ביקורת ספרותית על איך כותבים סיפור - מדריך לכתיבת פרוזה מאת אורי פרץ-שרון
ספר טוב

---

המדריך לכתיבת פרוזה של אורי פרץ-שרון לא יכול היה לבוא לי בתזמון טוב יותר, רגע לאחר פרשת הדרכים הגורלית בחיי, בה בחרתי בנתיב הפחות שגרתי, זה שעלולים למעוד בו או גרוע מכך, להיתקל בדרך ללא מוצא, נתיב למעיזים בלבד – לכתוב רומן.

כתיבה אינה עניין של בחירה או איזו גחמה רגעית, אני כותב כי חייב. מצאת הזריחה ועד צאת הנשמה אני כותב בהווייתי ובמחשבותיי. בעיניים פקוחות ובאוזניים כרויות, אני מתהלך בעולם, מלקט השראה מכל דבר קטן-גדול, בין אם ארצה בכך או בין אם לא.
מתבונן בנערה עם העיניים הנוגות היושבת כפופה באחורי האוטובוס, ומגולל את סיפור חייה הקודר והנוגע ללב. מביט בציפור הכחלחלה בנחיתתה על החול החם, ומדמיין את מסע נדודיה, על פני הימות והערים הסוערים בעולם.
מתעורר בלילות שטופי זיעה מתוך חלום הישר אל המקלדת, שלא לאבד ולו לרגע את הרעיון הגולמי שנבט בי.
כתיבה עבורי היא לא רק דרך ביטוי או איזו תרפיה מסוימת, כתיבה עבורי היא הרבה מעבר לכך, היא פילוסופיית חיים. היא דרך לגעת במקומות הכמוסים והעמוקים ביותר בנפשו של האדם, להעביר בו רגש או להצית בו איזה זיק של מחשבה, רעיון או מסר שאני מבקש לחלחל אל תוך תודעתו.
כתיבה עבורי היא השארת חותם, היא המשמעות שלי בעולם, והסיבה שלי לחיות.

"איך כותבים סיפור" הוא מדריך מקיף, נוקב וברור שמלווה אותך לאורך מלאכת הכתיבה או בשלבי ההכנה אליה, תוך שעושה שימוש, בין היתר, באינספור דוגמאות מעולם הספרות, על מנת להמחיש את כוונותיו.

זה לא יהיה נכון לומר שהמדריך גילה לי עולם ומלואו, כלומר, חשף בפני ארגז כלים וטכניקות כתיבה חדשות שכלל לא הייתי מודע לקיומם. נהפוכו, שמחתי לראות שאת מירב מנגנוני הכתיבה הבסיסיים שהוא הציג בתחילתו, הכרתי, ועשיתי בהם שימוש מושכל במגוון היצירות שכתבתי עד כה.
מה שהוא כן עשה למעני זה לחדד את חשיבות הכלים שכל סופר צריך להיות מודע לקיומם ולהשתמש בהם נבונה. כמו למשל שמירה על החלום הבדיוני, מעורבותו הרגשית של הקורא, ואמינות הטקסט. את כל אלה הכרתי, והשתמשתי בהם תכופות, אבל הוא בהחלט עזר לי להבין את חשיבותם וכוחם בהנעת העלילה.

הדבר המשמעותי ביותר שאני אקח מהמדריך הוא השימוש בעקרונות "שאלת העלילה" ו"התזה הרעיונית". שאלת העלילה עוסקת במקרה האינדיווידואלי של הסיפור, ברקע אליו ובסוגיה שהוא מציג בפני הקוראים, בעוד התזה הרעיונית עוסקת במה שהעלילה כולה מסמלת, כלומר, במסר שהסופר מנסה להעביר באמצעותה. שני עקרונות אלה הם לב ליבו של הסיפור, הם המהות שלו, הם מלווים את הסופר לאורכה של הכתיבה כולה, בכל החלטה קטנה וגדולה שהוא עתיד לבצע. סיפור שלא נושא את "שאלת העלילה" או גרוע מכך, את "התזה הרעיונית", הוא סיפור חסר פואנטה, או סיפור שמנופף במסר לא ברור, כזה שכנראה לא יצליח לחלחל אל הקורא.

הייתי ממליץ לגשת אל המדריך כשכבר קיים הרעיון לסיפור הגדול (גם אם הוא עדין גולמי). ככה לאורך הקריאה תוכלו לעבור על הכלים שהוא מציע והתבניות העלילתיות שהוא מציג בפניכם ולראות אם הן מתאימות גם עבור הסיפור שלכם. בדרך זו תוכלו למצוא עצמכם עוצרים לרגע את הקריאה ומפנימים דבר מה, ואז בלי משים להתחיל כבר לגולל בראשכם נתיב טוב ונכון יותר עבור העלילה שלכם.

המדריך ממחיש את העקרונות שלו באמצעות דוגמאות רבות מעולם הפרוזה העברית והעולמית. אין ספק שזהו דבר נפלא, שעוזר לרדת לסוף דעתו, אבל על כמות הספוילרים שהוא עשה לי לספרים שממתינים לי זה זמן רב בארון אני קצת מתקשה לסלוח.

הכתיבה היא חלק בלתי נפרד מכם? אתם מחפשים איך לייעל ולחשל את הכתיבה שלכם אל השלב של הבא? יכול להיות שהמדריך יעזור לכם, לכל הפחות הוא ינסה לעשות לכם קצת סדר.

האם הפנמת עקרונות המדריך היא זו שבאמת תסייע לי להשלים את הרומן שכה בוער בי? לא בטוח, אבל היי, זה לא יכול להזיק.

ממליץ.

» ביקורות נוספות של אור שהם
» ביקורות נוספות על איך כותבים סיפור - מדריך לכתיבת פרוזה