****
אין באמת סיבה לכתוב ביקורת על הספר הזה. מי שהגיע לספר השלישי בטרילוגיה האפית של ברנדון סנדרסון כבר קרא את כולם או שהוא סתם ג'אנקי של ספויילרים, ומי שלא - כנראה שייך למועדון המכובד וקפוץ הישבן של "לא-מתחבר-לספרות-פנטזיה", ונסיונות שכנוע כאלה משולים להמרת מצביע בנט למצביע מרצ. אם הביקורת על הספר הראשון בטרילוגיה לא שכנעה אתכם, אז תעזבו. דלגו הלאה. חבל אפילו לשעמם אתכם עם העובדה שאת שלושת הספרים האלה, משהו כמו אלפיים עמודים יחד, חיסלתי בשישה ימים נטו, תוך כדי עבודה. טוב, גם הביקורת הזו היא כנראה סוג של בזבוז זמן בשבילכם. נו יאללה, יש בטח איזה גרוסמן חדש. סעו. אין מה לראות כאן.
עדיין פה? טוב, אז אני לא אדבר בדיוק על מה שקורה בספר. עדיף להשקיע את האנרגיה בלספר מה הספר הזה גרם לי לחשוב. תארו לעצמכם שהעולם... טוב, לא העולם. המדינה - נשלטת על ידי דיקטטור. מישהו רב עוצמה, כמעט אל. דמות שנויה במחלוקת, שמפעילה חוליות חיסול על מתנגדיה והופכת את המאיון העליון לאצילים ואת שאר האספסוף לעבדים. כן, אני יודע. זה ככה באמת. יודעים מה? תחשבו באמת ביבי נתניהו, רק ממש ממש שחור משחור, ושלטון אימים של עשרות שנים (ואלפי בקבוקים למיחזור). חלום בלהות של שמאלנים ואפילו של ימנים. עכשיו תחשבו שמישהו, איזה בוז'י, איזה ציפי, איזה כחלון, איזה יאיר, מישהו בסוף מצליח לעשות את הבלתי ייאמן ולהפיל את השליט (ואת אשתו), ולתפוס את מקומו. ואז, תחשבו שמתברר שהשליט הזה, הביבי השנוא הזה, בעצם החזיק את המדינה, ובשתי ידיו ממש מנע את התפוררותה במשך כל שנות שלטונו, והיה היחיד שיכול לעשות זאת. שמרוב שרצו רק להפיל אותו, לא הבינו את ההשלכות של המעשה הזה על הנדבכים העדינים של הפוליטיקה, ושאת רעידות האדמה המדיניות שיובילו את הפלת השלטון קשה עד בלתי אפשרי למתן. ושהלך עלינו.
עכשיו, תכניסו לכל העניין הזה כוחות-על, יצורים שיכולים ללבוש צורה של כל אדם או חיה, ענקים חסרי בינה, אסונות טבע בדמות רעידות אדמה, התפרצויות געשיות וגשמי אפר, אלים רבי עוצמה, וחמש מאות עשרים ושש דתות. ועכשיו תגידו לי, לאאא, לא כוס התה שלי, פנטזיה. יש עכשיו גרוסמן חדש, או משהו.
****


















