ביקורת ספרותית על באר האלוהות - הערפילאים #2 מאת ברנדון סנדרסון
ספר טוב

---

****




ספר שני בטרילוגיה המופתית של ברנדון סנדרסון (שצעיר ממני בשנתיים, הנבלה), ובו הוא מרחיב ומעמיק את היריעה שרק החלה להתפרש בספר הראשון, ומוכיח שפנטזיה היא לא רק קסמים ומאבק מתבקש כנגד כוחות האופל. אם ב"האימפריה האחרונה" הסיפור היה ברור יחסית ומצומצם בהיקפו, אז כאן מסתבר שהעולם של סנדרסון מורכב הרבה יותר, הן מבחינה פוליטית והן מבחינה חברתית או תיאולוגית, וכי קשה ביותר למלא באופן הרצוי את הוואקום שנוצר אחרי ששלטון רב שנים מגיע לקיצו, גם אם הוא נראה במבט ראשון מושחת, טוטליטארי ומרושע.

אז נכון, להתחבטויות פוליטיות, בריתות ושאלות מיוסרות והרות גורל על מהות דתית וייעוד בחיים יש פחות סקס אפיל מאשר קרבות והפלת השלטון, אבל למרות זאת לא ממש השתעממתי גם כאן, לפחות בחלק הארי של הספר. סנדרסון מוהל בכל התיאולוגיה הלא לגמרי מעניינת שבעולם המומצא-אך-אמין-להפליא שלו מספיק היגיון ושאלות שגם אנחנו עשויים לשאול את עצמנו כאן ועכשיו, כדי שזה לא יהפוך להיות מייגע ממש. על הדרך, נוספים כאן יצורים חדשים ומסקרנים, מתכות חדשות עם יכולות חדשות, וגם התפתחויות מפתיעות של חלק מהדמויות, במקביל למנה גדושה של אקשן, תככים ומלחמה.

אם הייתי מתעקש לנג'ס (כמו שהאופי המעצבן שלי מכתיב לי תכופות מדי), אז הייתי יכול לשאול כמה שאלות שקצת מערערות לי את ההיגיון הכמעט-הרמטי שעל פיו יצר סנדרסון את העולם שלו, שהוא לא בדיוק כדור הארץ אבל דומה לו קצת יותר מדי, אם אתם שואלים אותי. למה יש שמש (אחת), יממה של כדור הארץ, תופעות אקלימיות זהות (למרות הערפילים), כוח משיכה זהה, סוסים, כלבים, כלבי זאב, פירות, עצי צפצפה ירוקי עלים, מתכות זהות (ברובן), טרמינולוגיה (כמו במילים "פוליטיקה" או "אקזוטיקה" שהמקור שלהן יווני או לטיני) ובכלל, בני אדם או יצורים אנושיים עם לב ומוח ושתי עיניים? אבל בכל זאת, למרות כל זה, אני עדיין מאמין לו מספיק, וכמו ב"שר הטבעות" (אגב, יש בני אדם בארץ התיכונה?), שאר חלקי הפאזל של הסיפור המורכב הזה הדוקים ומרתקים מספיק בשביל להשאיר את הניג'וסים הקטנוניים שלי במקומם הטבעי.



****

» ביקורות נוספות של אלון דה אלפרט
» ביקורות נוספות על באר האלוהות - הערפילאים #2