ביקורת ספרותית על יאלו מאת אליאס ח'ורי
ספר טוב

---

לפעמים הכל פוליטי. אתה יכול לרצות להיות סתם מישהו, נניח גנב, אבל נולדת באירופה ואתה יהודי, אז אתה גנב יהודי. כדי להיות סתם גנב אולי היית צריך להיוולד אחרת. הורים אחרים, מקום אחר, כולם כולם כמוך וגם אז לא בטוח שהיה לך סיכוי.

אליאס ח'ורי לבנוני. גם יאלו, הגיבור שלו, לבנוני. שניהם ילידי בירות, דור שלישי, אולי יותר, למלחמות. יש ליאלו זכרונות של מלחמה משל עצמו, אבל זה כנראה לא מספיק. אז יש לו גם את אלה של סבא שלו ואת אלה של אמא שלו ואת המלחמות הפרטיות של בני המשפחה שלו. הן לא לגמרי פרטיות. הרקע שלהן תמיד קשור לכל שאר המלחמות, של התורכים והכורדים והישראלים והסורים והלבנונים, של יהודים ושל מוסלמים ושל נוצרים סיריאנים ומארונים, באמת המון מלחמות.

אבל אלה לא רק המלחמות. הן חלק קטן מהעניין. בתוכן מתקיימות שאלות של שפה ושל זהות, כי איך אתה מוצא את עצמך כשאבא שלך כזה ואמא שלך אחרת וסבא וסבתא שלך היו קודם כאלה ואחר כך אחרים והדתות והשפות מסתובבות להן, אף אחת לא באמת שלך ואולי אתה בכלל לא רוצה שום דבר מזה, אבל אין לך ברירה כי גם אם לא תבחר, מישהו כבר יעשה את זה בשבילך.

כל הספר הזה מתנהל תחת חקירה אכזרית מאד. יאלו הוא הנאשם. הוא זה שנדרש לזכור ולשחזר את מה שבכלל לא בטוח שהוא מבין או זוכר. והנרטיב המאד אישי שלו מייצר את כתב האישום שהוא כתב אישום פוליטי וחברתי, כזה שמאפשר להבין מה המציאות הזאת עושה לאנשים.

יש לי חברה שאומרת שספרים כאלה היא אף פעם לא תקרא. שהיא מעדיפה לא לחשוב על עניינים כאלה כי התאים בגוף שלה מרגישים לא טוב כשהיא עושה את זה. אני אף פעם לא הבנתי איך היא מצליחה. גם יאלו לא הצליח. זה קשה.

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על יאלו