ביקורת ספרותית על צ'רלי והשוקולדה - מרגנית # מאת רואלד דאל
ספר מעולה

---

פעם, הרבה לפני שחלמתי על ילד יתום ממושקף ומצולק ושהוריו השאירו לו הרבה זהב, על בית ספר לקסמים ועל מכשף אכזר- חלמתי על ילד עני שהוא, הוריו וכל שאר משפחתו המורחבת והמצומצמת מנסים לחיות בדוחק ובצפיפות אחד עם השני, על מפעל שוקולד קסום וילדים שלא יודעים שובע מרוב תאוות בצע והרגלים לא טובים.

לחלום קוראים: "צ'רלי בממלכת השוקולד"

אני מודה באשמה, היכרותי הראשונה עם אותו סיפור ואותן הדמויות, היתה מול מסך הטלויזיה בעת ששידרו שם את הגרסה השניה והחדשה יותר, הגרסה שבה ווילי וונקה הוא בעצם ג'וני דפ.
הסרט מעט הפחיד אותי בפעם הראשונה, אני מודה. אבל ככה זה ילדים, הם מפחדים כמעט מכל דבר שנראה להם 'שונה' או 'חריג' או סתם לא נאמן למציאות.
במיוחד כשכמות השוקולד בסרט היא פשוט מוגזמת מדי ולא נורמלית בעליל.

אני יודע שאם רואלד דאל היה קורא את מה שאני כותב כרגע, הוא היה מתפחלץ אבל אין מה לעשות, זהו דור שבו הטכנולוגיה גדלה, יש יותר טלוויזיות מאשר פעם וכן, חוץ מקוראי 'סימניה' אין עוד הרבה שעדיין קוראים ספרים. לכן, לא פלא איפוא שיצא לי קודם לראות את הסרט.

אבל מר דאל יכול להרגע. אני מספיק נבון בשביל להבין שאם יש סרט יש גם ספר.
ביקשתי מהוריי היקרים שיקנו לי אותו לכבוד יום הולדתי והנה, כמו חדש, הספר הופיע בחדרי. (אמנם עכשיו, לאחר משהו כמו 7 שנים, הוא כבר לא כל כך חדש ואף די מרופט אבל ככה זה כשמדובר בספר שלעולם לא נמאס לקרוא אותו)

הספר מספר על ילד עני וחסר כל סיכוי ששמו צ'רלי. הוא חי בעולם שבו הכסף הוא הגורם העיקרי לאושר. עולם שבו הכסף והמזל הולכים טוב ביחד- אך לצ'רלי המסכן אין לא את זה ולא את זה.
הוא חי עם משפחתו (גם המורחבת וגם המצומצמת) ביחד ובצפיפות בתוך בקתת עץ קטנטנה. בכל מיטה, ישנים 4 אנשים והאוכל היחיד שמוגש שם הוא מרק כרוב ואם אני זוכר נכון, אז גם מדי פעם מוגשים שם תפוחי אדמה.
אך אין שום איזכור לשוקולד.
למרבה האירוניה, מול ביתו של צ'ארלי, נמצא מפעל השוקולד המפורסם ביותר בעולם- המפעל שבעבר היה שייך לווילי וונקה אך אף אחד לא יודע מה קרה לו. יש כאלה אומרים שהוא נעלם, שהוא מת או שהוא סתם החליט לפרוש לפנסיה.
בכל מקרה, יש פה ושם לחשוים בנוגע לפועלים סודיים.
ביום בהיר אחד, מתנוססת על הקיר מודעה שאומרת שמפעל השוקולד הנוסטלגי פותח את שעריו מחדש. אבל רק ל-5 ילדים. 5 הילדים שיצליחו למצוא את כרטיס הזהב הנמצא בתוך כל אחד ואחד מהממתקים של וונקה בעולם.
זה פשוט היסטרי.
ובין כל החיפושים, הקניות, הפרסום והחדשות, 4 ילדים כבר נבחרו: ילד שמן שמכור לממתקים ובמיוחד לשוקולד, ילדה שלא יכולה לחיות בלי חבילת מסטיקים שלמה ליום, ילדה מפונקת במיוחד שאביה הוא איש עסקים מצליח וילד שחי בסרט.
אבל שום אזכור לצ'רלי בקט.
המירוץ ממשיך. אנשים קונים 100 חבילות שוקולד בתקווה למצוא את כרטיס הזהב אך שום דבר לא נמצא. המתח גובר, הסכנה אורבת לה בכל פינה וצ'רלי המסכן כל כך רוצה לזכות אבל הוא פשוט לא יכול.
אפילו יום הולדתו, היום שאמור להיות הכי שמח בשנה בשביל צ'רלי, הופך להיות ליום עצוב שכולו אכזבה. סבו העני ביותר מחליט לקנות לו חבילת שוקולד מלכותית ויקרה מן הרגיל אך אין שם שום כרטיס זהב.
הייאוש נמשך.
ונמשך.
ועדיין לא נגמר.

