• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
קיסרית

קיסרית

מאת שאן סה

הביקורת של אספנית כפייתית

תמונה של אספנית כפייתית
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
1.0
קיסרית

קיסרית

מאת שאן סה

הביקורת של אספנית כפייתית

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
1.0
תמונה של אספנית כפייתית
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:2007
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
yuli
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 18 שנים

“ספר יפה על סין במאה הראשונה. מורכב ממשפטים יפים וחיבורים שלא היו עולים על דעתם של סופרים "מערביים".”

12/23
ביקורות על קיסרית
הבאה
נתי ק.
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 11 שנים•1 דקות קריאה

די. עזבתי את הספר בעמוד 276 מתוך 349. לא יכולתי יותר.
אני שונאת לעזוב ספרים באמצע וגם כאן אמרתי לעצמי "הגעתי כ"כ רחוק, מה זה עוד 75 עמודים בשבילי?" אבל פשוט לא הייתי מסוגלת להמשיך.
העלילה באמת בסדר, אבל הכתיבה, הכתיבה המייגעת גורמת לך לרצות למות.
כתיבה לא ברורה כבר מההתחלה והתיאורים ארוכים ומשעממים (ארבעה עמודים שלמים של תיאור תהלוכה. ארבעה! "אחריהם פסעו שני חיילים שנופפו בשני דגלי השער הקיסרי, מלווים בארבעה חיילי רגלים. כולם לבשו כותנות צהובות, הצבע הקיסרי. עשרים וארבעה סמלים ממשמר השערים פסעו בצעד מהיר בין שש שורות של חיילים מגדודי הפרשים והתגבורת, ותריסר שורות של חיילי משמר השמאל והימין." עכשיו תארו לכם ארבעה עמודים שמכילים תיאורים כאלה בלבד. סיוט.)
בנוסף, יש פרק שלם בספר שהוא בעצם תקציר של כל מה שקרה עד עכשיו (פרק 10).
אני לא יודעת אם האשמה על המחברת או על המתרגם/ת, אבל גם העריכה הלשונית לא הייתה מעולה וחסרים סימני פיסוק במקומות ולא מעט פעמים מופיעות המילים "בני" במקום "בניי" או "אחי" במקום "אחיי", דבר שגורם לבלבול בקריאה ומחייב אותך לחזור אחורה לקרוא שוב.

בזבזתי על הספר הזה שבועיים מחיי (זמן ארוך לכל הדעות), אותם יכולתי להקדיש לספרים טובים יותר. חבל.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של yaya
yaya
ה
ההוא
תמונה של yaelhar
yaelhar
תמונה של שונרא החתול
שונרא החתול
4קוראים|גיל ממוצע42|75%נשים

על המבקרת

תמונה של אספנית כפייתית

אספנית כפייתית

ותיקה
חברה מזה 12 שנים
90 ביקורות•383 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מקורית
תמונה של אספנית כפייתית
אספנית כפייתית
ותיקה
חברה באתר מזה 12 שנים
ביקורות90
לייקים שקיבלה383
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת49מתח ריגול והרפתקאות19ספרות מקורית10

דיון על הביקורת

3 תגובות
א
אספנית כפייתית•לפני 11 שנים

לדעתי להשתתף בתהלוכה זה יותר נורא מלקרוא עליה

הרי שעל התיאור אפשר לדלג בכיף ארבעה עמודים קדימה, אבל אלה שהשתתפו בתהלוכה עצמה לא יכלו לדלג עליה! חוץ מזה שבאותה תקופה היו הורגים על כל דבר קטן, אז.. אני מעדיפה להיות מתחת לפוך שלי ולדפדף
yaelhar
yaelhar•לפני 11 שנים

מסכימה איתך. אגב הוא לא משתפר ב 75 העמודים האחרונים...

שונרא החתול
שונרא החתול•לפני 11 שנים

הכתיבה המייגעת של הקיסרית גורמת לך לרצות לדפוק את הראש בקיר מאבן קיסר.

