ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 17 בדצמבר, 2014
ע"י תמיד קוראת
ע"י תמיד קוראת
ספר עיון חכם ומחכים. מיכה גודמן לקח על עצמו משימה לבאר בשפה ברורה ובהירה את הפילוסופיה של הרמב"ם כפי שנכתב בספרו "מורה נבוכים". זוהי קריאה מודרנית של הספר שנכתב בימי הביניים.
עלי להתוודות כי לא קראתי את שני הספרים שאליהם גודמן מתייחס, משנה תורה ומורה נבוכים.
הספר מנתח ,מפרש ומתעמק בספר מורה נבוכים על הסתירות שבו (כביכול) הוא מנסה למצוא את ה"סוד" שהרמב"ם פיזר בספרו בקשר לידע והחוכמה באמצעות "טכניקת ההסתרה" . הרמב"ם האמין שתפקידו הוא להוריש את הסוד (הידע) וגם לשמור עליו.
גודמן מפגין ידענות מופלגת בכתבי הרמב"ם ופילוסופיות בכלל.
גודמן מתייחס גם הרקע לכתיבת הספר ועל ההבדלים בין שני הספרים שחיבר : משנה תורה ומורה נבוכים.
בספר נחשפתי פעם ראשונה ,לפילוסופיה של הרמב"ם והופתעתי לגלות שהוא הכיר ולמד את החוכמות היוניות : אפלטון , אריסטו , ובספר הוא מתייחס ומזכיר את דעותיהם. הוא גם העמיק בכתבי ה"צאבה" הערביים.כל החכמות האלו הרחיבו את ידיעותיו והסתכלותו על הידע האנושי, בניגוד לחרדים של ימינו שמסרבים עד היום ללמוד את לימודי הליבה וחלק מהם גם את כתבי הרמב"ם.
הספר דן בשאלות הפילוסופיות שכל אדם חושב עליהם, גם במאה ה-21 . הן אקטואליות היום כמו בתקופת חייו של הרמב"ם, בימי הביניים, כמו , משמעות האלוהים, האם יש השגחה ואיך היא באה לידי ביטוי. מהי הנבואה, האם התורה אלוהית ,האם העולם נברא או שהוא קדמון, מה הטעם במצוות. אך הרמב"ם בסופו של דבר רק משאיר אותנו בעיקר עם השאלות ובלי תשובות חד משמעיות, אבל עם מספר אפשרויות לתשובה. על האדם לגלות לבד בעזרת תבונתו ולימודו את התשובות לשאלות.
אהבתי את החזרות הדידקטיות בספר . הן מסכמות ומדגישות את הרעיונות ה"כבדים".
חידוש מעניין למדתי מהספר והוא עניין טעמי המצוות, (עמ' 203): "קיימות דוגמאות.. המפרטות במורה נבוכים ומראות כיצד קיום המצווה משמש פעולה אנטי פאגנית, זאת ועוד, התורה לא רק הפכה טקסים אליליים לאיסורים מקראיים אלא הוסיפה לפעולה זו נדבך נוסף- הפחדה.. התורה התייצבה למאבק מול התעמולה האלילית באמצעות הכלי האלילי- מאזן האימה". זוהי שבירת מיתוס בעיניי.
ספר מומלץ לקוראי ואוהבי פילוסופיה ,יהדות ומחשבת ישראל.
5 קוראים אהבו את הביקורת
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