בראש מעייניו של רואלד דאל, הוא ללמד אותנו שאם הבלתי אפשרי קורה, אז הוא הופך להיות כן אפשרי.
לכן, משום מקום, בשיא המתח כשבכל רגע עלול מישהו לקום ולצעוק:' מצאתי את כרטיס הזהב! מצאתי את כרטיס הזהב!', נופל מן השמיים שטר של דולר.
למרבה המזל, צ'רלי עובר במקום הנכון ובזמן הנכון, מבחין בדולר בהתרגשות רבה, מרים אותו ומתחיל לרוץ בכל המהירות לכיוון החנות הקרובה. הוא רץ ורץ, וומשיך לרוץ בכל כוחו, מקווה שזה לא חלום ושהחנות לא תיסגר.
החנות לא נסגרה. הוא מניח את השטר על הדלפק ומבקש ממתק שוקומרמלה מלכותית. כשהמוכר מוסר לו אותו, צ'רלי פותח אותו מהר בהיסטריה ואוכל אותו ברעבתנות רבה. ניתן לחשוב שזה בגלל שהממתק כל כך טעים אך כל טיפש יודע שזה בעיקר בגלל כרטיסי הזהב.
למרבה הצער, צ'רלי נתקל שוב באכזבה. אין כרטיס זהב.
אבל כמו שאמרו חכמינו, אם נותנים לך משהו, תשתמש בכל כולו. אז לצ'רלי נשאר עודף, הוא חשב לעצמו למה לא לקנות עוד אחד וביקש את אותו ממתק פעם נוספת.
כמו בפעם הקודמת, גם אותו הוא אכל ברעבתנות ובציפייה רבה. אבל הפעם, לא כמו מקודם, נגלה אליו כרטיס הזהב.

{אני רציני לגמרי כשאני אומר שבכל פעם שאני קורא את הספר הזה (קראתי אותו משהו 5 פעמים ובדרך כלל אני לא קורא ספר יותר מפעמיים) הלב שלי דופק מהר מהר בכל רגע שאני קורא את הקטע הזה. ולא משנה עד כמה צפוי הדבר שהולך לקרות בעמודים הבאים.
זה הקסם של הספר, לרגש. מה לעשות, ספר ילדות.}

בהמשך, צ'רלי ושאר הילדים נכנסים למפעל השוקולד ונפגשים עם לא אחד מאשר ווילי וונקה האדיר והמופלא. לאחר היכרות קצרה, הם מתחילים במסע.

דמיינו לעצמכם עולם של שוקולד: נהר שוקולד עסיסי שלטבול בו זה מעשה לא פחות קדוש מטבילה של ילד נוצרי, ספינה עשויה משוקולד השטה על הנהר השוקולד, צמחים מסוכרים, עצי מנטוס, ועוד ממתקים נפלאים ועמוסים כל טוב, פרי דמיונו של דאל.
וכמובן שלא לשכוח את האומפאים לומפאים, היצורים המוזרים, העליזים וחובבי החריזה שאוכלים תולעים באריזה.

