו יותר מאשר על יחסי אתו, ואני עצמי לא הייתי מצליחה להפיק שורה אלימה ומדממת גם אם הייתי עושה השתדלות רבתי.

ובכן, למה אני אוהבת ספרי מתח?

מפני שספרים בסוגה המוכה, זו שזוכה ליח"צנות מעולה והערכה נמוכה, עונים על שני צרכים מרכזיים שלי.

האחד, מתח וזריקה של מנת אדרנלין.

השני, חידה מחשבתית מסובכת.

על ראשון ראשון ואחרון אחרון.

יש אנשים שכדי לייצר בגופם אדרנלין, הם מתמכרים לספורט אקסטרים, יוצאים לטרקים מסוכנים, קופצים קפיצות באנג'י או מטפסים על רכס האנפורנה. אני אוהבת את תחושת המתח כשאני ספונה בביתי המוגן והסכנה נשקפת לחיי טמונה בצרור דפים מכריכה עד כריכה. הגעתי לכריכה השמאלית, חלפה הסכנה בלי להשאיר בי מתום. לא חבטה באזור הכליות, לא אצבעות שקפאו, לא זעזוע מוח ולא רגל שבורה.

החידה הטמונה בספרי מתח, אהובה עלי מאוד. יכול להיות שאם הייתי פרופסור למתמטיקה, מדען במכון ווייצמן, עוסקת בחקר היקום או מקצוע מרומם אחר, המצריך אינטלקט שאין לי, לא הייתי זקוקה לספרי מתח. אבל כיוון שנבראתי כפי שאני, לבושתי ולצערי אני נסמכת על שולחנם של אחרים, מלקטת את פירורי מחשבתם ומתענגת על החידות שהם יצרו (ופחות על פתרונן, אבל מיד נדון גם בזה).

אגת'ה כריסטי, הסופרת המהוללת, שמתה, אבל לא מתה כלל, ענתה על שני הצרכים הללו באופן מושלם, למרות שהייתה סופרת איומה. ואם אתם תוהים על אוקסימורון מקומם זה, מיד אסביר את עצמי.

כריסטי ניחנה בכישרון כתיבה של סופר גרוע ביום גרוע. התיאורים שלה עלובים, הדיאלוגים נמוכים והדמויות שלה סטריאוטיפיות באופן מביך.

אבל היא יצרה ציר סיפורי מבריק שבגלל זה נשכחו ונסלחו כל מגרעותיה האחרות. קראתי במקום כלשהו, כי כריסטי הייתה דיסלקטית, וכי היא הקריאה את הסיפורים למזכירותיה. ואכן, רמת הכתיבה אינה מצביעה על סופר שחופר ודש ומרכיב ומפרק כל משפט.

וזו הסיבה שספריה הם יהלומים אמיתיים, למרות שאינם מלוטשים ברמת ההגשה.

ואיך עונים הספרים בצורה מושלמת על שתי האהבות שלי?

כריסטי יצרה מוות אלים באופן אלגנטי וזהיר וללא אלימות פלסטית. ברוב יצירותיה המוות הוא תוצאה של הרעלה או כדור בלב. מוות נקי, חסר אמוציות, לא מדמם, נטול אכזריות בוטה. גם כשהרוצח הוא רוצח סדרתי, תוצאות מעשיו נראים כמו תוצאות של אינטלקט מעוות ולא כמו פרי עלילותיו של פסיכופט-סוציופט המתענג על אלימות קשה ועל פחדם של קורבנותיו. ומכיוון שפרשיות הרצח של רוב ספריה אירעו בקבוצה סגורה, שבה כל משתתף חשוד במעשה, רמת המתח והאדרנלין גבוהה מאוד, למרות ואולי בגלל המוות ה"נקי". התחושה שהרצח הבא יכול להגיע בידי כל אחת מהדמויות מדיר שינה מעיני המשתתפים ומעינינו.

חידת המתח מפותלת ומפתיעה הרבה יותר, דווקא בגלל שמספר החשודים גדול. והקורא מפשפש במוחו אחר כל שביב של רמז, אך ללא הועיל. כריסטי הייתה אלופה באומנות ההטעיה.

ולכן, סופרת שאינה מוערכת על ידי כלל וכלל בשל כישרון הכתיבה שלה, נחשבת בעיני לפסגת הכתיבה של ספרי מתח, מפני שהיא עונה בדייקנות ובשלמות על שתי הסיבות שדוחפות אותי לקרוא ספרים אלה: אדרנלין וחידה.