מעניין איזה מרחק עברה התהלוכה במשך ארבעה עמודים שלמים, ומהו הסיוט הגדול יותר: לקרוא על התהלוכה או להשתתף בה? ממש ניתוח קיסרי, הביקורת הקטלנית שלך. הניתוח הצליח והקיסרית מתה.
3 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של אספנית כפייתית

קפקא על החוף

קפקא על החוף

הרוקי מורקמי

לרוב, אני לא מתחברת לפנטזיה. לעיתים רחוקות בלבד זה באמת מצליח לתפוס אותי ולגרום לי להתעניין. וקפקא על החוף הוא קצת ספר פנטסטי.
הוא מספר על קפקא, ילד בן 15 שבורח מהבית ומגיע לספריה פרטית בקצה השני של יפן ומשתקע שם. הוא מנסה להפוך לבן ה-15 הכי חזק בעולם, וגם לברוח מהנבואה/קללה שהטיל עליו אביו: קפקא יהרוג את אביו וישכב עם אמו ואחותו. הבעיה היא שאמו של קפקא עזבה את הבית כשקפקא היה בן 4, ולקחה את אחותו איתה, כך שלקפקא אין מושג איך הן נראות וכל אישה יכולה להיות אמו או אחותו.
הספר מספר גם על נאקאטה, זקן פגוע ראש שיכול לדבר עם חתולים אבל לא יודע לקרוא ולכתוב ולרוב לא ממש מבין את העולם סביבו. נאקאטה בורח מטוקיו גם הוא, מסיבותיו שלו, ויוצא לחפש אחר משהו שהוא לא יודע מהו. כשהוא יגיע לשם, הוא ידע שזה המקום.
הסיפורים משתלבים יחדיו אבל גם לא ממש משתלבים. אין איזושהי נקודת השתלבות ברורה, אלא הם די מקבילים אחד לשני, עד שבשלב מסוים הם מתקרבים.
בסוף הספר אתה בעיקר נשאר עם שאלות - האם התאוריה שקפקא העלה בספר נכונה? האם קפקא ונאקאטה הם אותו בן אדם? ובכלל, מה קורה פה?
למרות שרוב הספר מתבסס על דברים מיסטיים, ואפילו בלי איזשהו ביסוס מד"בי אמיתי, אלא מתייחס אליהם כאל פשוט קיימים ואל כחלק מהעולם הרגיל (וזה הכי שנוא עליי), עדיין לא הצלחתי להניח את הספר מהידיים. זה הספר הראשון של מורקמי שאני קוראת ונהניתי. רציתי לדעת מה עולה בגורלו של נאקאטה - מה הוא מחפש, האם הוא ימצא את זה, ואיך הסיפור שלו ישתלב עם של קפקא. רציתי לדעת אם קפקא צדק.
לא קיבלתי את כל (אפילו לא את רוב) התשובות לשאלות שהיו לי במהלך הספר, אבל אולי לפעמים לא צריך לדעת הכל.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•אספנית כפייתית
הוא חזר

הוא חזר

טימור ורמש

אוף. כשהספר יצא רציתי ישר לקרוא אותו. קניתי והוא ישב לי על המדף תקופה די ארוכה (שנה אם להיות מדויקת, ואם לדייק עוד יותר - זו לא תקופה כל כך ארוכה אצלי). וכל כך התאכזבתי. באמת, איזה שעמום.
כן, הרעיון נחמד ומעניין - היטלר חוזר לחיים? איך? למה? מה עושים איתו? אבל הביצוע הרבה פחות.
היטלר חוזר לשנת 2011. בהתחלה הוא לא מבין מה קרה לברלין שהוא מכיר ולמה הכל נראה כל כך טוב. עד פה הסיפור אמין (עד כמה שחזרה לחיים יכולה להיות אמינה). אבל רבאק, באיזשהו שלב, כשהוא מתוודע לאינטרנט ולטלפון הנייד ולגוגל - הוא לא חושב לעשות על עצמו חיפוש ולראות מה עלה בגורלו?
וכשהוא מתעקש לא להבין שכולם סביבו בטוחים שהוא קומיקאי מסור במיוחד - הוא לא תוהה למה?
ולמה הוא לא מנסה לדבר עם אף אחד ולנסות להבין מה קרה לו?

