ביקורת ספרותית על איך כותבים סיפור - מדריך לכתיבת פרוזה מאת אורי פרץ-שרון
ספר טוב

---

טוב מה אני אגיד, אני ממש אוהבת לקרוא ספרים על כתיבה.
זה פשוט מדבר אליי, וזה נושא שמעניין אותי.

כתיבת סיפורים זה עולם ומלואו וכל מי שמתעניין בעולם הזה ומוצא את עצמו חושב על העולם הזה - חייב לקרוא את הספר הזה !!

אני אוהבת לקרוא ספרים על כתיבה בגלל שיש לי הרבה מחשבות על כתיבה בכללי, וגם על עולם הסיפורים בו יוצרים דמויות,מקומות ועלילה...ולהסתובב בעולם הזה בלי מדריך ברור...זה מאוד מסובך.
מה אני אגיד לכם...זר לא יבין זאת.

כשאני מוצאת את עצמי הולכת לאיבוד בעולם הזה ובאיך כדאי לבנות את העלילה, ואיך אני בונה דמויות...
אני צריכה מישהו עם בהירות מחשבתית והבנה יותר טובה משלי על עולם הזה ועל החוקים שלו.
מישהו שיעזור לי להביך איפה לעזאזל אני נמצאת ולאן כדאי לי ללכת.

מישהו שיראה לי איפה המוזיאון, איפה המזרקות, איך מגיעים לחוף הים, ואילו אמצעי תחבורה שיש לי כדי להגיע בצורה הכי נוחה קלה ומהירה...עם כמה שפחות עוגמת נפש.
כי מדריך כתיבת סיפורים עבורי...זה כמו מדריך טיולים אנושי.

טוב, אז אני מקווה שהבנתם פחות או יותר איך זה מרגיש עבורי לקרוא ספר שמדבר על כתיבה ועל כתיבת סיפורים בפרט...כי תאמינו לי שזה לא פשוט בכלל לכתוב סיפור טוב !, זה מסובך.

אבל אני כן מודעת לכך שלא כל מי שקורא את הספרים האלה חווה אותם כמוני, אז הייתי חייבת להסביר -קודם כל- למה אני כל כך אוהבת ספרים בנושא הזה וכמה שזה מדבר אליי.
-

עכשיו נעבור לחוויה שלי מהספר הזה ספציפית.

עבורי לקרוא את הספר הזה הוא יותר בשביל להבהיר לעצמי את המחשבות שלי שיש לי על כתיבה ואיזה סוג של סיפור אני רוצה לכתוב, ואיזה סוג של עולם אני רוצה לבנות - מאשר ממש ללמוד איך לכתוב סיפור מאפס.
ככה שניגשתי לספר בידיעה שאומנם אכן - שיש לי הרבה מה ללמוד, אבל יש דברים ספציפיים שאני מחפשת על כתיבה.

אממ...אוקיי אני מרגישה שאני צריכה לזרוק פה עוד מטאפורה כדי להסביר את עצמי יותר טוב.
כבר יש לי כמה כלים בבית כגון: מברג, פטיש, כמה מסמרים, ואפילו מפתח אלן...אבל אני מרגישה שאני רוצה ארגז כלים יותר מורחב שיש בו באמת את כל הכלים שכבר יש לי ועוד כלים שעדיין אין ברשותי.

ככה שבעצם בספר הזה יש כבר דברים שאני כבר לא כל כך זקוקה להם...כי יש לי את הפטיש המיוחד שלי ואת המברג שלי...אבל אולי בספר הזה אני אמצא עוד כלים שאין לי ואולי אחליט שהמסמרים הרבה יותר טובים ממה שהיה לי ואחליט לזרוק את הישנים.
קיצר הבנתם?
אוך - זה כל כך קשה להסביר את עצמי.

דרך הספר הזה גיליתי על דברים שלא ידעתי עליהם או לפחות לא חשבתי עליהם.
דברים שגרמו לי להבין יותר טוב איזה סוג של סיפור אני רוצה לכתוב.
למשל -כשהכותב כתב על דמויות עגולות,שטוחות ומזדמנות...משהו בזה קצת עיצבן אותי.
אוקיי, לא כל אחד יבין, ואני מבינה, אבל עבור מי שכותב סיפור לפעמים הדמויות יכולות להיות ממש חיות.