מאז מתה כריסטי, עברה הסוגה תמורות רבות, ולאו דווקא לטובה. אין רעיון שלא נגזל ממנה, אין פרשיה שלא יצרה חיקויים, ואין ספר שאין לו מחוות.

שוק ספרי המתח פורח ועולה, ובשנים האחרונות בזכות סקנדינביה, המפיקה שפע של סופרים בינוניים. הספרים האמריקאים, הבריטים, הצרפתים, כולם מנסים ועושים, אבל מיעוטם מצליחים באמת.

לי יש בעיה קשה עם הפתרון.

ככל שהאדרנלין גבוה והחידה מסובכת, כך אני מצפה לפתרון שידהים אותי. ולרוב זה לא קורה. בספרים מעטים אני נשארת שמוטת סנטר. לרוב אני מנסה לאסוף את תחושת האכזבה ולהחביא אותה מפני עצמי.

אם היה כל כך מותח, והחידה הייתה מסובכת ומקורית כל כך, למה הפתרון מאכזב אותי?

וזה מה שהיה נפלא אצל אגת'ה כריסטי. הפתרון היה שווה ערך ברמתו לחידה. הוא היה מבריק, לא צפוי ומענג.

ברוב ספרי המתח, הפתרון זוכה לסוג של קרשנדו רועם, שאני מכנה: "העימות", ובו מתעמת הרוצח עם הבלש או עם האדם שדולק אחריו. סצינה זו היא רבת אלימות ונשק, ובה לעיתים קורה הבלתי יאמן: הרוצח מתוודה באריכות על מעשיו ומסביר לנו הקוראים על מה, כמה ולמה ואיך, פעולה טיפשית במקצת בהתחשב בסכנה הנשקפת לחייו. אולי זו הדרך בה הסופרים מנסים למתוח את הרגע, ובו בעת, להעניק לרוצח גאולה ולנו מידע.

אלא שהרגע הזה, שבו התזמורת כולה מחרישה את אוזנינו, חצוצרות, תופים באסים ויריות גם, משאיר טעם מר בפינו.
זה הכל?

על זאת הייתה כל המהומה?

וזה מה שקרה לי בספר הנוכחי, שעליו לא אכביר מילים.

החידה מצויינת, הפתרון לא מספק.

ואם השתמשתי בהקדמה ארוכה כל כך כדי לנתח ספרי מתח, על גבו של הספר הזה, עלי להעניק לו גם כמה שורות.

אנאבל גריינג'ר, החלה להימלט על חייה מאז שהייתה בת שבע. ומאז, מידי שנה או שנתיים הייתה עוברת לעיר אחרת, למדינה אחרת, שמה ושם הוריה היה מוחלף וכן תולדות חייהם וההיסטוריה המומצאת שלהם. אביה, שהיה בעברו דוקטור למתמטיקה, היה עובד בעבודות מזדמנות ומלמד את בתו את אומנות ההתחמקות וההגנה העצמית.

בהווה אנאבל כבר בת 32, בודדה ומבודדת היא חיה בשם שאול. הוריה אינם בחיים, אבל היא עדיין פוחדת, למרות שמעולם לא ידעה מדוע טולטלו חייה באופן נורא ויוצא דופן כזה.

בבית חולים פסיכיאטרי נטוש, מתגלה קבר בן למעלה מעשרים שנה של שש ילדות נעדרות. על צווארה של אחת מהן תליון ובו חרוט שמה של אנאבל גריינג'ר.

מכאן והלאה הסופרת מתארת חידת מתח משובחת במיוחד, שבה מעורבים אביה של אנאבל וכל מיני חולי נפש ששהו בבית החולים. הספר באמת מיוחד, החידה מטלטלת והייתי נותנת לו חמישה כוכבים, אם לא שהפתרון הלא-מספק גרם לי תחושה של כדור פורח שנפער בו חור והוא נשרך על הקרקע כמוש ומדולדל.

גם את סצינת העימות לא אהבתי. לעומת החידה המיוחדת היא שגרתית לחלוטין.

וגם מופרכויות לא חסר, אבל אחת מהן בולטת במיוחד: מה הסיכוי שילדה בת שתים עשרה, שעברה התעללות פיזית ונפשית על ידי אנס ורוצח, תזהה עשרים וחמש שנה אחר כך, תצלום של אדם שראתה רק פעמיים בתקופה הכי איומה של חייה, כשחקרו אותה שוב ושוב על מה שקרה? אין סיכוי.