דמיינו לעצמכם ילד שמן ורעבתן בשם אוגוסטוס שרואה את גן העדן הזה, לא יכול להתאפק וקופץ אל נהר השוקולד וטובל בו. מעשה זה היה יכול להיות מוצדק, מוסרי ונכון לגמרי אלמלא ווילי וונקה אמר מפושות שלא להכנס אל הנהר ואלמלא הצינור השואב והמסוכן.
הוא נפל ונשאב. לפחות עכשיו הוא למד לקח להקשיב למה שאומרים לו ולפחות עכשיו הוא הפך להיות רזה יותר.
אבל מה לעשות, הוא כבר נפסל. הוא מחוץ למשחק.

דמיינו לעצמכם ילדה בלונדינית שמתקרבת בסקרנות של חתולה, כדי לטעום ראשונה את המסטיק הראשון. בגלל שזהו מפעל של שוקולד ולא של מסטיקים ובגלל שהמסטיק הזה עדיין לא מוכן סופית, כשהילדה הזו טועמת אותו, היא מתחילה להאדים ולהתנפח כמו הדודה מארג'!
היא תחזור לצורתה הרגילה אך היא כבר לא כשרה לשחק.

דמיינו לעצמכם ילדה מפונקת שמבקשת מאביה לאמץ את אחד מהסנאים המרושעים של המפעל (ואם אפשר יותר, אז יותר טוב) אך בגלל טבעם המרושע של הסנאים, היא ואביה נשאבים אל תוך תעלת הזבל שבה נמצאים כל האגוזים הרקובים והלא טובים שהסנאים משליכים לשם.
הילדה הזו היא פשוט אגוז רקוב ובוסרי שלא מתאים לו לנצח. אבל לפחות היא תתנקה.

דמיינו לעצמכם ילד שצופה בשוקוטלויזיה הפלאית והחדשנית, הולך וקטן ואז הופך לגמד בצורה בלתי נתפסת.
הוא יגבה בהמשך אבל הוא לא מנצח.

דמיינו לעצמכם נער עני ורזה שנזרק בבת אחת אל העולם שתמיד הוא חלם עליו. עולם על עושר ואושר. עולם של ממתקים. הוא רק מתבונן ומתבונן.
אך לעולם לא נוגע.
מדי פעם מסתקרן.
אך לעולם לא משתגע.
הוא הזוכה האמיתי והמאושר.
ועכשיו, הוא היורש החדש של וונקה לנהל את המפעל...


רואלד דאל מוכיח כאן בכישרונו המדהים לספר סיפורים בעזרת דמיון עשיר ומפותח, דמויות מסקרנות ונוסטלגיות, עלילה מרתקת, מצחיקה ונפלאה ויותר מכל- מוסר השכל חכם שאומר שלפעמים המזל יכול לנטות לטובת החלשים ולאלו שאים להם הרבה מזל וכך הם מנצחים את החזק ואת זה שיש לו הרבה מזל.
כמו ב'הארי פוטר' שהארי, תינוק קטן ומסכן, מצליח להשמיד את הלורד וולדמורט הנורא והחזק יותר מכל רק בזכות האהבה שנתנה לו אמו- כך גם צ'רלי הילד העני שבדרך נס הצליח לזכות בכניסה למפעל השוקולד העשיר ולהוכיח את יכולתו וכישוריו במנהיגות ובשלטון.
ללא ספק ה'הארי פוטר' של פעם.

וכאן אני מסיים את הביקורת שלי, אבל לא לפני שיחד, אני ואתם, נצעק: 'שוקולד שליטה!'
שוקולד שליטה.


*איך בא לי ללמוד בבית ספר לקסמים עשוי משוקולד... *אנחה*

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על צ'רלי והשוקולדה - מרגנית #