אמנם להיות ילד בן 10 בברית המועצות זו לא משימה פשוטה, אבל איוון היה פחות או יותר מרוצה מחייו. אבל אז הוריו מחליטים להצהיר על יהדותם כדי לצאת מברה"מ ולאפשר לאיוון חיים טובים יותר. ביחד עם הקשיים של הזהות החדשה שנוספה לו ועם קשיי המעבר, במהלך שיטוטים סביב החווה של בן דודו, איוון נקלע לקרחת יער. והוא הרי לא מאמין באגדות, נכון? אז למה הוא כל כך בטוח שהיא מכושפת?

***
למי הספר מיועד? למבוגרים. יש תיאורי אלימות לא פשוטים, והתייחסויות לעירום ולמין. זה לא עיקר הספר, אבל זה שם.

***
דעתי על הספר היא חצויה. מצד אחד - היה לי קשה להתניע את הקריאה. הוא לא משעמם, והכתיבה טובה, אבל היה לי קצת קשה להיכנס מבחינה עלילתית, וגם לא הפריע לי להפסיק גם באמצע רגעים מותחים.
ומצד שני - וואלה, זה מגניב. אורסון סקוט קארד עשה כאן עבודה נהדרת של ההגעה לתרבות אחרת, למידה והיטמעות. לדעתי בהרבה ספרים וסרטים זה נעשה בצורה לא מוצלחת, וכאן מאוד נהניתי לקרוא את זה. מנסה שלא לספיילר, אבל אומרת שהוא עשה את זה בכמה מובנים שונים, ואעצור כאן :)
בסך הכל - גרסה מקורית לסיפור היפהפיה הנרדמת, עם פולקלור רוסי.

קראתי את הספר לפני מספר שנים. זכרתי אותו לטובה ובזכות האתר גם יש לי הוכחה לכך, כי מסבר שנתתי לו פעם 4 כוכבים.
חזרתי אליו לאחרונה והוא פשוט היה לי מתוק מדי. אני מסרבת להאמין שאני הפכתי למרירה יותר, אז זה כנראה הוא שהשתנה.
את הדירוג השארתי, כי הוא כנראה מצא חן בעיניי, פשוט בזמנים אחרים.

****




שוב מסמנים לי נמרצות שאני מורבידי ואפוקליפטי, ושלא מספיק שהמציאות מחורבנת דיה, אני מתעקש ומעמיד פה בזו אחר זו ביקורות על דיסטופיות מבאסות, ועוד בארשת פנים חמוצה ומדכאת. אז הנה, פניתי בחריקת בלמים מאתיים חמישים מעלות, לכיוון אסקפיסטי מרענן, אל אגדה מודרנית למבוגרים שאיתגרה לי, למרבה ההקלה, איזורים אחרים לחלוטין במוח, מאשר ספר השואה התורן.

מאמינים בשדים ורוחות? כשפים? משולש ברמודה? הוקוס פוקוס? האם דייוויד קופרפילד (הקוסם, לא ההוא של דיקנס) באמת הצליח להעלים את האוריינט אקספרס? האם יתברר מתישהו שהמטוס המלזי נחטף על ידי ישות עליונה רבת כוח?

נכון שלא? כי אנחנו חיים במאה העשרים ואחת, והכול זה מדע, ומחשבים וזה. בזמן האחרון לא קיבלנו, עד כמה שידוע לי, שום אינדיקציה מהימנה על קיומו של כוח עליון כלשהו - היי, מסתבר שאפילו האתר הפרה-היסטורי סטונהנג' נבנה כנראה בשנות החמישים ולא ע"י חייזרים כמו שרצינו כ"כ להאמין. הארי פוטר זה לא באמת, למרות שבנו את הרציף ההוא בקינגס קרוס, סנטה קלאוס זה רק פדופילים שיכורים בתחפושת ושכר מינימום בקניונים, ובאבה יאגה היא מסעדה רוסית מצויינת ויקרה למדי בתל אביב, ולא המכשפה הידועה לשמצה מהמיתולוגיות הסלאביות העתיקות.