גם הכתיבה היא יותר יעילה ונכונה מאשר ייחודית.

ישנם סופרי מתח רבים שהם בעלי סגנון ייחודי, והם סופרים מעולים בעיני. די אם אזכיר את לי צ'יילד, יו נסבו, דין קונץ (כן, כן, מסמר, קראתי את "הבעל" הנפלא וביקורת תבוא בהמשך), פי.די. ג'יימס, רוס מקדולנד, ריימונד צ'נדלר, ארתור קונן דויל ועוד רבים ורבים, חיים ומתים, שלא כאן המקום למנותם.

אבל ליסה גרדנר היא סופרת טובה. משובחת? לא. היא כותבת בשנינות, בחוכמה, אבל לא מיוחדת.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אפרתי
מחבואים

מחבואים

ליסה גרדנר

ספר מצוין מעניין וגם כשאני בטוח שגיליתי את הסוף התברר שלא כן הדבר המתח ללא הפסקה עם זרימה טובה של הסיפור. אז למה ציון 4 ולא 5 כי זה ספר עם דמויות סוציופטיות וסוטות חולניות ואכזריות ולזה פחות התחברתי

לפני 4 שנים•
★★★★★
•גקי
מחבואים

מחבואים

ליסה גרדנר

Wow מזמן לא קראתי ספר שפעימות ליבי יתגברו ככל שהעמודים עברו מצד לצד.
אחרי שקראתי את הספר הנוכחי, אני לא מופתעת לקרוא שספריה של ליסה גרדנר עובדו לסרטים. אכן הסיפור הזה מתאים לסרט כשכל צופה בו, יאלץ לאחוז בכסא שהוא יושב עליו היטב.
הקריאה בו מרתקת, מורטת עצבים, ומקפיצה את הסקאלה על מד לחץ הדם.
אם זה מה שאתם מחפשים אזי זה הספר בשבילכם.
אחרי שהקדמתי בפעימות לב, ולחץ דם אטעים לכם מעט מהסיפור המרתק הזה.
בניו-אינגלנד החורפית, כשאנאבל בת שבע אביה מסביר לה, שהעולם הוא מערכת ושכל קבוצת אנשים גדולה היא מערכת כנ"ל גם גוף האדם ומשפחה.
יום אחד כשהיא חוזרת הביתה מבית הספר, אנאבל מגלה ששני הוריה עומדים בסלון, והמפתיע היה שאביה הפרופ' למתמטיקה במכון הטכנולוגי במסצ'וסטס, הקדים אפילו מיום עבודתו. סצנה מאוד מפתיעה הייתה לאנאבל באותו יום, האם בוכה האב עומד בסמוך לאם ולמרגלותיהם חמש מזוודות מסודרות.
באותה עת היא נשלחת לחדרה, לאסוף שני פריטים בלבד שאהובים עליה, והם יוצאים לדרך בהונדה קטנה...
ציטוט עמוד 7: "תנופפו לשכנים," אבא שלי הורה לנו. "תעמידו פנים שהכול כרגיל". זו הייתה הפעם האחרונה שראינו את הרחוב שבו גרנו, רחוב קטן ללא מוצא, עטור עצי אלון.
מכאן הם נוסעים לטמפה בפלורידה לדקלים ולחופים זרועי החול הלבן. שמותיהם מתחלפים: לה יקראו סאלי, לאבא יקראו אנתוני ולאם קלייר. סאלי (ציינתי כאן את שמה החדש) ראתה במעבר למקום החדש הרפתקה.
מקום חדש, בית ספר חדש, חברים חדשים וכו. היא קרנה מאושר כמו כל ילדה נורמאלית.
במקום החדש האב מוצא עבודה ומפרופ' למתמטיקה הוא הופך לנהג מונית. האם עקרת בית, וסאלי הילדה מרוצה מבית הספר מכיוון שהנוכחי יותר גדול מהקודם. קלייר-האם, מקשטת את הדירה ובערבים האב עסק בתחביבו הישן – רישום, בעוד האם משמשת דוגמנית לרישומיו... סצנה מקסימה, הכול טוב, ורוד, יופי של משפחה נכון?
אלא מה, עד ששוב סאלי שבה יום אחד מבית הספר ושוב היא פוגשת את אותן מזוודות מסודרות...
פניה נפלו והפעם היא לא שאלה שאלות. סאלי (אנאבל) פנתה לחדרה הוציאה משם שני פריטים שאהבה, ושוב המשפחה נכנסת למכונית והם עוזבים...
