ביקורת ספרותית על קיסרית מאת שאן סה
ספר טוב

---

בסין של פעם, זו שהרוב המוחלט של תושביה חי בכפרים ועסק בחקלאות, ההורים תמיד העדיפו שיוולדו להם בנים. הסיבה לכך פשוטה וברורה: בגיל 13 פחות או יותר, נהגו ההורים להשיא את בנותיהם ואלו היו עוזבות את בית ההורים ועוברות להתגורר בבית משפחתו של הבעל. במעבר זה היתה האשה (או יותר נכון הילדה) הופכת להיות רכושו של הבעל ומשפחתו והיה עליה לקבל על עצמה את מסורת המשפחה ואת פולחן האבות של בעלה.

הורים אשר לא היו להם בנים, נשארו לבד ולא היה מי שידאג להם בגיל זקנה.

לאשה בחברה הסינית היו מספר תפקידים מסורתיים: בת להוריה, אישה נשואה, אם לילדיה או אלמנה. על פי תורתו של קונפוציוס, מעמדה של האישה נקבע על פי מעמד הגברים בחייה: בתחילה על פי מעמדו של אביה, אחר-כך בעלה ומאוחר יותר בנה.

על הרקע הזה, סיפורה של וו דזה טיין הוא סיפור חריג במיוחד.

היא נולדה בכפר ובגיל 13 נלקחה לארמון כדי לשמש כאחת מפילגשיו של הקיסר. לאחר מותו של הקיסר היא היתה אמורה לעבור (על פי המסורת הסינית) לחיות כנזירה בודהיסטית באחד המנזרים. אלא שאשתו של הקיסר החדש רצתה פילגש יפה נוספת שתבדר את בעלה בנוסף לפילגש שכבר היתה לו וממנה חששה, ואיתה היו לה מאבקי שליטה וכוח. לכן הוחזרה וו דזה טיין לארמון כפילגש הקיסר. היא הצליחה לזכות בחיבתו של הקיסר, הפכה למקבלת ההחלטות בפועל ולאחר מותו של הקיסר נטלה את הכתר והכריזה על עצמה כקיסרית.

שאן סה מספרת לנו את כל סיפור חייה של וו דזה טיין מילדותה בכפר ועד לאחר מותה. היא מייטיבה לתאר את המעמדות בסין של המאה השביעית לספירה (בכפרים ובארמון הקיסר), מתארת את החיים בעיר האסורה, את התככים בין הפילגשים, את הבגידות, המרידות והדילמות איתן צריך להתמודד כל מי שמגיע למעמד של מקבלי ההחלטות.

אני נוטה להסכים עם חלק מהביקורות שנכתבו כאן כי לקראת סופו של הספר ניתן היה לקצר מעט את התיאורים, אך זה לא פגע בהנאתי.

אני חושב כי מי שמכיר את ההיסטוריה הסינית, יהנה יותר מהספר הזה. מי שאינו מכיר, זו בהחלט יכולה להיות נקודת התחלה לא רעה.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על קיסרית