כנראה אנחנו, שאולי העדפנו את הצד של פוקס מאלדר ב"תיקים באפלה" (ויסלחו לי כל אלה שנולדו אחרי 1990) מבינים שאין, זה לא באמת. שאז, לפני הרבה שנים, כל דבר שהכפריים הבורים ראו ולא יכלו להסביר הם זרקו על אלים למיניהם או על מכשפות שלא יודעות לצוף וכדאי לשרוף על המוקד. נראה שאנחנו תקועים פה, עם הפיזיקה והגיאוגרפיה והמתימטיקה, וכל דבר שחורג מכל אלה ואנחנו לא יודעים להסביר מדעית, אנחנו מניחים שיש הסבר כזה, ואנשים חכמים יושבים לילות כימים כדי לגלות.

אורסון סקוט קארד מעלה אפשרות אחרת - שיש, יש כשפים, וכוחות, ומכשפות ואלים רבי עוצמה, קמעות וקללות. אנחנו לא מסוגלים באמת להאמין בהם, בהיותנו כה מתקדמים והגיוניים, אבל פעם, הו כן, פעם לכל איכרה היתה המכשפה שלה והלחשים והקמעות באמת עבדו, אלא שהידע העתיק והאפל הזה נשחק ונשכח במרוצת הדורות. אגדות העם הישנות נתפסות כאגדות פולקלוריסטיות לכל היותר (שלא לדבר על זבל מכובס בחרוזים של אפריים סידון), ולא כסיפורים היסטוריים אמיתיים שנלחשו פעם סביב המדורה בלילות. גם הפתוחים יותר שבינינו יוכלו להאמין, אם בכלל, לכל הכישוף הזה, בתנאי שיכנו אותו בשיחדש במינוחים נוחים לחיך, ניו אייג'יים ובלתי מחייבים כמו תיקשור, טארוט, הילות, התחברות ליקום וכדומה.

אה, אני לא יודע. אני אפילו לא מתחיל לדבר על אלוהים, ועל אמת, ועל התנ"ך ועל ניסים. זה גדול עליי. מה שנס, נס, ויש מספיק פלאים בעולם הזה מבלי לנסות ולתחוב אותם לתוך משוואות מדעיות שמסבירות אותם כדי שנוכל להירגע. צבע של פרח הוא נס ויזואלי. מאכל יכול להיות אלוהי. קסם אפשר להרגיש גם בלי שמשהו יתפוגג לנגד עיניך. ומכשפות, כולנו יודעים, כאלה בטוח יש. הן לא צריכות אפילו מטאטא או קדרה.

הספר הזה הוא מעט שונה מ'המשחק של אנדר' או שאר ספרי המד"ב שאורסון סקוט קארד (המוכשר והפורה באמת) אוהב כנראה לכתוב. יש בו אגדות ומציאות וכשפים וסיפורים, מיתולוגיות והדרך שבה כל אלה מתחברים לימינו הרציונליים לעילא. יש בו חן רב, קטעים דרמטיים מותחים והרבה טקסט פטפטני משהו, אבל בלי קשקושים טכנולוגיים מטרידים או כניסה לתוך פילוסופיה מייגעת שעוסקת באיך הגענו עד הלום או השאלות הקיומיות השגורות וכבדות המשקל שמאפיינות לעתים את הסוגה הזאת. אפשר בהחלט, גם למי שלא ממש משתגע על מדע בדיוני, להרפות את השרירים הטבעתיים לכמה ימים או שעות ולשקוע באגדה הבלתי מחייבת הזו, נו סטרינגס אטאצ'ד. רק קחו בחשבון שבאבה יאגה עלולה לעלות על עקבותיכם, מה שרק גמיעה של שתי צלחות בורשט או סוליאנקה במאה שקל בקירוב עשוייה לפתור.