לאן? למה הם כל הזמן ברחו? מי רדף אחריהם? תשובה: "תקראו את הספר"...
המשפחה הזו עברה ממקום למקום, שינתה שמות וזהויות בכל מקום חדש. האב עסק כל פעם בג'וב מזדמן אחר: מנהל משמרת במקדונלס, זבן בחנות, מפתח תמונות וכו.
לסיפור הזה מצטרפים הבלשים די-די וארן ובובי דודג'. הם מוזעקים לזירת רצח ליד בית החולים הפסיכיאטרי. מיד הם מזהים דפוס פעולה מוכר מאירוע בעבר. מה שמוזר הוא שאותו רוצח כבר איננו בחיים. באותה זירה מתגלות שש גופות כשכל גופה בשקית ניילון, כשהפתח קשור וכשכל גופה כבושה בנוזלים של עצמה... נורא!
אותם בלשים מגיעים לאנאבל גריינג׳ר שמתמחה במחבואים והחלפת זהויות. הם מתחקרים אותה בגלל תליון שנמצא על אחת הגופות ושמה מתנוסס עליו.
מסתבר שאנאבל דומה לנערה אחרת שנחטפה, וגורלה אמור היה להיות דומה לגורל אותן בנות שנחטפו ונרצחו אלא, שבמקרה שלה הצילו אותה ציידים כששמעו את זעקותיה.
במהלך החקירה אנאבל מספרת לדי-די ולבובי על נדודי משפחתה וקורות חייה, מה שגורם להם להרמת גבה...
ציטוט משיחה בין הבלשים –עמוד 104: "אתה חושב שבן אדם שעוקר את המשפחה שלו כל שנה ונותן לה זהות חדשה הוא אדם נורמלי"?
בובי דודג' היה צלף בצוות הימ"מ לשעבר במשטרת מסצ'וסטס, ויש לו היסטוריה... ציטוט עמוד 140: "הוא הרג אדם, התחיל מערכת יחסים עם אלמנת הקורבן, הבין שהוא אלכוהוליסט, התעמת עם רוצח סדרתי והחריב את הקריירה שלו במשטרה, והכול תוך שנתיים בלבד. אז זה פחות או יותר הסיכום היחיד שנשאר לו. " מכאן ואילך לא נותרה לבובי ברירה, אלא לחבור לבולשת ולהצטרף לסמלת די-די.
קל להתאהב בדמותו של הבלש בובי, ויחד עם זאת הערצתי את הבלשית די-די. איזו אישה חזקה היא לא הכירה את המילה "פחד".
הסיפור מורכב מפרקים קצרים כיאה לספר מתח, שכל פרק מותיר קורא צמא למידע נוסף. בתוך הסיפור עצמו לא חסרים פיתולים ובמיוחד ההפתעה בסוף ...אני מודה הופתעתי!
הספר בנוי היטב ועומד בקריטריונים של ספר מתח מעולה, משובח ומצוין.
אין רגע דל ליסה גרדנר יודעת באופן כתיבתה לשמור את הקורא בצימאון למידע. החקירה מתרכזת לא רק באנאבל גריינג'ר ששמה מתנוסס על התליון, הוא מסתעף כעץ זית עתיק גם לאנשי הצוות, והמטופלים של בית החולים הפסיכיאטרי.
על הכריכה נרשם שלליסה גרדנר יש תריסר ספרים רבי מכר של הניו-יורק טיימס. אני מאוד מקווה שימשיכו לתרגם את הספרים הנוספים שלה.
בספר הזה אתם תעצרו את הנשימה! ראו הוזהרתם!
מובטחת לכם הנאה צרופה.
אני לא יכולה לסיים ללא ספויילר בקטנה: "פצעים מחלימים אבל צלקות נותרות לכל החיים. לעיתים אנחנו נוגעים בצלקות אלה בקצות אצבעותינו , כדי לזכור שאלה צלקות המלחמה על החיים"...
אם תקראו את הספר וכדאי שתקראו תבינו את המשפט הנוכחי... קריאה נעימה!
ממליצה בחום.
לי יניני

לפני 11 שנים•
★★★★★
•לי יניני
מחבואים

מחבואים

ליסה גרדנר

****



הייתי בן שבע עשרה וחצי בערך, ויצאתי לסרט עם קרן. "שתיקת הכבשים". אני זוכר שבאחד הקטעים המפחידים היא נצמדה אלי, ולא היה איכפת לי מכלום.

