ביקורת ספרותית על נעילה מאת ישראל סגל
הביקורת נכתבה ביום שני, 26 בינואר, 2015
ע"י טופי


אבי גדל במשפחה דתית. משפחה של אנשי עמל ואמונה.
לאחר שרותו הצבאי חזר אבי בשאלה בדרך המיוחדת לו. קידוש ובית כנסת בשבתות וחגים ושמירת כשרות. ללא שמירת שבת או חינוך דתי לנו, ילדיו.
דרכו של אבא לא פגעה בקשריו עם משפחתו ולכן לנו, ילדיו, היו קשרים חמים ונפלאים עם המשפחה. סבא סבתא דודים ובני דודים.
לא היה בעינינו דבר פשוט וטבעי יותר מלהגיע לדודים לסעודת צהריים בשבת ולשחק עם בני הדודים. ואם אסור להדליק אור או לצייר או להפעיל מכונית על שלט, אז מה?
אחרי הבילויים המשותפים היו בני הדודים מלווים אותנו לאוטו, נפרדים לשלום והולכים לבני עקיבא. ואם אנחנו נוסעים בשבת, אז מה?
שנים רבות חלפו בטרם הבנתי עד כמה היו יחסי משפחתינו יוצאי דופן. נינוחים חופשיים ממתחים, זורמים על מי מנוחות...
איש באמונתו יחיה.
שנים רבות חלפו בטרם הבנתי עד כמה סובלים החוזרים בשאלה מהניתוק ממשפחתם, מחוסר תמיכה הבנה וקבלה, ולו במקצת.
לאחר הביקורות והקריאה בספרו של ישראל סגל "וכי נחש ממית?" חשתי נבוכה ומבולבלת, הספר נראה לי לא שלם, כאילו נכתב קטעים קטעים, קרעים קרעים.
וכך התגלגל ובא לידי "נעילה" (תודות לד') ספרו של חוזר בשאלה, הסובל מקרע נורא ממשפחתו.
ישראל סגל כותב סיפור שהוא ספק בדיה ספק ביוגרפיה.
למרבה פליאתי הזכירה לי כתיבתו את מאיר שליו, את "רומן רוסי" ואת "עשיו". משהו חמקמק שעליו אינני יכולה להצביע, אלא דרך הסיפור, וסגנון בהכתיבה.
ואולי רק המקומות הנופים והמראות מוכרים לי. אולי.
"נעילה גרם לי לעצב נורא שכן שני חברי הקרובים ביותר, חוו במידה רבה את כאב הניתוק והדחיה, דברים העולים בשיחות נפש באישון לילה נושאים אלי כרוח כפור מתוך הספר.
אך בניגוד חד אליהם ישראל סגל מצליח לחוש גם כעס, ואל יקל הדבר בעיניכם. רגש האשמה אותו חווים החוזרים בשאלה כבד מנשוא, ועד שימצאו את הדרך לכעוס ולו במקצת על העוול שעשו להם בני משפחתם, הם סובלים על לא עוול בכפם.
סבלתי כאבתי ואהבתי.
קראו ושפטו בעצמיכם.

35 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
חני (לפני 3 שנים)
זו המהות העיקרית של אהבה לטעמי.הקבלה של כל אחד ואחד כמיוחד מתחיל בבית ואז למעגלים היותר רחבים של החיים.כתבת נפלא
טופי (לפני 3 שנים)
רוב תודות למככבים למעירים ולמאירים… .
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 שנים)
תודה, עמיר :)
רץ (לפני 3 שנים)
ביקורת יפה המתחברת לסיפור של משפחה יפה.
dushka (לפני 3 שנים)
משפחות שמצליחות להעמיד את האהבה והכבוד ההדדי בראש סדר העדיפויות יכולות להמשיך להתנהג ברוך וביופי ואפילו הפינות האפלות פחות מאיימות ויותר מאווררות. לי לקח זמן רב להבין שיש משפחות כאלה. לא מניסיון אישי אני מדברת אבל יש.