****

יש לי רב קוקיסט שמקפיד לשאול אותנו - מה יהיה התפקיד שלנו בספר הבא בתנ"ך? הרי עכשיו כותבים חלק נוסף לתנ"ך, כותבים ספר חדש לקאנון, מה יהיה התפקיד שלנו? מה יהיה כתוב עלינו? אנחנו צריכים לדאוג שיהיה כתוב משהו טוב. אנחנו בעצם חלק מסיפור ואנחנו יכולים לקבוע מה ייכתב.
מתישהו יהיה ספר על הגאולה השלמה, על בניין ירושלים ( היי, יום ירושלים! ) על הנבואה שחזרה לעם ישראל. אנחנו חיים את הספר הזה.
וזה פחות או יותר כל מה שיכתב כאן על הרב קוק, גם ככה הרופא שלי צועק עלי שעברתי את מנת הקוקיזם החודשית שלי.
עכשיו אתם וודאי שואלים - מה עניין שמיטה בהר סיני? או במילים אחרות - מה הקשר בין הרב קוק לאורסון סקוט קארד?
יש לזה שלוש תשובות אפשריות:
א. הרב קוק קשור להכל. הכל. הכל הכל הכל.
ב. אורסון סקוט קארד הוא אלוהים, ולכן הרב קוק קשור אליו.
ג. כי על זה בדיוק אורסון סקוט קארד מדבר - על הסיפור שאנחנו כותבים. הוא גם מדבר על כשף, פנטזיה, אגדות עם ופרדוקסי זמן, אבל השאלה הבסיסית של הספר - האם אנחנו כותבים את הסיפור שלנו? האם יש מישהו שמתערב לנו בסיפור? מה הכוח שלו? ומה הכוח שלנו? עד כמה אנחנו שולטים בסיפור, והאם יש סופר אחד גדול? ואיפה על אגדות העם נכנסות באמצע?
זה ספר מדהים, הספר משלב אגדות עם רוסיות ביחד עם פרדוקסי זמן ועלילה מדהימה. הספר עוסק בשאלות של גורל, בחירה חופשית, אלים קטנים, אלים גדולים, והמקום שלנו בכל הסיפור.

אורסון סקוט קארד סופר מבריק. הוא פשוט סופר מדהים - יש לו את הפכחון והפקחות של סופרי מד"ב אתאיסטים רבים. הוא יתקוף את הכנסיה האורתודוקסית, הוא יכסח את הנצרות הקדומה והמודרנית, הוא יתקוף פמיניזם ופוסט-מודרנה, אבל בסוף - הוא כן יענה תשובה דתית.

אין לי עוד הרבה מה לומר על הספר, בטח אם אני לא רוצה לעשות ספויילרים. או שמא יש לי יותר מדי מה לומר, ואני פשוט לא יודע איך. אני רק אוסיף - אורסון סקוט קארד העריץ את אייזק אסימוב. הוא מצא דרך בתוך ספר שאופייני לו עד מאוד להצדיע הצדעה של כבוד לסופר האהוב עליו.
אני אעצור כאן, ופשוט אשאיר לכם לקרוא את הספר.

החיים של איוון נראים ברורים, הוא נוצרי שנולד באוקראינה, והוריו מוכרים בקהילה, אך השלטון באוקראינה אינו טוב והוריו מתגיירים כדי לזכות באשרת כניסת לארה"ב.
בהיותו ילד נחשף לעולם של אגדות העם הרוסיות אצל דודו מארק באחד הכפרים הקטנים למרגלות הרי הקרפטים. איוון טועה ביער ומגיע לקרחת יער בה הוא רואה יפיפייה ישנה על כן מוגבה מוקפת בתהום מלאה בעלים ששוכנת בה מפלצת לא ידועה....
איוון חולם על יפיפייה זו במשך חייו הבוגרים....
מה שאיוון לא יודע הוא שחייו קשורים בכבלי קסם למקומות רחוקים במקום ובזמן.
סקוט קארד מספר סיפור רווי באגדות עם המוכרות לנו בעולם המערבי של איוון בארה"ב ופחות מוכרות לנו כאלו שבאות מתוך אגדות העם הרוסיות.
איוון בעודו מצליח בעולמנו הוא פגיע במקום ובזמן אחרים. הסיפור מביא את איוון למחוזות רחוקים ומלאי קסם ובוחר להראות לקורא את הגיוון הרב שבחיבור בין שני העולמות אליהם מחובר איוון בכבלי הקסם.
הדמויות בסיפור לקוחות מתוך אגדות רבות והללו רבות עוצמה הרבה מעבר לצפוי...
שילוב של קסם ומערביות, יופי, חמלה ואנוכיות, וכמובן בבא יאגא כדמות מצמררת ומעוררת פלצות.
בקיצור - שווה לקרוא ולדמיין יחד עם הסיפור את מקורן של האגדות שלנו.