אחר כך נסענו אליה הביתה במונית. כשנכנסנו, מוזיקה קלאסית מחרישת אוזניים התנגנה מהרמקולים בסלון, וגבר מבוגר בתחתונים עמד ליד הכיריים וטיגן גליל של לוף שחילץ מתוך קופסת שימורים שעמדה על השיש. הוא הביט לכיווננו וחייך. דמי קפא בעורקיי. זה היה חניבעל לקטר.

קרן האדימה מבושה וגררה אותי, עדיין המום, לחדר שלה. אבא שלך..., מלמלתי. אני מה זה מצטערת, היא אמרה. אבא שלי עם השטויות שלו. אוי, אני מתה, איזה פדיחה. לא, המשכתי, אבא שלך זה חניבעל לקטר! קרן חשבה רגע ואז פרצה בצחוק מתגלגל. וואי, היא כמעט נחנקה, אני מתה, הוא בול אנתוני הופקינס, איך לא ראיתי את זה קודם, אני לא מאמינה.

חיבקתי אותה ונכנסנו למיטה. כל הלילה לא נרדמתי. זה לא שאני מאמין לסרטים מפחידים, רק שלא יכולתי להתנתק מהמבט שלו שנח עליי כשנכנסתי אליו הביתה עם הבת שלו. זה לא היה אנתוני הופקינס, זה היה חניבעל לקטר.

****

מצטער לאכזב את כל האלה שהתרסקו מהספר הזה, אבל לא ממש התרגשתי כאן, בלשון המעטה. אני אוהב לקרוא מותחנים מדי פעם, אבל נראה שמי שצולח בהצלחה את הבטן הרכה של הז'אנר הזה הוא בעיקר יו נסבו, שמצליח גם לא לקחת את עצמו ברצינות יתר, וגם לכתוב מספיק טוב והרמטי כדי לא ליפול למלכודות התכופות שיש כאן על כל צעד ושעל.

יש משהו כמעט מטופש בפאתוס שמתלווה לסיפורים על רוצחים סדרתיים, עם כל הרמזים המתוחכמים ושיטות ההריגה הטקסיות. כדי להתגבר על התחושה הדבילית הזאת צריך להיות מספיק אינטיליגנטיים במינונים, כמו שעשו למשל בסדרה "בלש אמיתי", שהיא הכול חוץ ממטופשת. אחרת, נשארים עם סיפור שהוא כאילו מפחיד אבל אם אתה מפרק אותו למרכיביו אתה מגלה שאתה נמצא באמצע שנות התשעים בעוד סרט טלוויזיה בטעם של קפה פושר, על רוצח סדרתי שחומק מהאפ.בי.איי. ומשאיר בזירת הפשע סרט אדום, דובון פרווה ושתי נעליים שמאליות, ושאחר כך יתברר שהוא השכן שעשה את עצמו סנילי כל הזמן הזה. קאם און.

אז בסדר, הספר הזה קצת מותח, אבל רוצחים סדרתיים זה so 10 years ago, שזה מביך. די, אי אפשר להישאר בגבולות הז'אנר הזה כפי ששורטטו בזמן המנדט. ולגלות 10 עמודים לפני הסוף מי הרוצח, זה תמיד כזה אנטיקליימקס. יאללה, התקדמנו בינתיים. תביאו, תביאו את נסבו.


****

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אלון דה אלפרט
מחבואים

מחבואים

ליסה גרדנר

אנאבל נמצאת במנוסה מאז ימי ילדותה, פעם היא הייתה איימי, פעם טניה, בכל פעם עיר אחרת, שם אחר.
חמש מזוודות ליד הדלת זה היה הסימן של אנאבל, הנה, שוב עוזבים, שוב מתחילים מחדש.

כיום, בשם טניה היא בחורה בודדה, נפחדת, חיה עם כלבתה האהובה בלה ונעולה מאחורי חמשת המנעולים שתלויים על דלת דירתה.
כל חייה בבריחה, אביה חינך אותה להזהר מזרים, איך לתקוף, איך להתגונן, איך לא להתבלט ואז שוב לברוח....
לאנאבל אין שורשים בשום מקום עד ש.....
שמה מופיעה בעיתון כאחת מששת בנות שנמצאו קבורות כשלושים שנה בקבר משותף, השרשרת על שמה אה מה מה... זו השרשרת שאנאבל נתנה במתנה לחברתה דורי, אי אז כשהיו בנות שבע, רגע לפני עוד בריחה של משפחתה.

