ביקורת ספרותית על אני מלאלה - הנערה שנאבקה למען ההשכלה ונורתה על ידי הטאליבאן מאת מלאלה יוספזאי
ספר מעולה

---

באוקטובר 2014 קיבלה מלאלה את פרס נובל לשלום על עבודתה ההומניטרית.
אני ממליצה על הספר הזה לאנשים רבים בתקופה האחרונה.
אני המומה מהאומץ שלה ומסיפורה.

מלאלה הפכה לסמל עולמי ונאמה בפני העצרת הכללית של האו"ם לרגל יום הולדתה ה-16. בקריאה נרגשת פנתה לילדים מכל רחבי העולם, וביקשה מהם לקחת לידיהם ספרים וכלי כתיבה, כי הם הנשק החזק ביותר.

מלאלה גדלה באיזור בו בחגיגה של בנים יורים ברובים, בעוד שבנות מתחבאות מאחורי וילונות היות ותפקידם פשוט להכין אוכל וללדת ילדים.

כאשר הטליבאן עלה לשלטון, איבדה מלאלה את הזכות ללכת לבית ספר.
הטליבאן התחיל להפציץ את בתי ספר וקבע סדרה של חוקים פרימיטיביים ואי שיוויוניים בינהם כי בנות לא יכולות לקבל חינוך, הן אינן רשאיות להתפלל במסגד, כי הוא מיועד לגברים בלבד.
האפליה ביחס לנשים באה לידי ביטוי גם בהקשר למזון - הבנים קיבלו שמנת או חלב והבנות קיבלו תה בלי חלב. ביצים נועדו אך ורק לבנים, וכששחטו עוף - הבנות קיבלו את הכנפיים והצוואר, והבנים התענגו על בשר החזה.
אביה של מלאלה, מנהל בית ספר ואיש חינוך אמיץ מעודד אותה לדבר ולהילחם.
מלאלה ומשפחתה מאוימים על ידי הסביבה ובאוקטובר 2012 בעת שנסעה באוטובוס לבית הספר עם חבריה, אדם עם אקדח עולה על הרכב ויורה למלאלה בראש.
למרבה הפלא, מלאלה שורדת את פגיעת הכדור ומצליחה להתאושש.
פגיעה זו לא בולמת אותה והיא ממשיכה במאבק לחינוך ולשיוויון.

כיום מלאלה ומשפחתה מתגוררים באנגליה, אבל מלאלה כותבת על כמה היא מתגעגעת למולדתה ורוצה לחזור ולפגוש את חבריה ולראות את ארצה.
היא מגלה בגרות שהדהימה אותי לאור גילה הצעיר בה אין היא מחפשת נקמה כנגד תוקפה, ובמקום זאת היא מתפללת לשלום.

סיפורה קורע לב ומעורר השראה.
אני מעריצה את האומץ שלה ואת העקשנות שלה.

אני מקווה שהמסר שלה והתקווה שלה לשלום תתגשם - "למה אנחנו מוסלמים נלחמים אחד עם השני? ... אנחנו צריכים להתמקד בסוגיות מעשיות. יש לנו כל כך הרבה אנשים במדינה שלנו שהם לא יודעים קרוא וכתוב, ונשים רבות ללא חינוך בכלל. אנחנו חיים במקום שבו בתי ספר פוצצו. אין לנו אספקת חשמל סדירה. לא עובר יום אחד מבלי הריגתם של לפחות פקיסטני אחד. "
זהו ספר בעל מסרים חזקים לגבי חופש הביטוי, חופש דת ושיוויון הזדמנויות.
ספר על חופש – בין אם בקבלת חינוך ללא קשר למינך ובין אם בהליכה לחנות ללא ליווי גברי.
"היום כולנו יודעים שחינוך הוא הזכות הבסיסית שלנו ולא רק במערב... הטליבאן יכול לקחת את העטים ואת הספרים שלנו, אבל הם לא יכולים לעצור את דעתנו מלחשוב".

זהו ספר לא רק על משפחתה,משפחת יוספזאי, אלא בכלל על פקיסטאן ועל השפעת הטליבאן על ארץ זו.

אני ממליצה מאוד על הספר הזה לכל מי שמתעניין בזכויות נשים, באקטואליה ובהיסטוריה.

» ביקורות נוספות של מירב גת
» ביקורות נוספות על אני מלאלה - הנערה שנאבקה למען ההשכלה ונורתה על ידי הטאליבאן