ונצחיה, לגבי הצורך בשינוי, לפעמים הוא נובע מיחסים לקויים או ממציאות רעועה מלכתחילה. כלומר, בחלק מהמקרים השינוי הוא לא כורח עליון אלא פועל יוצא.
עמיר ש. (לפני 3 שנים)
ז"שי - כבוד על התגובה :) התלמיד עלה על כל מוריו טופי בדבריך ובבחירת הספר רק נתת את הבימה לדיון. ו-דיון - למה שדה קרב ?
נעמה 38 (לפני 3 שנים)
היה הרבה יופי ורוך באופן שאת מתארת את התנהגות משפחתך גם אם יש מן הסתם צדדים אפלים יותא אבל זהו נושא שגורם לקשת רחבה של תגובות ולדיון מעניין .
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 שנים)
ביקורת חכמה הפותחת צוהר קטן לחיים הפרטיים שלך ושל משפחתך. רותקתי.

אפרתי, נא לא להכליל בבקשה.
וליאור, אתה לא ממש צודק. נכון, אפשר להסתכל על הדת כדבר נוראי (דמו דאע"ש לדוגמא, או ארגון להבה) אבל הדת היא לא דבר נורא. האנשים הם אלו שלוקחים את הדת לכיוון לא טוב.
עם זאת, קיימים אנשים טובים כמו אפרתי ונצחיה (אני מקווה, לפחות) שלוקחים את הדת לצד טוב, תומך, מחבק ומקדש.
גם האסלאם, אם אתה שואל אותי, הוא דת מצויינת ומרתקת שרבים ממאמיניו מתנגדים לרעיון הטרור.
הנצרות גם היא דת חשובה, אבל מזעזע אותי לדעת שהסמל שלהם מייצג את מה שהרג את הנביא הקדוש שלהם.
והבודהיזם היא דת פילוסופית ומחכימה.
ויש גם דתות שמאמינות בכמה אלים, שיש לכבד גם אותם.

אני, אגב, אתאיסט חילוני.
אבל אני מקבל את השונה והופך אותו לשווה.
טופי (לפני 3 שנים)
אני אוהבת את מישפחתי אהבה רבה, כתבתי כדי להראות את הצד החיובי, להראות שאפשר גם אחרת למה??? למה הפכתם את תחושותי לשדה קרב?? הן ניסיתי להביע את ההפך המוחלט….
פואנטה (לפני 3 שנים)
בהמשך לדיון על אדישות שניהלנו במדף הספר הסמוך, לא יכולתי להישאר אדישה למה שכתבתם ולהגיד שלדעתי עשיית הכללות זה דבר בעייתי, גם ברמה אישית וגם כלקח היסטורי.
עמיר ש. (לפני 3 שנים)
"חציית קווים" תמיד מסובך. האמנם החברה הדתית והחרדית מכילה ומחבקת ולא מביטה בעליונות וביקורת ? כמה שידוע לי יש ויש וכך גם בחברה החילונית - יש המחבקת ומכילה ויש שלא.
נצחיה (לפני 3 שנים)
ליאור - אם זו קללה והיא "נחתה" על המין האנושי, השאלה המתבקשת היא מי הנחית אותה ולמה?

(טופי, הסקירה יפה מאוד, ואני עם אפרתי. כל אדם שבוחר בכיוון שונה מהוריו, מתנסה ברמות שונות של כעס וניתוק מצידם, וזה קשה. מה שמראה שהצורך לשינוי חזק מאוד, וגובר על קשרים משפחתיים, חברתיים, וכעסים שונים)
אפרתי (לפני 3 שנים)
טופי, ביקורת יפה מאוד. גם הניתוק של חוזרים בתשובה מהוריהם החילוניים, כואב ביותר. ההבדל הוא, שהחברה החרדית והדתית היא מכילה ומחבקת את הנכנסים, החברה החילונית לא ממש.
וליאור, אתה מה זה צודק. אכן, הדתיים כולם מושחתים עד העצם והחילוניים הם-הם מהות הטוהר. רעיל... אוף, אני רצה לחדר אטום כדי לא לזהם את האטמוספירה.
yaelhar (לפני 3 שנים)
ביקורת מעניינת מאד. אני יכולה רק לשער עד כמה ניתוק מהסוג הזה גורם לקריעה מהאנשים שחשבת שיקבלו אותך בכל תנאי. דת היא גורם רב עוצמה אבל גם אידיאולוגיה אחרת גורמת לתוצאות הרסניות כאלה.
ליאור (לפני 3 שנים)
דת - כל דת - הקללה האיומה והרעילה ביותר שניחתה על המין האנושי.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