ריבוי החורים בעלילה מנע ממני לצחוק בצחוק כל כך גדול כמו שהכריכה הבטיחה. נכון נכון, סיפור לא אמין מראש, אבל לא צריך לזלזל כל כך בקוראים ולצפות שהכתיבה לבדה על טאבו תעשה את העבודה.
תחסכו מעצמכם

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אספנית כפייתית
סטונר

סטונר

ג'ון ויליאמס

אני נמצאת כרגע בתקופה קצת מבלבלת. תוהה מה יהיה איתי בהמשך חיי. אמנם רק בת 23, אבל זה כבר הזמן להחליט החלטות חשובות. ולכן הספר הזה היה בשבילי כמו מכה בבטן.
סטונר, אתם כבר בטח יודעים, מספר על וויליאם סטונר, נער חווה שהולך ללמוד חקלאות באוניברסיטה, אבל במסגרת קורס חובה בספרות אנגלית, מתאהב דווקא במקצוע הזה. הוא מחליף חוג, מסיים את לימודיו והופך למרצה. מלבד זה, הוא מתחתן עם אדית', אישה משוגעת לכל הפחות, או למחמירים מבינינו - פשוט רעה. באוניברסיטה, הוא מנסה לעמוד על שלו ולא לתת לדוקטורנט עצלן ושקרן להמשיך בעבודתו, אבל נכנס למלחמת אגו עם ראש המחלקה, שמתעמר בו במשך יותר מ20 שנה על כך. יש לו גם בת, גרייס, שהוא היחיד שמטפל בה בשנות חייה הראשונות, אבל בשנות ההתגברות שלה אדית' מרחיקה אותה ממנו ומכולם.
הבעיה עם סטונר היא שהוא פסיבי. הוא לא לוקח יותר מדי אחריות על החיים שלו ולא עומד על שלו מול הסובבים אותו. הוא לא עוזב את אדית' (או אפילו לא מנסה לנער אותה), אלא פשוט משלים עם הנישואים חסרי האהבה ביניהם. הוא לא מתעמת עם לומקס, ראש המחלקה, על כך שהוא מתנקם בו בעזרת מערכת השעות שלו במשך שנים. הוא אפילו לא מתעמת עם עצמו, אלא מקבל את החיים כמו שהם.
אולי בגלל זה סטונר שואל את עצמו בסוף הספר כמה וכמה פעמים "למה ציפית?"
אולי הוא לא ציפה לדבר. אולי הוא לא ציפה מלכתחילה לאיזשהו יחס. אולי הוא מלכתחילה לא ראה את עצמו כשווה מספיק.
--
לאורך כל הספר ליוותה אותי תחושה רעה. כמו כשיודעים שמשהו רע עומד לקרות. היא לא הרפתה, ואתמול, כשסיימתי את הספר, בכיתי. אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שבכיתי ממש בזמן קריאת ספר, אבל אתמול לא יכולתי לעצור את הדמעות. בסופו של דבר, סטונר הוא אדם טוב, שפשוט אף אחד לא עומד לצידו ואף אחד לא נלחם למענו, וסיפור חייו הוא לא פחות מטראגי בעיניי.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אספנית כפייתית
ללכת בדרכך

ללכת בדרכך

ג'וג'ו מויס

כמו שכתבתי כאן בעבר, אני נוטה להיזהר מספרים שהם קונצנזוס. אם יש משהו שכולם אהבו, אני אתייחס אליו בחשדנות. אפילו אם יש סרט שכולם ראו, כנראה ייקח לי כמה שנים טובות לראות אותו.
בנוסף לכך, אני נזהרת ממלכודות בכי כמו מאש. בכל פעם שאני נתקלת במסחטת דמעות, אני מתמלאת ציניות. ב"שומרת אחותי", כשכולם בכו, אני צחקתי.
ועם זאת, הרגשתי שמזמן לא קראתי ספר טוב, שממש נהניתי ממנו ונכנסתי אליו, אז בחרתי את "ללכת בדרכך". וכמה שאני נזהרת מקונצנזוס וממסחטות דמעות, גם אני נפלתי.
התחלתי את הספר בראשון בצהריים וסיימתי אותו הבוקר - פשוט לא יכולתי להניח אותו מהיד. כן, גם אם הוא קלישאתי, גם אם הוא מוגזם, גם אם הוא לא אמין, הוא פשוט יפה ומרגש, ואם לא הייתי מסיימת לקרוא אותו בעודי על כלי תחבורה ציבורית, הייתי מייבבת ומתייפחת.

