ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 18 בנובמבר, 2014
ע"י adielz
ע"י adielz
דז׳ה וו. ועוד אחד. זה מה שאני מרגיש כשאני קורא את ספרי דן בראון.
זה התחיל בצופן דה וינצ׳י. ספר מצויין, כתוב בצורה מושלמת לספרי מתח, כולל בתוכו הרבה תכני הסטוריה ואומנות.
אז כמובן ישר דילגתי למלאכים ושדים, גם הוא כתוב בצורה מצויינת, עוסק בתחומים מרתקים, מותח ברמה הנכונה.
אבל, הרגשתי שאני קורא שוב את צופן דה וינצ׳י. עיר אחרת, ״בחורה יפה״ אחרת, אבל אותו דבר.
ועכשיו הגיע השיא. רמת השיעמום שלי רק גברה, הרגשתי כאילו אני קורא שוב את אותם סיפורים, עם הבדלי פרטים שוליים.
חבל, כי בפני עצמם כל אחד עומד מצויין.
מה שבטוח זה שאת ״התופת״ אני לא הולך לקרוא בשנתיים הקרובות, עד שאני אשכח את שלושת הספרים הקודמים.
0 הקוראים שאהבו את הביקורת