ביקורת ספרותית על צ'רלי והשוקולדה - מרגנית # מאת רואלד דאל
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 8 בפברואר, 2015
ע"י האופה בתלתלים


העולם מחולק לשני סוגי אנשים: אלה שמעריצים את רואלד דאל, ואלו שחושבים שהוא סדיסט במקצת. (הכינויים עודנו... רק אומר שבכל שיחה עליו אני מגלה צדדים חדשים באישיותו, ומנעד רחב של כינויי מחלות נפש מרתקות)
אני, מה לעשות, שייכת לסוג הראשון.
כשבאים לשאול את השאלה: מה הופך ספר לגדול? ברור שאין תשובה חד משמעית.
כלומר, היה נחמד אם כולם היו אוהבים ב-ד-י-ו-ק את הספרים שלי, אבל במחשבה שנייה - לאא! שהקהל העצום והאכזר שם בחוץ יאהב את הספרים שלי? עם מי אוכל להתווכח?? רגע, לא אוכל לחוות את הידיעה שאני ורק אני גיליתי את הספר שבוודאות הוא הכי מושלם בעולם? תודה רבה, התחרטתי, לכו לקרוא את כל ספרי הזבל שלכם. (נחרת בוז)
ובחזרה לנושא - עדיין אין לי הגדרה למה הופך ספר למופלא בעיניי. קשה לי להאמין שאמצא אותה. אבל אנסה להתחיל מכאן - מה הופך את צ'ארלי והשוקולדה לספר גדול?
הדבר הראשון: האוויר.
צ'ארלי חי בעיר אוניברסלית. העולם הוא לכאורה העולם שלנו - אבל לא. האווירה שונה. ריח השוקולד, העוני המחפיר, סודות השוקולד שמוסתרים מאחורי שערי זהב. העולם הזה מחביא סערות קיצוניות, תהומות של סודות ורגש והרים של צחוק. ההגדרה שלי: האוויר שנושמים שונה. הוא מסמם ומשכר ומשגע.
כן, מה לא הייתי עושה כדי לנחות שם.
הדבר השני: הדמויות.
מה לעשות, זה בלתי נמנע. איפה עוד תפגשו את ווילי וונקה? ברצינות, הוא שווה את כל הספר פלוס שאלה בגאומטריה וכמה מפלצות שהסתננו מתחת למיטה. הבן אדם גאון. משוגע. חולה נפש בכמה מובנים (וואו, ממש אפשר לומר שהוא התגלמותו של רואלד דאל עצמו) בעל חירשות סלקטיבית ומשורר מחונן. שלא לדבר על סבא יוסף, מיקי טלא והחבורה המתלווה. הדמיון המופרע בספר הזה מאיים להציף כל חלקה טובה, אבל לאחר שיסיים לשטוף אותנו בסערה הוא יצמיח זן חדש של נונסנס משובח ומטורלל. במובן הכי טוב של המילה.
הדבר השלישי: השנינות.
(הערה - אולי את סעיף זה יש לזקוף לזכות המתרגם/ת)
השירים. מי ירצה לקרוא בלדות ארוכות ומומצאות באמצע ספר מלא שטויות? אה רגע, הן של רואלד דאל? חכו לי!
ואסור לפספס את שיר הטלוויזיה. בבקשה בבקשה.
השמות, אוי השמות. הדיבורים של ווילי וונקה. והקללות שבכלל יכולות ללמד אותנו שיעור באומנות.

טוב, הרשימה עוד ארוכה. הפארודיה, הכתיבה, העלילה, המקוריות, התעוזה. אבל בהחלט הגזמתי באורך ונקווה שכמה ישויות שקראו את הספר ורוח השטות שרתה עליהן יהנו.
ספר מופת, למביני עניין. (או רק לי. מה, אין עוד שחולקים איתי את האהבה אליו? אוי כמה שאני בודדה. בעצם איזה כיף, אני צדיקה בסדום! רגע, עכשיו אני חיה בסדום? אין אף יצור שפוי שיסכים איתי? האומללות)
ודבר אחרון - אני חושבת שצ'ארלי ומעופפלית הזכוכית גאוני אפילו יותר. כן כן.
11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
האופה בתלתלים (לפני 3 שנים)
לא חשבתי על ההיבט הזה! הצחקתני
הרגע הזכרת לי שהייתה תקופה שהייתי מתהלכת בה ומספרת לכולם איך באמת נוצר פוליטיקאי - כפי שהיטיבה לנסח האומנת המהוללה.
האמת שאני הכי אוהבת בו את לוגיקת החזרה לילדות. נהדר
אריאל (לפני 3 שנים)
מעופפלית הזכוכית הוא הספר הכי רלוונטי שיש לתקופת בחירות.
כרדשא לראשות הממשלה!





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