מיותר לציין שאתמול הזמנתי גם את ספר ההמשך, נכון?

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אספנית כפייתית
המלכה היחפה

המלכה היחפה

אילדפונסו פלקונס

אני מאוד אוהבת רומנים היסטוריים, רצוי כאלה שמתרחשים באירופה באלף השני. מאוד אהבתי גם את "הקתדרלה ליד הים" של פלקונס, לכן לקחתי גם את הספר הזה, על אף שהעלילה בכריכה האחורית לא נשמעה לי מי יודע מה מפתה - הקשר בין משפחת צוענים לבין שפחה לשעבר במאה ה-18.
אני מודה שאין לי יותר מדי מה להגיד על הספר הזה. לקח לי זמן להיכנס לעלילה (אבל גם לקח לי זמן להתחיל לאהוב את "הקתדרלה", לכן לא נבהלתי) ובסופו של דבר היא לא הייתה מרגשת במיוחד.
זה ספר שבסה"כ עושה את העבודה - נחמד לקרוא אותו, הוא מעביר את הזמן, הדמויות מעניינות, אבל הוא לא יישאר איתך אחרי.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אספנית כפייתית
פלאפל אוסלו

פלאפל אוסלו

אמיר בן-דוד

בסך הכל אני מחבבת פלאפל. זו לא תהיה הבחירה הראשונה שלי כשאני רעבה, ככל הנראה אעדיף אוכל איטלקי או אסייאתי, אבל מדי פעם, גם פלאפל זו אופציה ממש נחמדה.
גם "פלאפל אוסלו" לא הייתה הבחירה הראשונה שלי. למעשה, הספר שכב למעלה משנתיים על המדף עד שהואלתי בטובי להגיע אליו. אבל כמו שהמאכל יכול להיות מרענן, כך היה גם הספר.
"פלאפל אוסלו" מספר על פרוספר לנון לומברוזו. פרוספר על שם סבו מצד אמו, ולנון על שם ה-לנון, כי הוא נולד ב9 בדצמבר 1980 - היום שבו נרצחה החיפושית האהובה, לפי שעון ישראל. אביו של לנון מאמין שנשמתו של ה-לנון התגלגלגלה אל גופו של בנו, ולכן קורא לו כך.
הפלאפל הוא בדם של משפחת לומברוזו. לאביו, אלבר, יש דוכן פלאפל פופולרי מאוד בטבריה והוא כבר דור רביעי בתחום. לכן, אך טבעי שגם לנון יתגלגל לעסק, אבל להפתעת כולם הוא מגיע לשם רק בנורווגיה, אליה עבר עם אהובתו הנורווגית. באוסלו הוא פותח דוכן פלאפל, עליו הוא מציב שלט שמכריז: "המאכל הלאומי המופלא של ישראל", אבל כמו כל דבר שקשור בישראל, יש מי שלא אוהב את התיאור הזה ועולה השאלה - האם ניתן לקרוא לפלאפל המאכל הלאומי של ישראל? האם זה עוד משהו שנכבש מהערבים (כדבריהם בספר)? כמובן שהפרשה מקבלת תשומת לב בינלאומית, ובארץ מתחילה גם "אינתיפאדת הפלאפל", במסגרתה מיידים פלסטינים כדורי פלאפל על שוטרים.
למעשה, הספר מתחיל בסוף - על העמוד הראשון אנחנו כבר יודעים איך הכל נגמר, ורוב ה"עניין" עליו מסופר בכריכה האחורית מגיע ממש בעמודים האחרונים, אבל בעיניי ידיעת הסוף לא פוגמת בחווית הקריאה כלל, אלא רק מגבירה את העניין, את הרצון לדעת איך דברים התגלגלו כך. "פלאפל אוסלו" הוא ספר מעולה, מעניין, שנון וזורם.
אולי אלך לקנות פלאפל, פתאום בא לי.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אספנית כפייתית
מדונה על הירח

