בשנת 1979, בכיתה ו', בעת ארוחת בוקר של קוטג' ועגבניה בחדר האוכל, זה קרה.
מישהי שלמדה אצלנו בקבוץ כי הייתה פרועה מדי עבור הקבוץ שלה, ניגשה אלי.
"אתה ממש דומה לדיוויד בואי", אמרה והסתכלה לי ממש אל תוך העיניים.
היא הייתה מבוגרת ממני בשנתיים שלוש, היה לה עגיל באף והיא לבשה תמיד צעיפים.
ויפה.
בכתה ו' עדיין חששתי מנשים מבוגרות ממני עם עגיל באף וצעיפים.
ויפות.
מאז הקפדתי לבדוק בכל בוקר היכן היא י

ראשית אני באמת מעריכה ואוהבת את היוצר והאומן המעולה הזה שידע להתפתח ולנסות צורות שונות של מוסיקה וחיבר מאות קטעים ושירים חלקם באמת אבני דרך במוסיקת הרוק.

ולספר עצמו - <mark>מארק ספיץ</mark> הוא בחור אמריקאי ורוב הספר מלבד כמובן תחילת דרכו של בואי הבריטי, הוא מתביית על אמריקה ומעמיס עלינו שמות ודמויות של אנשים מתעשיית המוסיקה, שעניינו אותי כשלג דאשתקד.
דוקא את השנים שבואי עשה בברלין שם הוציא יחד עם בראיין