לא התכוונתי לקרוא את הספר הזה. משום מה חשבתי שהוא אחד מספרי ההדרכה המאוסים. לא התכוונתי, אבל אז קיבלתי אותו במתנה. כמובן קראתי, וגם הוכחתי חלק מטענתו של אריאלי, שלמתנה יש ערך כלכלי מובהק, לעתים יותר מאשר לשווה-ערכה בכסף. וכמובן טעיתי: זה לא ספר הדרכה.
דן אריאלי הוא פרופסור לכלכלה התנהגותית באוניברסיטת דיוק, ופרופסור אורח במעבדת התקשורת של MIT. הוא ישראלי למחצה: אחד מהוריו ישראלי, חלק מגדילתו בישראל, חלק מתאריו האקדמיים עשה פה, הוא מצליח להימנע מכתיבה אמריקאית שיגרתית, למרות שהספר נכתב באנגלית. הוא משתמש בהומור שקל לנו להבין וגם בדוגמאות שחלקן מוכרות לנו, וכתיבתו קלילה ומבהירה היטב את מה שהוא רוצה להוכיח. ומה שהוא רוצה להוכיח זה שאנחנו איננו רציונליים, ובחירותינו מושפעות מהשקפת עולמנו, מהטיות הנגזרות מחינוך, מנטייה שלנו להגדיר ולכמט את עולמנו, נטייה שאנחנו נופלים בשבייה והגורמת לנו להחליט החלטות שאינן מיטביות עבורנו. אז מה חדש? שאריאלי מנסה לעגן את התובנה הזו "באופן מדעי", ובזה, נראה לי, לא כל כך מצליח.
אריאלי הוא בעל חשיבה יצירתית: תכנון המחקרים שלו בהחלט אינו שיגרתי. אבל תוצאות הניסוי יהיו צפויות לרוב האנשים שעיסוקם באנשים. הוא מנסח יפה את הדברים שאנחנו, הקטנים, רק יודעים מנסיון. למשל? אם את רוצה להשיג חיזורים כדאי לך להגיע למסיבה מלווה בחברה שהיא קצת פחות מושכת ממך. כל אחת יודעת את זה וגם משתמשת בזה כשניתן. אנחנו מכירים את ההבדל בין מערכת נורמות חברתיות לחוקי השוק. אבל אריאלי מנסח את הכללים כל כך יפה, והופך אותם לכל כך מדעיים(!)
הספר מעניין מאד, כתוב היטב, מנסח יפה את החוקים החברתיים בתוכם אנחנו חיים, מעגן את זה בניסויים מרתקים. כדאי לחמש עשרה האנשים שעדיין לא קראו אותו לקרוא ולהעריך את התנהגותם באותם מצבים. אפשר להפיק תועלת מהמודעות. בכל מקרה הוא מהנה ומבדר
















