ביקורת ספרותית על מחבואים - הבלשית די-די וארן #2 מאת ליסה גרדנר
ספר מעולה

---

Wow מזמן לא קראתי ספר שפעימות ליבי יתגברו ככל שהעמודים עברו מצד לצד.
אחרי שקראתי את הספר הנוכחי, אני לא מופתעת לקרוא שספריה של ליסה גרדנר עובדו לסרטים. אכן הסיפור הזה מתאים לסרט כשכל צופה בו, יאלץ לאחוז בכסא שהוא יושב עליו היטב.
הקריאה בו מרתקת, מורטת עצבים, ומקפיצה את הסקאלה על מד לחץ הדם.
אם זה מה שאתם מחפשים אזי זה הספר בשבילכם.
אחרי שהקדמתי בפעימות לב, ולחץ דם אטעים לכם מעט מהסיפור המרתק הזה.
בניו-אינגלנד החורפית, כשאנאבל בת שבע אביה מסביר לה, שהעולם הוא מערכת ושכל קבוצת אנשים גדולה היא מערכת כנ"ל גם גוף האדם ומשפחה.
יום אחד כשהיא חוזרת הביתה מבית הספר, אנאבל מגלה ששני הוריה עומדים בסלון, והמפתיע היה שאביה הפרופ' למתמטיקה במכון הטכנולוגי במסצ'וסטס, הקדים אפילו מיום עבודתו. סצנה מאוד מפתיעה הייתה לאנאבל באותו יום, האם בוכה האב עומד בסמוך לאם ולמרגלותיהם חמש מזוודות מסודרות.
באותה עת היא נשלחת לחדרה, לאסוף שני פריטים בלבד שאהובים עליה, והם יוצאים לדרך בהונדה קטנה...
ציטוט עמוד 7: "תנופפו לשכנים," אבא שלי הורה לנו. "תעמידו פנים שהכול כרגיל". זו הייתה הפעם האחרונה שראינו את הרחוב שבו גרנו, רחוב קטן ללא מוצא, עטור עצי אלון.
מכאן הם נוסעים לטמפה בפלורידה לדקלים ולחופים זרועי החול הלבן. שמותיהם מתחלפים: לה יקראו סאלי, לאבא יקראו אנתוני ולאם קלייר. סאלי (ציינתי כאן את שמה החדש) ראתה במעבר למקום החדש הרפתקה.
מקום חדש, בית ספר חדש, חברים חדשים וכו. היא קרנה מאושר כמו כל ילדה נורמאלית.
במקום החדש האב מוצא עבודה ומפרופ' למתמטיקה הוא הופך לנהג מונית. האם עקרת בית, וסאלי הילדה מרוצה מבית הספר מכיוון שהנוכחי יותר גדול מהקודם. קלייר-האם, מקשטת את הדירה ובערבים האב עסק בתחביבו הישן – רישום, בעוד האם משמשת דוגמנית לרישומיו... סצנה מקסימה, הכול טוב, ורוד, יופי של משפחה נכון?
אלא מה, עד ששוב סאלי שבה יום אחד מבית הספר ושוב היא פוגשת את אותן מזוודות מסודרות...
פניה נפלו והפעם היא לא שאלה שאלות. סאלי (אנאבל) פנתה לחדרה הוציאה משם שני פריטים שאהבה, ושוב המשפחה נכנסת למכונית והם עוזבים...
לאן? למה הם כל הזמן ברחו? מי רדף אחריהם? תשובה: "תקראו את הספר"...
המשפחה הזו עברה ממקום למקום, שינתה שמות וזהויות בכל מקום חדש. האב עסק כל פעם בג'וב מזדמן אחר: מנהל משמרת במקדונלס, זבן בחנות, מפתח תמונות וכו.
לסיפור הזה מצטרפים הבלשים די-די וארן ובובי דודג'. הם מוזעקים לזירת רצח ליד בית החולים הפסיכיאטרי. מיד הם מזהים דפוס פעולה מוכר מאירוע בעבר. מה שמוזר הוא שאותו רוצח כבר איננו בחיים. באותה זירה מתגלות שש גופות כשכל גופה בשקית ניילון, כשהפתח קשור וכשכל גופה כבושה בנוזלים של עצמה... נורא!
אותם בלשים מגיעים לאנאבל גריינג׳ר שמתמחה במחבואים והחלפת זהויות. הם מתחקרים אותה בגלל תליון שנמצא על אחת הגופות ושמה מתנוסס עליו.
מסתבר שאנאבל דומה לנערה אחרת שנחטפה, וגורלה אמור היה להיות דומה לגורל אותן בנות שנחטפו ונרצחו אלא, שבמקרה שלה הצילו אותה ציידים כששמעו את זעקותיה.
במהלך החקירה אנאבל מספרת לדי-די ולבובי על נדודי משפחתה וקורות חייה, מה שגורם להם להרמת גבה...
ציטוט משיחה בין הבלשים –עמוד 104: "אתה חושב שבן אדם שעוקר את המשפחה שלו כל שנה ונותן לה זהות חדשה הוא אדם נורמלי"?
בובי דודג' היה צלף בצוות הימ"מ לשעבר במשטרת מסצ'וסטס, ויש לו היסטוריה... ציטוט עמוד 140: "הוא הרג אדם, התחיל מערכת יחסים עם אלמנת הקורבן, הבין שהוא אלכוהוליסט, התעמת עם רוצח סדרתי והחריב את הקריירה שלו במשטרה, והכול תוך שנתיים בלבד. אז זה פחות או יותר הסיכום היחיד שנשאר לו. " מכאן ואילך לא נותרה לבובי ברירה, אלא לחבור לבולשת ולהצטרף לסמלת די-די.
קל להתאהב בדמותו של הבלש בובי, ויחד עם זאת הערצתי את הבלשית די-די. איזו אישה חזקה היא לא הכירה את המילה "פחד".
הסיפור מורכב מפרקים קצרים כיאה לספר מתח, שכל פרק מותיר קורא צמא למידע נוסף. בתוך הסיפור עצמו לא חסרים פיתולים ובמיוחד ההפתעה בסוף ...אני מודה הופתעתי!
הספר בנוי היטב ועומד בקריטריונים של ספר מתח מעולה, משובח ומצוין.
אין רגע דל ליסה גרדנר יודעת באופן כתיבתה לשמור את הקורא בצימאון למידע. החקירה מתרכזת לא רק באנאבל גריינג'ר ששמה מתנוסס על התליון, הוא מסתעף כעץ זית עתיק גם לאנשי הצוות, והמטופלים של בית החולים הפסיכיאטרי.
על הכריכה נרשם שלליסה גרדנר יש תריסר ספרים רבי מכר של הניו-יורק טיימס. אני מאוד מקווה שימשיכו לתרגם את הספרים הנוספים שלה.
בספר הזה אתם תעצרו את הנשימה! ראו הוזהרתם!
מובטחת לכם הנאה צרופה.
אני לא יכולה לסיים ללא ספויילר בקטנה: "פצעים מחלימים אבל צלקות נותרות לכל החיים. לעיתים אנחנו נוגעים בצלקות אלה בקצות אצבעותינו , כדי לזכור שאלה צלקות המלחמה על החיים"...
אם תקראו את הספר וכדאי שתקראו תבינו את המשפט הנוכחי... קריאה נעימה!
ממליצה בחום.
לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על מחבואים - הבלשית די-די וארן #2