מדונה על הירח

רולף באוארדיק

״אפקט הפרפר״ הוא מונח שמתאר מצב בו שינוי קטן וזניח למראה בתנאים ההתחלתיים מביא לשינויים גדולים לאורך זמן.
ב״מדונה על הירח״ אפקט הפרפר הוא כיבוי נר התמיד בכנסייה של באיה-לונה: ׳״בכפר הזה כולם משוגעים, וגם אתה כמוהם,״ ככה אמר לי פריץ הופמן רגע לפני שכיבה את נר התמיד בכנסייה. ״מה זה כבר משנה אם בכפר המת הזה דולק או לא דולק נר קטן?״ בשביל פריץ זה לא שינה דבר, אבל את חיי חילק אותו נר לתקופה שלפני כיבויו ולזו שאחריו.׳ (עמ׳ 255)
--
באיה-לונה הוא כפר קטן בטרנסמונטניה, מדינה קטנה ודמיונית שמזכירה למדי את רומניה. המספר הוא פאבל בוטב, נער צעיר, שלומד בבית הספר עם כל ילדי הכפר באותה כיתה, אצל המורה ברבולסקו, אלכוהוליסטית, שלאחר שהיא מבקשת מפאבל לתלות את תמונותו של מזכיר המפלגה החדש על הקיר, היא מצווה עליו גם להרוג אותו ולשלוח אותו לגיהנום. זמן קצר לאחר מכן, היא נעלמת.
פאבל הוא גם נכדו של איליה, שיחד עם חברו דימיטרו הצועני, מחפש את מריה הקדושה על הירח ומנסה לעצור את תוכנית החלל הסובייטית.
בנוסף לכל אלה, יש גם כומר שנרצח, שחיתות שלטונית, אהבה לא אפשרית ומצפון שלא מניח.
--
הספר הזה נהדר. באמת. אני לא יודעת איך כל כך מעט אנשים קראו אותו. הכתיבה נפלאה, מצחיקה ומעציבה בו זמנית, ובעיקר לא מרפה.
הספר מראה שלא פעם הדברים הם אינם כפי שהם נראים, שאי אפשר לדעת מה עומד מאחורי החזות של האדם ושכשמיהו שרוצה להאמין במשהו, הוא ימצא את כל הראיות להוכחת צדקתו. גם אם זה אומר להאמין שמרילין מונרו היא מריה הבתולה.
לכו, דלגו, קפצו ורוצו לקרוא.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אספנית כפייתית
הרוצח שחלם על מקום בגן עדן

הרוצח שחלם על מקום בגן עדן

יונס יונסון

לפני כחצי שנה הייתי בחו"ל כלשהו. לקחתי איתי ספר של הנס פאלאדה וסיימתי לקרוא אותו כבר בטיסה הלוך. לכן לא הייתה לי ברירה אלא ללכת לחנות ספרים ולקנות ספר חדש. האמת, שעם המחירים שהיו שם לספרים, הרגשתי שזה פשע לקנות פחות מארבעה.
וכך יצא מצב שגיליתי שליונס יונסון יש ספר חדש, שעוד לא תורגם לעברית. אני יודעת שרבים פה לא אוהבים את ספריו של יונסון, אך מכיוון שאני כן אהבתי מאוד את ספריו הקודמים לא היססתי וישר קניתי גם את הספר החדש, אבל לצערי התאכזבתי.
לפעמים כן צריך להחליף סוס מנצח, כי גם הוא מתעייף. מה שעבד בשני הספרים הקודמים לא עבד כאן הפעם. כבר קשה לי לשים על זה את האצבע, כי זה היה יחסית מזמן, אבל אני זוכרת שדי השתעממתי מהעלילה והכתיבה לא כל כך הצחיקה וריגשה אותי, וזה חבל.
יכול להיות שמישהו שלא קרא את הזקן ואת האנלאפביתית (או קרא רק אחד מהם) כן יהנה מ"הרוצח", אבל אני אישית התאכזבתי.
אחכה לספר הבא ואקווה שיהיה טוב יותר.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אספנית כפייתית
הצופן האלכסנדרוני

