הביקורת נכתבה ביום שני, 15 בדצמבר, 2014
ע"י Billie Moon
ע"י Billie Moon
אני תמיד שבה וקוראת בספרים שאני אוהבת. לעיתים קרובות אני מוצאת את עצמי שולפת ספר שאהבתי מהמדף וחוזרת לטייל בקטעים שאהבתי, נתקלת מפעם לפעם בקטעים ששכחתי. ישנם קטעים שאני זוכרת כבר בעל-פה, אין הדבר מביא אותי לכדי שמעמום- לשוב ולקרוא בספר שאהבת זה קצת כמו לפגוש חבר רחוק ("הלווו זוכר שאליס פעם נפלה לבור??? זוכר שבילבו פגש את גולום??? איזה בידור היה כשאיוון איליץ' הבין שהוא גוסס!! מה שלום האישה?"- סתם, פחות כזה)
לא חשבתי שזה יקרה לי עם ספר שקראתי לראשונה בכיתה ג'. במקרה הייתי בספרייה בבית ספר שעבדתי בו, במקרה הוא היה שם וקרץ אליי מהמדף. כבר כשפתחתי את העמוד הראשון של "הכיתה המעופפת" התרגשתי כל כך לפגוש באריך קסטנר, עברו יותר מעשר שנים ולא חשבתי שאזכור את הפתיחה כשהוא מספר על חופשה שהוא לקח כדי לכתוב את הספר (הוא היה זקוק למקום מושלג כדי לכתוב ספר שמתרחש בחג המולד! איזה יופי). נזכרתי בדמות שאהבתי שנקראה "אסור לעשן" ומייד דפדפתי קדימה. בסוף קראתי את הספר בצורה כרונולוגית יותר ונהניתי מאוד, יכול להיות שאפילו יותר מההנראה שהייתה לי ממנו בכיתה ג'.
לא נתקלתי בהרבה ספרי ילדים שהסופר מספר בו משהו מתהליך הכתיבה- זהו דבר יפהייפה, כאילו הסופר מסתכל לך בעיניים ומזמין אותך למסע, הוא הרוויח את הזכות הזו ביושר. גם במהלך הספר הוא פונה בצורה ישירה לקורא (דוגמא מקסימה: "בהזדמנות הזו אני מבקש מכם מכל הלב: לעולם אל תשכחו את ילדותכם! אתם מבטיחים? בהן צדק?")
עלילת הספר מתרחשת קצת לפני חג המולד בפנימייהבגרמניה ומתמקדת בקבוצת נערים, הם מתכוננים להעלות הצגה בחג אשר נקראת "הכיתה המעופפת". הספר נוגע הרבה ביחסי החברות והאיבה בין נערים ובשלל הבעיות והקושיות שנקלות בדרכם. לבד מהיחסים הפנימיים בין הנערים, קיים גם המפגש עם המבוגרים שמסביב ועם עולמם- מפגש שנוטה להיות לא תמיד מוצלח.
מומלץ לילדי יסודי, ולמבוגרים שפעם היו ילדים (וזוכרים את זה).
5 קוראים אהבו את הביקורת
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
