ביקורת ספרותית על סודותיו של מורה הנבוכים מאת מיכה גודמן
ספר מעולה

---

"ממשה עד משה לא קם כמשה". משפט זה, המציב את הרמב"ם במישור אחד עם משה רבנו, מיטיב להדגים עד כמה נערץ רבי משה בן-מימון בקרב היהדות. מבין יצירותיו הרבות מתבלטות שתיים: "משנה תורה", יצירה מונומנטאלית המחזיקה 14 ספרים והמקבצת את כל ההלכות בתלמודים, ו"מורה נבוכים", הנחשב לספר הפילוסופיה היהודי החשוב ביותר שנכתב עד כה. בעוד "משנה תורה" מיועד ל"עמך ישראל", "מורה נבוכים" מיועד על-פי הרמב"ם רק ליחידי סגולה. כפי שכותב הרמב"ם בפרק הפתיחה: "...המתאים לאיש אחד מעולה ואינו מתאים לעשׂרת אלפים בורים..." (הדברים הוצאו מעט מהקשרם, אך לא רוח הדברים).

ואכן, "מורה נבוכים" קשה מאד לקריאה ולעיכול אינטלקטואלי, וכפי שכותב גודמן הוא בגדר ספר אזוטרי (כלומר, המיועד ליודעי ח"ן) על ספר אזוטרי (כלומר, התורה). מיכה גודמן לקח על עצמו אתגר קשה: להנגיש את "מורה נבוכים" לציבור רחב. כשקניתי את ספרו זה, חששתי שיתחוור לי כי מדובר בספר אזוטרי על ספר אזוטרי על ספר אזוטרי. לשמחתי חששותיי התבדו: "סודותיו של מורה הנבוכים" כתוב בצורה ברורה, בהירה ומרתקת, הישג מרשים בהתחשב בכך שמדובר בדיון בסוגיות דתיות-פילוסופיות מורכבות.

הרמב"ם לא רצה ש"מורה נבוכים" יהיה נגיש לכל קורא והוא משביע את קוראיו כך: "אני משביע באלוהים יתעלה את כל מי שיקרא בספרי זה שלא יבאר דבר ממנו… שהרי ייתכן שמה שהבין מדברַי שונה ממה שהתכוונתי אליו והוא יזיק לי כגמול על כוונתי להועיל לו ויהיה משלם רעה תחת טובה". הוא עושה זאת מתוך חשש שדבריו לא יובנו כהלכה ויגרמו נזק לנפשות תמימות. (לשמחתי, מיכה גודמן אינו נענה לבקשה זו של הרמב"ם.) כדי לנסות ולהבטיח שרק יחידי הסגולה הראויים לכך יבינו את יצירתו, הרמב"ם "מצפין" את רעיונותיו הן באמצעות המבנה של הספר ("ריסוק הידע המלא לראשי פרקים...ואז פיזורם לאורך הספר כולו") והן באמצעות סתירות מרובות המצויות בו (הרמב"ם מונה בפרק הפתיחה שבעה סוגי סתירות) .

מיכה גודמן מפענח בעבורנו את "הצופן הרמב"מי" ומפליא להסביר לנו את דעותיו של הרמב"ם במגוון סוגיות דתיות-פילוסופיות: אלוהים, נבואה, השגחה, גאולה, בריאת העולם, משמעות התורה והמצוות ומגבלות הידע והיכולת האנושית. מהן בעצם, אליבא דגודמן, דעותיו של הרמב"ם בנושאים אלו? יקצר המצע מלפרט, ואתייחס בקצרה רק לתפיסת הרמב"ם את האלוהים.

הרמב"ם מאמין באלוהים מופשט אשר לא ניתן לתארו בשום תואר אנושי. אלוהים אינו רוצה דבר (הוא הרי עולם ומלואו, לא חסר לו דבר) ולא ניתן לתקשר איתו (מה כבר אפשר לחדש לו). מובן שפרשנות כזו קשה לעיכול, שהרי אנשים דתיים ואף חילוניים מתקשרים (באופן חד-כיווני) עם אלוהים. אני, למשל, מדבר אל אלוהים בזמן טיסות, בעיקר בזמן המראות ונחיתות וכאשר הקברניט מבקש לחגור חגורות בשל תנאי מזג-אויר בלתי יציבים וקולו רוטט קמעא. מה צריך אם כך להיות היחס אל אלוהים שלא ניתן לתארו, להבינו ולתקשר עימו? לדעת הרמב"ם, אדם יכול להתקרב לאלוהים רק על ידי שכלול שכלו, אישיותו וכושר הדמיון שלו (כמיטב יכולתו).
ספרו של גודמן מקלף מעל "מורה נבוכים" שכבות של הסתרה כקליפות בצל. אנו מקבלים "קירוב ראשון" לדעותיו של הרמב"ם ואז קירוב שני המגלה לנו פרכות וסתירות בקירוב הראשון, וכן הלאה וכן הלאה. בסופו של דבר אנו נוכחים לדעת כי על רבות מן השאלות שמציב הרמב"ם אין הוא מתיימר לתת תשובות מלאות (וכנראה גם לא ניתן). בעצם, הרמב"ם מנסה לחנך את קוראי "מורה נבוכים" ללמוד לחיות עם מבוכותיהם. כך שהכותרת "מורה נבוכים" אין משמעה שהמורה יפתור לקוראיו את מבוכותיהם. נהפוך הוא – המורה יסביר לקוראים שעליהם להשלים עם מבוכותיהם הקיומיות.

שתי שאלות לסיום. ראשית, יש לשאול האם הדיסציפלינה הפילוסופית בכלל מסוגלת לענות על שאלות היסוד האנושיות. נראה כי במשך אלפי שנים הפילוסופים שואלים את אותן שאלות ואינם מצליחים לענות עליהן. פריצות הדרך הפילוסופיות האמיתיות קורות בזכות התקדמות מדעית: תיאורית האבולוציה הקנתה לנו הבנה על אופן היוצרות החיים, תיאורית המפץ הגדול מראה לנו כי יש אלמנט של בריאת-עולם (הרמב"ם מתחבט בשאלה אם העולם נוצר או שהוא "קדמון"), משפט אי-השלמות של Godel הוא הוכחה מתמטית למגבלות הידע של האדם וכולי. האם הפילוסופיה פשטה את הרגל?

ושאלה שנייה: אני ממליץ בכל פה על ספרו זה של גודמן. אבל, אחרי שגודמן קילף לנו את קליפות-הסוד של "מורה הנבוכים", היש תועלת בקריאת "מורה הנבוכים" עצמו, בעיקר בהתחשב בכך שהוא "מוצפן"? מצאתי שתי גרסאות מוערות מקוונות של "מורה נבוכים", אחת מבוססת על תרגום וביאור של הרב קאפח והשנייה מבוססת על תרגום וביאור של מיכאל שוורץ. גרסת שוורץ נראית לי קלה יותר לקריאה. בעיון ראשון ברור כי חריפות המחשבה והיושר האינטלקטואלי של הרמב"ם צולחים היטב את מחסום שמונה-מאות השנה שחלפו מאז נכתב "מורה הנבוכים", השפה עשירה והדימויים והמשלים מעניינים. אבל...אני לא יודע אם אנסה לקרוא את הטקסט הזה במלואו.

» ביקורות נוספות של עולם
» ביקורות נוספות על סודותיו של מורה הנבוכים