הצופן האלכסנדרוני

ויל אדמס

אני אוהבת ספרי מתח ואני אוהבת היסטוריה. אלה שני דברים שאך טבעי שיתחברו יחד.
אבל אני לא אוהבת ספרים שמנסים להיות "צופן דה וינצ'י". זה משעמם, זה מיותר ואף אחד לא נופל בזה.
"הצופן האלכסנדרוני" מספר על ארכיאולוג שבורח מכולם תוך כדי שארכיאולוגים עמיתים מגלים תגלית גדולה על אלכסנדר מוקדון. כמובן שעד הסוף אנחנו לא יודעים ממה הוא ברח, כמובן שיש ארכיאולוגית בסיפור, שלא יודעת את כל האמת וכמובן שיש את הbad guys. אבל שום דבר מזה לא עובד.
הכתיבה לא מעניינת ומשאירה אותך במתח והכל קורה בצורה פשוטה מדי.
אני חושבת שלכתוב ספר ולהכניס לתוכו המון מידע במעט מאוד מילים זה ככל הנראה כישרון, אבל כאמור, לדן בראון יש אותו ולרבים אחרים אין.
זה כבר קרה לי בעבר, עם "אחוות התכריך הקדוש", ספר נוסף שמנסה להיות צופן דה וינצ'י אבל נכשל חרוצות. שנאתי כל שנייה ממנו אז, ולכן נטשתי את הספר הזה בעמוד 170. אני עובדת על העניין הזה של לא לבזבז את הזמן שלי על ספרים שלא שווים אותו.
המחשבה שהייתה לי כשהגעתי לעמוד 169 הייתה: "האם כשאסיים את הספר, אזכור בעוד שנה על מה הוא היה?"
התשובה הייתה לא.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אספנית כפייתית

ביקורות נוספות על "קיסרית"

קיסרית

קיסרית

שאן סה

רומן כתוב היטב בלשון עשירה ומוקפדת ומרתקת, מצליח לספק תמונה מפורטת של דמויות , נופים , מנהגים , מקדשים , תככים , פוליטיקה ואמונות . התקופה המתוארת ברומן היא ברובה במאה השישית לספירה והיא מביאה את דברי קיסרית סין , הקיסרית היחידה שהייתה שם באמת . הרומן מתאר את קורותיה בגוף ראשון באופן מורחב הכולל את תיאור המתרחש גם לאחר מותה וקבורתה , כל זה מפי המספרת. התיאורים מרתקים צבעוניים ועשירים . זו חוויה לקרוא.

לפני שנתיים•
★★★★★
•שמול
קיסרית

קיסרית

שאן סה

בסין של פעם, זו שהרוב המוחלט של תושביה חי בכפרים ועסק בחקלאות, ההורים תמיד העדיפו שיוולדו להם בנים. הסיבה לכך פשוטה וברורה: בגיל 13 פחות או יותר, נהגו ההורים להשיא את בנותיהם ואלו היו עוזבות את בית ההורים ועוברות להתגורר בבית משפחתו של הבעל. במעבר זה היתה האשה (או יותר נכון הילדה) הופכת להיות רכושו של הבעל ומשפחתו והיה עליה לקבל על עצמה את מסורת המשפחה ואת פולחן האבות של בעלה.

הורים אשר לא היו להם בנים, נשארו לבד ולא היה מי שידאג להם בגיל זקנה.

לאשה בחברה הסינית היו מספר תפקידים מסורתיים: בת להוריה, אישה נשואה, אם לילדיה או אלמנה. על פי תורתו של קונפוציוס, מעמדה של האישה נקבע על פי מעמד הגברים בחייה: בתחילה על פי מעמדו של אביה, אחר-כך בעלה ומאוחר יותר בנה.

על הרקע הזה, סיפורה של וו דזה טיין הוא סיפור חריג במיוחד.