כבלי קסם הינו ספר פנטזייה שבחלקו פנטזייה אורבנית וחלקו אגדתי קלאסי.
אגדה מסובבת שאלייה מתווספים מרכיבים מודרניים, והנה לפניכם הטוויסט.
איוון היא הדמות הראשית שלה קורים הדברים ואליו חוברת דמות שנלקחה מזמנים קדומים,דמות שנלקחה הישר מהאגדות היפייפיה הנרדמת.
וכמובן כמו בכול אגדה טובה ומוצלחת ישנם כוחות רשע, שבוחשים וזוממים להרע ולהזיק, וכאן נכנסת לה דמות אפלה ומרשעת מאין כמותה בליווי כשפים וקללות מאוד אקזוטיים.
ישנם בסיפור אלים וכשפים מלכים ונסיכות, מכשפות ואנשים רגילים שקורים להם אירועים לא רגילים בכלל בלשון המעטה.
כמו בכול ספר אחר של קארד שקראתי, גם בספר הזה בתחילתו הקצב היה איטי ונינוח, ומצריך סבלנות, וככול שהתקדמתי עם הספר עוד לפני אמצעו, הסיפור מצליח לתפוס את תשומת הלב והופך להיות מרתק מותח ומעניין, ומצאתי את עצמי נהנית מהתפתחות העלילה ומהדמויות שקיבלו נפח וחיות ויצאו מהמסגרת של התמונה.
הרעיון של פנטזייה הנעה בין תקופות זמן שונות, בין תרבויות, נותן ערך נוסף ומהנה מאוד.
קארד עושה מחווה ומכניס איזכורים לישראל, ומשלב את היהדות כך שזה נחמד מאוד מצידו לתת במה, למרות שהוא מכניס פה ושם ביקורת מוסוות, אך בעדינות.
את היהדות הוא מצליח לשלב עם הנצרות וביחד עושה מיקס מעניין עם אגדות עם ומיתוסים מהתרבות הרוסית.
ספר מקסים, דמויות משכנעות,חששתי שיהיה דביק מידי, אך גם על זה קארד הקפיד, לא מקושט, הדמויות מאוד מציאותיות, ולכן הצליח לו לכתוב אגדה מוכרת וידועה עם רצינות ומשקל, כך שיהיה בנוי טוב ולא קליל כמו שאגדה בדרך כלל משדרת.
מהנה ולא נשכח.

מחבר הספר, אורסון סקוט קארד, הינו סופר אמריקני, שנודע בעיקר בזכות ספרי המדע הבדיוני המבריקים שחיבר. (סדרת המשחק של אנדר, וסדרת הצל). ב"כבלי קסם" הוא מוכיח שידו על העליונה גם בז'אנר הפנטזיה. על כריכת הספר מופיעה נערה השקועה בשינה עמוקה, בשעת דמדומים, בלב יער סבוך. במבט מקרוב, אפשר להבחין בדוב עצום מימדים בצידה הימני של הכריכה.