יש איזשהו מנהג ליצור דמויות שהן לא מעניינות ואין להן באמת סיפור והן שם רק כדי לקדם את העלילה ואני מבינה את הצורך בדמות כזאת, אבל אני גם מבינה שאני לא רוצה לכתוב סיפור בו יש יותר דמויות מזדמנות ושטוחות מאשר דמויות עגולות.
פתאום כשהונחו לפני הכללים והמבנה...הבנתי כמה אני לוקחת כתיבה ובניית סיפורים ללב.
כמה זה עבורי באמת ליצור חיים...ושאכפת לי מהעולם שבו אני יוצרת ושזה לא רק משחק עבורי…או בכלל למעשה.
הבנתי שאני רוצה ליצור סיפור בו לכל דמות, לא משנה כמה קטנה היא, יש אמירה ועולם משל עצמה, ושזה התפקיד שלי להציג את העולם הזה בכבוד מבלי לגרוע מהדמות הראשית שלי ומסיפור שלה.

הספר הזה גם בכללי גרם לי לחשוב על החיים.
יש כל כך הרבה סטיגמות על איך אנשים אמורים להיות ואיך אנשים אומרים להתנהג.
זה קל לשכוח שלכל אחד יש עולם משל עצמו...ושכל אחד הוא הדמות הראשית והכי חשובה בסיפור של חייו.
אולי אני לוקחת את כל הקונספט של כתיבת סיפורים קצת יותר לעומק מאנשים אחרים...אבל אם אני אכתוב ספר, אני מעדיפה שזה יהיה ספר שאפשר לחזור אליו ולעולם שלו ולהינות ממנו שוב ושוב...מאשר סיפור שכל מה שמעניין בו זה השתלשלות האירועים ו"מה יקרה בסוף".
כי לדעתי לכתוב ספר כזה לא שווה - לי אישית - את הזמן.


אני רוצה לציין שמי שכתב את המדריך הזה עשה עבודה מצויינת בלנתק את עצמו ריגשית מהמילים שהוא כתב.
לא הרגשתי אותו שם בכלל...שזה מעולה.
בדרך כלל כשאני קוראת ספר שהוא יותר עיון, יש נוכחות מסויימת של המחבר, ובמקרה הזה לא הרגשתי אותו כמעט בכלל וזה דווקא מעולה ומובן מאליו כי זה מדריך כתיבה ולא פאקינג ביוגרפיה אז למה אני בכלל מציינת את זה ?! - אך, אני מבלבלת את עצמי.

מה שאני מנסה להגיד הוא -

אני כן מתחברת לקונספט של ספרים שבהם המחבר בא בגישה של- "זה מה שחוויתי בעצמי וזה מה שאני יודע מתוך הניסיון שלי ואני משתף אותך כדי שתוכל ללמוד מזה"...אבל במקרה הזה ה-"הנה כל מה שאת צריכה לדעת אם את רוצה לכתוב סיפור" - הוא פשוט הרבה יותר יעיל ומאפשר לי אישית - להתחבר יותר לספר ולשקוע במחשבות על כתיבה, ועל דמויות, ועל עלילה.

הוא גרם לי להבין שאני בשום פנים ואופן לא אוכל לכתוב מדריך כתיבה !
אני פשוט אכניס את עצמי ואת הדעות הלא רלוונטיות שלי ולא אאפשר למי שקורא את המדריך באמת להתחבר לעולם הכתיבה מהמקום האישי שלו.

זה ללא ספק מדריך מאוד אמין שמתאים לכל מי שכותב סיפורים.
כי מי שלא כותב לא ידע, אבל יש כל כך הרבה דרכים לכתוב סיפור וכל כך הרבה שיטות, והספר הזה מציג את הכתיבה בגרסה הכי בסיסית נקייה ואמינה שלה.
אממ...כמו בחורה בלי בגדים. אם תרצו.
אם אתם לא רוצים אז אחלה...אבל אני חושבת שזו אחלה מטאפורה.
-

אז לסיכום, למרות שעדיין לא סיימתי לקרוא את הספר, בכל זאת החלטתי לכתוב עליו ביקורת.
הסיבה היא, שהספר הזה כבר משמש אותי בתהליך הכתיבה כבר הרבה מאוד זמן ואני לא חושבת שביקורת שתבוא -אחרי- שאני אסיים את הספר תהיה יותר מדויקת מביקורת מעכשיו - כשאני ממש משתמשת בספר הזה ככלי לכתיבת סיפורים.

אז בכל זאת, למרות שלא קראתי את כולו, ואפילו דילגתי וקפצתי בין קטעים, אני כן רוצה להמליץ עליו למי שמתעניין בכתיבת סיפורים, כי אני לא חושבת שיש ספר יותר טוב מהספר הזה...אם יש בבקשה ספרו לי עליו.
-

מכיוון שלא קראתי ממש דף אחר דף אני לא מרגישה הכי בנוח לדרג את הספר הזה כשלם...
אבל אני אדרג אותו בכל מקרה.
4 כוכבים.

» ביקורות נוספות של סייג'
» ביקורות נוספות על איך כותבים סיפור - מדריך לכתיבת פרוזה