ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 20 באוגוסט, 2014
ע"י Billie Moon
ע"י Billie Moon
אפתח בציטוט מתוך הספר "ציפורים מתות בסתר":
"...כאשר נשתתקה, הכריח אותי פראנק לספר לו במה העניין; הוא הרים את הבובה ונעץ מבטו בתמהון לתוך ראשה הריק, בנסותו להזכר אם גם על עולם ילדותו שלו צרו אימות מוזרות. אבל רוחות הרפאים שלו היו אנשים ולחישות ומבטים צוננים. קלסתרה של אמו מכווץ ומצטמק, ידה הרועדת כשהחזיקה בידו, תנוחת כתפיה..."
אני חושבת שאנחנו עושים הרבה אידיאלזיציה לעולם הילדות, כמעט כולם יסכימו שבתקופת הילדות קיים תום אשר נעדר עם בוא הבגרות והבינה. הציטוט הנ"ל מראה את האגפים האפלים יותר של עולם הילדות; כשהדמיון זולג בקלות יותר למציאות יכולות לצוץ מיני מפלצות. ילדים שמים לב לפרטים הקטנים.
ניל גיימן לא שכח שהוא היה פעם ילד, כי אחרת הוא לא היה יכול לכתוב ככה. נשמע מעט קלישאתי, אבל שימת-הלב המיוחדת שלו לדקויות ולמרכיבי ההוויה שמעסיקים ילדים --ובונים אותנו בסופו של דבר -- מראה כמה הוא עוד זוכר את הילד שהיה.
ראשית העלילה היא באדם המבקר במחוז ילדותו, הוא נזכר בילדות הנעימה אשר השתבשה בסדרה של התרחושיות משונות, מתחיל להתנהל בינו לבין עצמו שיח עם העבר: הייתה משפחה, היה בית נחמד, היה איש שהתאבד בתוך מכונית, גם היו מפלצות. המפלצות הן משל למשהו גדול יותר, וזה עושה בעיני ספר פנטזיה לטוב באמת- שהוא מצליח לנהל דיאלוג עם עולמינו שלנו, להשתמש במדיום הפנטסטי כמשל.
לא יכולתו לעזוב את הספר לרגע, הוא שלח אותי הרחק לעולם שהאמנתי בו כל-כולי, יכולתי להריח את הדשא הרטוב, את הבוץ, את חמימות הבית, את השמים הכתומים כמו סוף העולם.
תודה לניל גיימן.
4 קוראים אהבו את הביקורת
4 הקוראים שאהבו את הביקורת
