האמת שלא אהבתי את מה שקראתי. אני יודע שאני "פרייר" בהתנהלותי כמעט בכל נושא.
אורי אריאלי בדרכו האינטלגנטית ובחוש ההומור שלו "הביא לי את זה בפרצוף".
אני מתנהל על פי ההגיון שלי. מאזין לעצת חבר, לעצת הבנקאי, הרופא משתדל להאמין שבכל זאת אכפת להם ממני.
אורי אריאלי טוען."עובדים עליך כל הדרך. "אתה (זה אני) אוכל אותה בגדול" וזה בהרבה מאד תחומים. לי כבר נדמה שראיתי לא מעט שנפלתי בהרבה מלכודות . מסתבר שיש לי עוד המון מה ללמוד. "המלכודות" רק משתכללות וכנראה שאמשיך ואפול עד יומי האחרון.
מה מחר? מחר אני יודע שלא אשתנה והאמת שאני לא רוצה להיות רציונלי לגמרי . כי זה עצוב. כי טעם החיים נפגם מאד.
אני מניח שתוך ימים ספורים הדברים שכתב יעברו במוחי תהליך של הדחקה. ואמשיך הלאה. בידיעה שאני "פרייר" ובחברה טובה של הרבה מאד כמוני, זה לא אמור לנחם, אבל בכל זאת אני לא לבד.
כמו שאיני צמחוני ואני יודע שאני אוכל חיות שהרגו אותן ומצד שני אני מרחם על צפור פצועה או על חתול רזה .ברחוב ביום חורפי. כך גם יחסי לספר זה. כמעט בכל הוא צודק. אבל אנחנו רק בני אדם. בעלי רגשות שחזקים מההגיון שלנו.
לא הייתי רוצה לחיות בחברתם של רציונלים מוחלטים. כי זה הורס הכל. את הרומנטיקה, את הקשרים הכביכול אישיים שיש לי עם אחרים. לסכום הספר הזה לא עשה לי טוב. יש לו ספרים נוספים איני חושב שאקרא אותם.
מותר לנו לעשות שטויות. אנחנו בסה"כ אנשים.
למען השם גם בארועים שמתרחשים סביבנו שאנו ממהרים לדון אדם על מעשיו מעט ממידת הרחמים, רגש החמלה, ההבנה שאנו לא מושלמים נראה שיש לחיות אתה. לא אנחנו ולא הזולת. רק אנשים. מה שאשתי מכנה בלעג וכאב. "קופים משודרגים" . וככאלו קשה שלא לטעות ולפעול ברציונליות.
לסכום נראה לי שאנחנו צריכים לקבל את עצמנו את כפי שאנחנו. אפשר לנסות לשפר קצת אבל בגדול זה מה יש.
ועם זה אני חי.

האמת שלא אהבתי את מה שקראתי. אני יודע שאני "פרייר" בהתנהלותי כמעט בכל נושא.
אורי אריאלי בדרכו האינטלגנטית ובחוש ההומור שלו "הביא לי את זה בפרצוף".
אני מתנהל על פי ההגיון שלי. מאזין לעצת חבר, לעצת הבנקאי, הרופא משתדל להאמין שבכל זאת אכפת להם ממני.
אורי אריאלי טוען."עובדים עליך כל הדרך. "אתה (זה אני) אוכל אותה בגדול" וזה בהרבה מאד תחומים. לי כבר נדמה שראיתי לא מעט שנפלתי בהרבה מלכודות . מסתבר שיש לי עוד המון מה ללמוד. "המלכודות" רק משתכללות וכנראה שאמשיך ואפול עד יומי האחרון.
מה מחר? מחר אני יודע שלא אשתנה והאמת שאני לא רוצה להיות רציונלי לגמרי . כי זה עצוב. כי טעם החיים נפגם מאד.
אני מניח שתוך ימים ספורים הדברים שכתב יעברו במוחי תהליך של הדחקה. ואמשיך הלאה. בידיעה שאני "פרייר" ובחברה טובה של הרבה מאד כמוני, זה לא אמור לנחם, אבל בכל זאת אני לא לבד.
כמו שאיני צמחוני ואני יודע שאני אוכל חיות שהרגו אותן ומצד שני אני מרחם על צפור פצועה או על חתול רזה .ברחוב ביום חורפי. כך גם יחסי לספר זה. כמעט בכל הוא צודק. אבל אנחנו רק בני אדם. בעלי רגשות שחזקים מההגיון שלנו.
לא הייתי רוצה לחיות בחברתם של רציונלים מוחלטים. כי זה הורס הכל. את הרומנטיקה, את הקשרים הכביכול אישיים שיש לי עם אחרים. לסכום הספר הזה לא עשה לי טוב. יש לו ספרים נוספים איני חושב שאקרא אותם.
מותר לנו לעשות שטויות. אנחנו בסה"כ אנשים.
למען השם גם בארועים שמתרחשים סביבנו שאנו ממהרים לדון אדם על מעשיו מעט ממידת הרחמים, רגש החמלה, ההבנה שאנו לא מושלמים נראה שיש לחיות אתה. לא אנחנו ולא הזולת. רק אנשים. מה שאשתי מכנה בלעג וכאב. "קופים משודרגים" . וככאלו קשה שלא לטעות ולפעול ברציונליות.
לסכום נראה לי שאנחנו צריכים לקבל את עצמנו את כפי שאנחנו. אפשר לנסות לשפר קצת אבל בגדול זה מה יש.
ועם זה אני חי.