עמודיו הראשונים של הספר עוסקים בעברו של גיבור הספר, איוון. ברגע שאיוון בן העשר נכנס אל קרחת היער שבהרי הקרפטים, השתנו חייו לנצח. על גבי כן מוקף בעלי שלכת נחה הנסיכה קתרינה, כאילו מתה. אך מתחת לעלים סביבה ישנה נוכחות מרושעת המבריחה את איוון מהיער. כעת, עשר שנים לאחר המקרה, איוון הוא סטודנט אמריקאי העומד להתחתן בקרוב עם בחירת ליבו, רות מאייר. למרות שכביכול המשיך בחייו, איוון אינו יכול לשכוח את אותו היום ביער, בו ראה את הנסיכה לראשונה. הוא מרגיש מחויבות לחזור לאותה קרחת יער, ואכן, בהגיעו לשם, הוא מוצא את הנסיכה בקרחת היער, בדיוק באותו מצב. במקום לברוח שוב, איוון מעיר את הנסיכה בנשיקה, ונכנס לעולמה הקסום שנעלם לפני אלף שנים. בהגיעו לעולמה הוא לומד על תרבויות חדשות, תככים ומזימות לתפוס את המלוכה. הוא לומד אהבת אמת מהי, וכיצד לעמוד בגאון, לצד הערכים בהם הוא מאמין.

ברגע ששמעתי על "כבלי קסם" ידעתי שאני חייבת לקרוא אותו. אורסון סקוט קארד הוא אגדה מהלכת, וספריו הם מהאהובים עליי ביותר. כמו שציפיתי, קארד לא אכזב. הוא מגולל עלילה יוצאת דופן במינה, שהייתם חושבים שתשמע נדושה (הספר הרי 'מבוסס' על סיפור היפהפייה הנרדמת), אך לא הרגשתי לרגע שאת הסיפור הזה, כבר קראתי בעבר. השפה בה הספר נכתב זורמת ואיכותית. (תודתי נתונה למתרגם הספר, חגי אברבוך, שתרגם את הספר בצורה נפלאה ויוצאת מן הכלל. הרגשתי שאני קוראת בשפת המקור). לפני הקריאה, שמחתי לגלות שהספר ארוך יחסית (460 עמודים). כך, ההנאה מהספר ארוכה יותר, ומתמשכת.

לסיכום, "כבלי קסם" הוא אחד מהספרים הטובים ביותר שקראתי לאחרונה. הוא נכנס בקלות לרשימת 'עשרת הגדולים' שלי. מומלץ בחום רב!!


כבלי קסם
מאת: אורסון סקוט קארד
מאנגלית: חגי אברבוך
הוצאת אופוס 2011
460 עמודים

במילה אחת: וואו!.
אני זוכרת את האגדה על בבא יאגא, היו מקריאים לי אותה פעם ברוסית.
נערה צעירה שאחיותיה ואמה שונאות אותה.
והנה עכשיו אני מוצאת את ההתחלה, איך הכל התחיל.
איך היא הגיעה לבית שמסתובב על כרעי תרנגולת, ואיך הגיעו הפרשים שמבשרים על אמצעו, סופו, ותחילתו של היום.
ספר מקסים, ממש מעולה.

כן, מדובר בספר שאולי מיועד לבני הנעורים אך אני הפסקתי להתבייש מליהנות מהז'אנר. ולביקורת עצמה - אין עליו. על אורסון סקוט קארד, כמו הטובים ביותר, מצליח להמציא את עצמו מחדש. הסיפור הוא סיפור של כשף מעורב באגדה. תערובת של מציאות ודמיון עם שילוב מלא קסם. הכל כל כך משכנע שגם ספקן שכמוני מתחיל לחשוד בקיומו של עולם של מעבר - עולם של מכשפות ואלים המלא ביכולות מסתוריות. עולם שיכול להציע הסבר לדברים הרבים שאיננו יודעים ואיננו מבינים כיום. הסיפור הוא גם מותח כמו אגדה מודרנית משובחת וכולל דעות וביקורות סמויות או גלויות על כל מיני דברים - החל מנמל התעופה קנדי וכלה בכיצד לגדל ילדים.

ציטוט קטן ולא מייצג - " היה טוב לב, באותו מקום נסתר בלבו, שם מתקבלות ההכרעות העמוקות ביותר. כל כלל לחיים שבאמת האמין בו - פעל על פיו. כל פעולה שנראתה לו נכונה - אותה ביצע. לעתים עשה זאת במורת רוח - אך הוא תמיד מילא את חובתו. אולי כך נבחרו אדירי הרוח , חשבה....."