היא נולדה בכפר ובגיל 13 נלקחה לארמון כדי לשמש כאחת מפילגשיו של הקיסר. לאחר מותו של הקיסר היא היתה אמורה לעבור (על פי המסורת הסינית) לחיות כנזירה בודהיסטית באחד המנזרים. אלא שאשתו של הקיסר החדש רצתה פילגש יפה נוספת שתבדר את בעלה בנוסף לפילגש שכבר היתה לו וממנה חששה, ואיתה היו לה מאבקי שליטה וכוח. לכן הוחזרה וו דזה טיין לארמון כפילגש הקיסר. היא הצליחה לזכות בחיבתו של הקיסר, הפכה למקבלת ההחלטות בפועל ולאחר מותו של הקיסר נטלה את הכתר והכריזה על עצמה כקיסרית.

שאן סה מספרת לנו את כל סיפור חייה של וו דזה טיין מילדותה בכפר ועד לאחר מותה. היא מייטיבה לתאר את המעמדות בסין של המאה השביעית לספירה (בכפרים ובארמון הקיסר), מתארת את החיים בעיר האסורה, את התככים בין הפילגשים, את הבגידות, המרידות והדילמות איתן צריך להתמודד כל מי שמגיע למעמד של מקבלי ההחלטות.

אני נוטה להסכים עם חלק מהביקורות שנכתבו כאן כי לקראת סופו של הספר ניתן היה לקצר מעט את התיאורים, אך זה לא פגע בהנאתי.

אני חושב כי מי שמכיר את ההיסטוריה הסינית, יהנה יותר מהספר הזה. מי שאינו מכיר, זו בהחלט יכולה להיות נקודת התחלה לא רעה.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•בנצי גורן
קיסרית

קיסרית

שאן סה

הספר מעניין מאוד גם לקריאה וגם מבחינה היסטורית אם הסיפור נכון. מעניין למה כל הנשים שהיו בהיסטוריה בכלל: מלכות, קיסריות, מנהיגות. ניסו אחרי מותן להמעיט מערכן,
למחות כל זכר להן, להכפיש אותן. גם אם היו מוכשרות ומוצלחות ככל שהיו. יש למישהו תשובה על כך?

לפני 16 שנים•
★★★★★
•אנקה
קיסרית

קיסרית

שאן סה

ספר מצויין,מרגש וקולח!
נאמן למנהגי התקופה,כולל טכסיות,שיטות שילטון,תחכנות,בגידות, נאמנות, אהבה וארוטיקה. (מאד עוזר ידע מוקדם בהסטוריה של סין)
מקווה שגם ספריה האחרים יתורגמו לעברית.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אלון
קיסרית

קיסרית

שאן סה

ספר מרתק על עבר קדום.
קיסרית סין שצמחה מפשוטי העם , עם הרבה מזל ותושייה הצליחה לשרוד ולהגיע לראש הפירמידה למרות התככים והמזימות שליוו אותה.
אם חשבנו שהמצאנו את הגלגל , טעינו ... הכל הומצא בעבר הרחוק רחוק.... מזימות, סקס, תככים ...

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מאורית
קיסרית

קיסרית

שאן סה

כמו במקרים רבים אחרים נדמה שגם כאן אני בעמדת מיעוט, בנוגע לספר אותו רבים מצאו בינוני, מזדחל, פיוטי מדי בעוד שאני רואה אותו כיפהפה.
אם ב'הולדת ונוס', הספר שקראתי לפני 'קיסרית', היתה תחושה בכל התחלה של קריאה שפירנצה מיניאטורית נבנית ועולה מן הדף אז בספר הנוכחי ההרגשה היא של קול זקן, נשי, אקזוטי ומעט קשוח-אימהי העולה מבין הדפים כמו ניחוח עתיק בכל פתיחה של הספר ופרישה של הדפים. נדמה שהספר המיוחד הזה, שמתחיל ברחם חמים של אמא בעת עתיקה ונסגר בקבר קר וישן 1300 שנה מאוחר יותר, מתעורר לחיים ופורש את עצמו בפני הקורא.
שאן סה משכתבת את ההיסטוריה (או שמא מתקנת טעות היסטורית ע"י הצגת מצב העניינים כפי שהיה באמת) בכתיבה פיוטית מקסימה בעיניי ובסיפור מפעל החיים הארוך והמוצלח של קיסרית סין היחידה.
למרות כל הנכתב מעלה, השליש האחרון של הספר קצת נסחב. הסופרת ניצלה מספר מועט הרבה יותר של עמודים על מנת לתאר את האירועים שהם אולי הכי משמעותיים בחייה של הקיסרית - ילדותה, הגעתה להרמון, הפיכתה לקיסרית- ואילו את התקופה השניה בחייה, בה היא קיסרית אלמנה ומבוגרת, מתחה על מספר עמודים שהוא כנראה חורג הרבה מדי ממה שהיה כדאי. ועם זאת, היה משהו בהתעסקות הזו של החלק האחרון של חיינו, בכתיבה על מוות ובקבלתו, שמעבר לסיפור המעשיה של חייה המופלאים של קיסרית נושנה רבת תהילה (לטוב ולרע), גם גולל את סיפור החיים (או סופם) של כולנו.
מומלץ לבעלי הסבלנות ואלו מאיתנו שהם יותר רגישים.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•עתליה
קיסרית