אנאבל פונה ביוזמתה למשטרה ומכאן בקצב רצחני, הבלשית די די וורן ביחד עם הבלש בובי בעבודת מלאכת מחשבת משייכים את הרצח לפרשיה קודמת של ילדה, בשם קתרין שנחטפה, הושמה בבור ונחלצה במזל.
קתרין דומה דמיון מדהים לאנאבל.

כל פיסת מידע שמתקבלת זורקת את החוקרים לעוד ועוד הסתעפויות בחקירה, המתח עולה, רמת החרדה של אנאבל עולה,
רוצחים פסיכופטים ופסיכוטיים סובבים אותה, בד בבד מתגלה לה האמת סביב אביה ובני משפחתו והסיבה למנוסה הגדולה שחוותה כל חייה.
ומי הוא הרוצח הפסיכופט?
מה הקשר אל בית החולים הפסיכיאטרי שתחת חורבותיו התגלה בור הזוועה?

ספר מתח ללא הפסקה, מתגלגל, מטלטל ומטורף.
ליסה גרדנר, סופרת משובחת.
נהנתי מאד, מומלץ!

לפני 5 שנים•
★★★★★
•רונדנית
מחבואים

מחבואים

ליסה גרדנר

שמתי לב שיש נטיה טבעית להשוות ספרים לאוכל – החל ממלפפונים דרך ממתקים, מעדנים ועוגות וכלה במאכלי גורמה או תבשילים מולקולריים. הנחתי שהטרנד לא התחיל עם הקמת "סימניה".
ואכן, מסתבר, שחשבו על זה קצת קודם.
פרנסיס בייקון, פילוסוף, מדינאי ומרגל אנגלי, כתב עוד במאה ה- 16: "ישנם ספרים שמהם צריך לטעום בלבד, אחרים שאותם צריך לזלול, ולבסוף כאלה, אך במספר קטן, שצריך ללעוס ולעכל."
ניתן כמובן להניח שבייקון אהב לזלול גם קָתְלֵי חזיר (רחמנא לצלן), ובכל זאת יש לאמירה שלו חוכמה משלה, ויהיו מקורותיה אשר יהיו.
אז נכון שגם הספר הזה, כמו רבים אחרים לפניו, נלקח בספריה לטעימה בלבד. הוא לא יזכה לעמוד במדף הפרטי בתקווה להישלף יום אחד לצורך לעיסה ועיכול בהמשכים, אבל חייבים לומר לזכותו שיש בו את כל המרכיבים הנדרשים כדי להפוך למנת השף (סוג המנה משתנה בהתאם לטעם אישי ולעונות השנה) – עלילה מותחת, מסתורין, זיכרונות ילדות, רוצח פסיכופט שאין מצב שתוכלו לנחש מי הוא לפני שמגלים לכם את זה (ראוי להערכה בפני עצמו), מתח מיני ותקציר שימושי של כללים להגנה עצמית.
הדמות הראשית היא בחורה במנוסה. היא בורחת מגיל 11 ואין לה מושג ממה או ממי. אביה לימד אותה את כל מה שצריך לדעת כדי לפתח פרנויה ראויה לשמה אבל, לדבריו, 'העובדה שאתה פרנואיד לא אומרת שלא רודפים אחריך', ובסוף אכן מגלים שהוא צדק.

ועם כל זה, משהו חסר. כמו בעוגת גבינה שלא ערבבו את הקצפת בתנועות קיפול עדינות ושברו אותה, או בכל מאכל אחר שמרכיביו היו טובים מאוד בנפרד אבל הייתה תקלה בתהליך, גם כאן היה איזה בְּרוֹךְ והמנה התקלקלה, ויחד איתה התבזבזו מרכיבים משובחים. חבל.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•פואנטה℗
מחבואים

