די. עזבתי את הספר בעמוד 276 מתוך 349. לא יכולתי יותר.
אני שונאת לעזוב ספרים באמצע וגם כאן אמרתי לעצמי "הגעתי כ"כ רחוק, מה זה עוד 75 עמודים בשבילי?" אבל פשוט לא הייתי מסוגלת להמשיך.
העלילה באמת בסדר, אבל הכתיבה, הכתיבה המייגעת גורמת לך לרצות למות.
כתיבה לא ברורה כבר מההתחלה והתיאורים ארוכים ומשעממים (ארבעה עמודים שלמים של תיאור תהלוכה. ארבעה! "אחריהם פסעו שני חיילים שנופפו בשני דגלי השער הקיסרי, מלווים בארבעה חיילי רגלים. כולם לבשו כותנות צהובות, הצבע הקיסרי. עשרים וארבעה סמלים ממשמר השערים פסעו בצעד מהיר בין שש שורות של חיילים מגדודי הפרשים והתגבורת, ותריסר שורות של חיילי משמר השמאל והימין." עכשיו תארו לכם ארבעה עמודים שמכילים תיאורים כאלה בלבד. סיוט.)
בנוסף, יש פרק שלם בספר שהוא בעצם תקציר של כל מה שקרה עד עכשיו (פרק 10).
אני לא יודעת אם האשמה על המחברת או על המתרגם/ת, אבל גם העריכה הלשונית לא הייתה מעולה וחסרים סימני פיסוק במקומות ולא מעט פעמים מופיעות המילים "בני" במקום "בניי" או "אחי" במקום "אחיי", דבר שגורם לבלבול בקריאה ומחייב אותך לחזור אחורה לקרוא שוב.
בזבזתי על הספר הזה שבועיים מחיי (זמן ארוך לכל הדעות), אותם יכולתי להקדיש לספרים טובים יותר. חבל.