קיסרית

שאן סה

אני מאוד אוהב רומנים היסטוריים, ובעיקר מתפעל מיכולתם של המחברים לתאר את עולם העבר כאילו הם חיו באותה תקופה.
שאן זה הצליחה לעשות זאת בספרה "קיסרית", המתאר את עלייתה של אחת מנשות ההרמון ממעמד של פילגש (אחת מיני מאות) למעמד של קיסרית (אחת במינה).
תיאור חי וקולח של סין מהמאה השביעית עם תככי החצר הנהוגים בכל חצר מלכות.
ספר מומלץ מאוד.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דני
קיסרית

קיסרית

שאן סה

סיפורה של אישה בסין של שנת תרפפו מלידתה עד מותה, קצת הרגיש לי כבד תיאוריי ה-"הו! אני זוחלת בתעלה צרה! הו אור! אני נולדת!" לבין ה-"אני זקנה ותשושה, שד בא לקחת אותי!". האמצע מוצלח הרבה יותר ומתאר שלל אירועים של פלגשים ושאר סוגים של יצאניות על פי חוק של סין הקיסרית.

לפני 13 שנים•עושים רוח
קיסרית

קיסרית

שאן סה

קראתיו לפני מספר חודשים ונהנתי מאד - אולם מקריאה של התרגום לעברית, לא הייתי אומרת שנעשה לסה חסד.
באופן כללי, סיפור חיים של אישה מעניינת, ממיטב הקיסרות הסינית - מקור ידע מעשיר ומרתק, שמאפשר לבחון את עולמנו "הנאור והמודרני" בראי עיניהם של איכרי ואצילי החצרות הסיניים לפני יותר ממילניום.

הקריאה הייתה שוטפת והציגה בצורה מעוררת התפעלות את פרטי החיים בתקופה ההיא, נאורות מדהימה יש לחברה הסינית (וגם לאצטקים, לדוגמא), בכל שנותיה. קדמה שהחברה המערבית לא יכלה לה, המתבטאת במורשת פיזית ובנייה בעידן בו גלוזליזציה אינה קיימה בצורה גורפת. מעורר השראה וקצת עצב על שלא היינו יכולים לנכוח באירועים יפים המתוארים.
אף שרב הספר היה זורם, מספר חלקים לקראת הסוף היו די מתישים: כמה זמן עוד מתכננת האישה הזו לחיות? היא כבר בת ששים, ועדיין מדובר במאה השביעית, היא לא אמורה למות? אבל היא ניצחה. בחייה היא ניצחה, האישה היחידה בהיסטוריה של בני האן שאיזנה את כתפיה את מלוא סמכויותיו של קיסר. במותה הפסידה, נשכחה, אך שבה לחיים בספר זה שחושף את האמת אוודתיה - תודה שלוחה לסה שאן על כתיבתו והבאתו לחיי.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•נערה עם קעקוע דרקון
דירוג
2.0
לפני 18 שנים

“הספר עוסק בילדה "אור" סינית משבט וו, שמוצאת את עצמה בהרמון של קיסר משושלת טאנג. הסיפור מסופר כמונולו”