מחבואים

ליסה גרדנר

פעם כשהייתי קטן , היינו משחקים ב....
תעזבו אותכם משטויות. ספר מתח טוב. קצבי מותח ומסקרן מתחילתו עד סופו עם רמת מופרכות נמוכה אם כי נוכחת.
הספר הוא חלק מהסדרה של הבלשית די די וארן אבל הבלשית הנל היא דמות שולית בו. במסורת נסבו, זהו הספר הוא השני בסדרה ולא הראשון אבל זה לא מפריע ולפי התקציר של הראשון נראה שהוא מוכל בשני .דמויות וארועים מהראשון משובצות בעלילה של הספר הנל.
כרגע זה הספר היחיד המתורגם בסדרה ושל הסופרת בכלל. מקווה שיתרגמו גם את הבאים ואם לא אז נראה לי שאמשיך באנגלית.
העטיפה מאוד אמריקאית אבל בנאלית ולא מזמינה.
מומלץ לחובבי הזאנר. ללקק את הקטשופ מהאצבעות.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•cujo
מחבואים

מחבואים

ליסה גרדנר

שאלתי את הספר מהספרייה ופרט לכך שהוא מהז'אנר של ספרי מתח לא שמעתי עליו ביקורת או המלצות. יש לי בעיה עם ספרי מתח שבגללה אני ממעטת לקרוא אותם. הקושי שלי הוא העלילה המפותלת , פיתולים רבים מדי שבשלב מסוים אני מתחילה כבר לאבד סבלנות ועניין גם בגלל דמויות חדשות שנכנסות לסיפור בקצב מסחרר ,"מבלגנות" את העלילה ומסבכות אותה. כך גם לגבי הספר "מחבואים". ההתחלה מבטיחה ומעניינת על משפחה הנמצאת במנוסה מתמדת מפני אדם שברור לאב המשפחה שהוא חורש מזימה לפגוע בילדתו הקטנה. כדי לגונן על הילדה המשפחה אב, אם והילדה הקטנה מחליפים שמות חדשות לבקרים ונעים מעיר אחת לרעותה בתדירות גבוהה .הפחד מפני האיש הרע העוקב אחריהם מבצבץ היטב מבין השורות. בהמשך, העלילה נעשית מורכבת ועוד אנשים נכנסים לתמונה וכאן כבר איבדתי עניין והמעקב אחרי התפתחות העלילה נעשה יותר תובעני. אמנם סיימתי לקרוא את הספר כי עניין אותי לדעת את זהותו של הרוצח השפל והפסיכופט שרצח ילדות תמימות והרס את משפחותיהן ועם זאת מהלך העלילה התיש אותי . אני מניחה שמי שאוהב ספרי מתח לא יניח את הספר מהיד ויקרא אותו בשקיקה. אני לעומת זאת רציתי לסיים אותו כי איני אוהבת להשאיר את הבעיה שהונחה לפתחי בלתי פתורה ובוודאי לא אוהבת להפסיק ספר באמצע .

לפני 9 שנים•
★★★★★
•שקדנית
מחבואים

מחבואים

ליסה גרדנר

הי ליסה,

בנוסף לזה שאת כותבת ספרי מתח מגניבים, גיליתי שאת רומנטיקנית חסרת תקנה, שאת לפעמים קצת צפויה וקצת מתרשלת לפעמים בלסגור פינות.

אני חושבת שאם היית קוראת את הספר בשלמותו (אחרי שנתת לחומר קצת לשקוע), היית מגלה שפיספסת שם הזדמנות לתפנית מהסוג שהופך ספר טוב למצויין, היית מבינה שלא חייבים להרוג את כולם כדי שתהיה אימה, ושיש דברים שאפילו כצירוף מקרים מטורף הם ממש (אבל ממש) מוגזמים.

ובכל זאת ליסה, אני בעדך. אני חושבת שאת כותבת מצויין ושיש לך את היכולת לייצר מתח ואני די בטוחה שאחפש ספרים נוספים שלך.

חברים,
תהנו!

לפני 7 שנים•
★★★★★
•שרון
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
מחבואים

מחבואים

מאת ליסה גרדנר

הביקורת של מריה מרי

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של מריה מרי
דירוג
5.0
לפני 10 שנים

“אהבתי מאוד את הספר וכמו שכתוב בגבו: באמת לא יכולתי להפסיק לקרוא!! העלילה אמינה, מותחת, מתקדמת בקצב”

22/23
ביקורות על מחבואים
הבאה
מיכל
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 11 שנים

“הרבה זמן שלא התלהבתי מספר בצורה כזו, התיאורים היו מדוייקים, העלילה הייתה זורמת, הכתיבה הייתה טובה וה”